אולמרט, קיבלת מועד ב'

לראש הממשלה יש סוף-שבוע שלם להכריע לאן הוא הולך במלחמה המתפתחת בעזה. האם יסתפק בסיכולים ממוקדים מהאוויר? האם יאפשר כניסה מוגבלת של כוחות קרקעיים לרצועת עזה? האם יורה לכבוש מחדש את ציר פילדלפי? אולי בעצם צריך ללכת על כיבוש מחדש של הרצועה, אחרי שההתנתקות התפוצצה לישראל בפנים?

זקני עזה זוכרים 

הם יושבים על הגדר של עזה כבר עשרות שנים. הם ספגו אש, הם ליוו חברים אלי קבר, הם אבדו רכוש, הם חיים תחת אימת הקסאם. 

ומה הם אומרים על המצב? ניסן ניר, בן 78, מוותיקי קיבוץ גבים ליד שדרות, שעלה לקרקע עם הגרעין הראשון ב-1947: "בתור פלמ"חניק ותיק אני יודע שצריך לתת לפעמים בוקס, כדי לזכות בשקט של שנתיים עד שלוש. התגובה הרגשית שלי היא שיש להפציץ אותם אפילו עם פצצות מצרר. רק אם הם ייפגעו - הם יפסיקו לירות לעברנו. מאידך, אני יודע שהזמנים השתנו ואנו לא משחקים כאן לבד. יש את הערבים, יש את אירופה ויש את אמריקה. אנחנו בסך הכול מדינה קטנה. למרות שהייתי רוצה להכות בהם, אני מבין את ההתלבטות של ראש הממשלה ומצפה שעד שהוא מחליט, הוא בינתיים לפחות ימגן את בתינו".

חיים קוזניץ, סא"ל קרבי במיל', עשה את 52 שנותיו בשדרות ולא עוזב מול אש: "אולמרט, פרץ, ליבני. קחו בבקשה עט ונייר ורשמו: לא להפציץ עם תותחים ולא ירי מהאוויר. יש להכניס יחידות מיוחדות עם אמצעי מודיעין לרצועה. יש להגיע עד לבתי המחבלים ומשלחיהם ולחסלם. יש לגרום למחבלים להימצא מנוסה מתמדת. יש להכריז על קווים אדומים וההשלכות לחצייתם. לדוגמא - טיל בשטח פתוח שווה הרס בניין וכך הלאה. צריך לכבוש מחדש את ציר פילדלפי. יש להתחיל מיידית במיגון בתי התושבים ויש לחזק את העורף הכלכלי כאן".

אילן גורן, בן 75, מאבות קיבוץ נגבה, השתתף כצנחן בפעולות התגמול כנגד העזתים בשנות ה-50' והיה שותף לכל מלחמות ישראל: "למרות שאני חבר השומר הצעיר אני בטוח שאין מנוס מיד חזקה כנגד עזה ואוכלוסייתה. תושבי הדרום לא יכולים להיות הפקר כאשר ראש ממשלה ושר הביטחון הססנים וחוששים מוינוגרד. אין מנוס מכניסה קרקעית לעזה. אין ברירה אלא לטפל ביורי הקסאם בשטח שלהם. אין לי בעיה עם המחיר המדיני, כי בצד השני של המשוואה יושבים אזרחי שדרות והקיבוצים הישראלים שדמם הפך הפקר".

צביקה הלוי, בן 72, חבר הגרעין שעלה בסוכות 1953 לקרקע של נחל עוז, השוכן מאות מטרים בלבד מצומת ס'געייה בעזה: "בהסתכלות של 50 שנים לאחור, איני יודע אם המהלומה היא הפתרון, או האיפוק. אם המהומות האלה היום בעזה יובילו לעליית גורמים מתונים, אז אולי האיפוק היה חכם. אבל אם האיפוק יעלה את הקיצונים, אז הרי שפעלנו בלא חוכמה. לכן אני ספקן. איני מאמין שהומניזם או אלטרואיזים פלסטיני יוביל אותם לשלום ולהפסקת אש. ישראל צריכה להכתיב להם מדיניות ולגבות מהם מחיר כבד. אבל הפעלת הכוח לא צריכה להיות כנקמה, או מתן מענה לרגשות הכואבים של צביקה הלוי מנחל עוז. הפעלת הכוח צריכה להכתיב מדיניות לפלסטינים".

והנה ועדת החקירה הבאה

ממשלת ישראל לא תוכל לומר לא ידעתי. המקלטים בערים הסמוכות לרצועת עזה אינם כשירים לקלוט רבבות אזרחים מוכי קסאם וגראדים לאורך תקופה

 ארוכה. באשקלון, כבר בטווח, מערכת "צבע אדום" אינה מחוברת "כדי לא להכניס את התושבים לפאניקה", כפי שסבורים מי במשרד ראש הממשלה ובלשכת ראש העירייה רוני מהצרי. בתי התושבים בישובי עוטף עזה אינם ממוגנים. במקרה של התקפה נרחבת, אסון אזרחי בפתח.

אחת הדוגמאות לאיך מתנהלים כאן העניינים היא היחס לתושבי עוטף עזה. חבר הכנסת שי חרמש, חבר קיבוץ כפר עזה, נטרף. "זאת הפקרות של ממש. מאז ה-2 בינואר, עת סיכמתי על מיגון בתי התושבים עם ראש הממשלה ואנשיו, כמעט דבר ולא קרה. רק אתמול קיבל מנכ"ל משרד השיכון 5 מיליון שקלים מתוך ה-300, כדי להתחיל ולתכנן את המיגון. אני קורא לראש הממשלה שיתעורר היום, לפני שיהיה פה אסון נורא". חרמש מזהיר, וצופה מהקיבוץ אל תמרות העשן והאש העולות מעזה, שמעבר לגדר.