רוסית במבטא ישראלי

גני יהושע בתל אביב נכבשו אתמול (ה') לערב אחד, על ידי אצולת הפופ הרוסי ואוהביה הרבים שנהרו לפארק באלפים. היה זה פסטיבל "מרוסיה באהבה" שפקק את נתיבי איילון אמש ומשך אליו קרוב למאה אלף איש, כולל השחקן הצעיר הנרי דוד ("מרחק נגיעה"), שתפקד שם כמנהל במה. הפסטיבל, שהכניסה אליו היתה חינם, התקיים בסימן 59 שנים לעצמאותה של מדינת ישראל ו-62 שנה לניצחון על הנאצים. הפסיטבל הוא מיוזמתם של חברת מדיה מוסט וערוץ הטלוויזיה RTVI שבבעלותו של ולדימיר גוסינסקי בשיתוף מחלקת המופעים של עיריית תל אביב וחברת שמואל ויואב צמח הפקות. עלותו השנה: כחמישה מיליון שקל.

ישראליות שמחה עם קישורים תרבותיים לרוסיה (צילום: ניב קלדרון)

זו השנה השמינית שהפסטיבל מתקיים בארץ ומארגניו מקפידים להזמין אליו זמרים ולהקות ששמותיהם תלויים במקומות גבוהים במצעדי הפזמונים העדכניים ברוסיה. עוד מסתמכים המפיקים על הפופולריות של זמרים שדורגו גבוה ב"כוכב נולד" הרוסי וב"סטאר אקדמי" המקומי שנקרא "בית חרושת לכוכבים". פיליפ קירקורוב, "מלך הפופ" הבולגרי של רוסיה הוא היחיד מבין הזמרים והלהקות שהגיעו השנה לפסטיבל שביקר בעבר בארץ.

מתחם ההופעות נמלא קהל רב כבר ב-17:00, אבל ההופעות החלו ב-20:30. את הפסטיבל פתחו שלושת הטנורים הישראלים יבגני שפובלוב, פליקס ליפשיץ וודיסלאב גוראי בשירה אופראית של "התקווה" כשאחריה מחרוזת שירי עם רוסיים ועבריים. אחריהם עלו לבמה צמד הפופ הרומנטי "נפארה" ("אי זוגי") שמורכב מויקטוריה - זמרת גבוהה ויפה ומבן זוגה, אלכסנדר - הנמוך והקרח ולהקת "סליבקי" ("שמנת"), שמורכבת משלוש בנות ושלושה בנים, אהודה מאוד בקרב הנוער המזרח אירופי ומתעתדת להוציא אלבום גם במערב. עוד הופיעה על הבמה: כריסטינה אורבאקאיטה, זמרת, רקדנית ושחקנית, בתה של הזמרת הוותיקה אלה פוגוצ'ובה, ואחת מהזמרות הכי מצליחות ברוסיה.

גם להקת "עיר 312", (ששמה הוא גם אזור החיוג של עיר מוצאם - בישקק) היתה שם. סולן להקת הרוק הזאת לא חדל מלהביע את התפעלותו מהארץ: "הספקנו לבקר בירושלים.

 היא עיר עם הרבה היסטוריה, מרגשת, יפהפיה וקולית. אהבנו את הים פה, את מזג האוויר ואת הפסטיבל הזה. כל ההפקה פה היתה מצוינת ומקצועית, הסאונד היה מושלם ממש והקהל פה גדול".

אבל הכוכבים הגדולים באמת של הערב היו דימה בילאן ולהקת "אומה 2רמן". ההערצה לבילאן, זמר סתור בלורית שהגיע למקום השני באירוויזיון 2006, גדולה מאוד עד כדי כך שנינט היתה נראית כמו המאפרת של משה דץ לידו. בילאן, שהעניק לקהל הופעה ארוכה במיוחד, היה היעד מספר אחת לחתימות מאחורי הקלעים. גם להקת הפופ "אומה 2רמן" לא סבלה מחוסר תשומת לב. הלהקה מעניינת משתי בחינות: ראשית, הנרי דוד אוהב את המוזיקה שלה, ושנית, צמד האחים שמרכיבים את הלהקה (ולדימיר וסרגיי קריסטובסקי) הם מעריצים מושבעים של השחקנית אומה תורמן ואף הוציאו קליפ שעשוי מקטעי סצנות מתוך סרטיה. זהו הביקור הראשון של האחים בישראל, לאחר שדחו בקשות להגיע בשנים קודמות בגלל המצב הביטחוני ובשל לוחות זמנים עמוסים. הפעם הלהקה נחתה בארץ, בהרכב מלא שלא החסיר אף אח (אבל בלי אומה תורמן), לשמחתם הרבה של מעריציה. כל מופע כלל ארבעה-חמישה שירים והערב כולו ארך כשלוש שעות.

למה יש פה גם מבוגרים?

לאירוע הגיעו גם ח"כים ממוצא רוסי, ארבעה שרים, ראש ממשלה אחד וביבי נתניהו אחד, כדי להפגין נוכחות מול הקהל הרב ולהחליף כרטיסי ביקור עם אנשי העסקים הרבים שנכחו במתחמים הסגורים שמאחורי הקלעים. אבל חשובים מהם היו החבר'ה שנערמו על הדשא. לפני שהחלו ההופעות מנחה האירוע קרא בשמות הערים שתושביהן נקהלו בתל אביב כדי לשיר עם הכוכבים שלהם. כשקרא "רמלה!", הרמלאים שבקהל מחאו כפיים והשמיעו קריאות עידוד לעירם. וכך היה במינונים משתנים גם כשקרא "באר שבע", "אשדוד" ו"חיפה". מאוחר יותר כשהמופע היה בשיאו, הונפו בקהל דגלי רוסיה וישראל ולא היה דבר שסימל יותר מכך את הזהות של האנשים הללו, שאינה חצויה או כפולה, אלא דו מימדית ומורחבת. רבים מהם, בעיקר הצעירים, מדברים רוסית במבטא ישראלי בולט, רובם אינם יודעים כבר קרוא וכתוב בה, אבל הם אוהבים את השירים והאמנים שלה.

מפיק האירוע, מנכ"ל מדיה מוסט, (נציגת ערוץ RTVI בארץ), מארק מאריסון: "20% מהקהל הם בכלל ילידי הארץ, חלקם בנים להורים יוצאי רוסיה, חלקם ישראלים סקרנים, חלקם חברים ישראלים ששמעו את המוזיקה אצל חברים שלהם והתאהבו. מדובר בקהל שמדבר רוסית קלוקלת, שלא יודע להגיד משפט נורמלי ברוסית, אבל הם יודעים את כל המילים של השירים בעל פה. היום, בגלל ההשפעה של הערוצים הרוסיים וההשפעה הגוברת של מדינות מזרח אירופה על תחרות האירוויזיון, גם ישראלים מתעניינים במוזיקה הרוסית המודרנית".

ואכן, בקהל הציגו ישראליות שמחה עם קישורים תרבותיים שמחים לא פחות לרוסיה. מריה מכרמיאל וסשה מעפולה, שתיהן חיילות, הגיעו לגני יהושע במדים כדי להיפגש עם אלכס, בן 21 שמחזיק דגל ענק של רוסיה. מריה עלתה לארץ לפני תשע שנים ("מדברת רוסית טוב, אבל עם מבטא") וסשה לפני 14.

"אנחנו אוהבות את דימה בילאן יש לו שירים חמודים, ואת 310", אומרת סשה. מריה מסכימה איתה: "זה מגניב. בדרך כלל רואים אותם רק בטלוויזיה". ואיזו מוזיקה ישראלית הן אוהבות? סשה: "'סינרגיה', אביב גפן, נינט". מריה: "כמה שיותר דיכאון: מזרחי, עופר לוי וגם אביב גפן". אלכס, אגב, אוהב להאזין למשינה. "אנחנו פה בשביל הכיף", מסכמת מריה, "אני רק לא מבינה למה יש פה גם מבוגרים, זו לא מוזיקה שמתאימה להם".

בין המבוגרים היתה גם סווטלנה, מנכ"לית עמותת "צדק לעולים" מאשדוד, שנשתרעה על המדשאה מול הבמה כשלצידה בנה אלי בן ה-12.5. לסווטלנה יש גם שני בנים חיילים ושתי בנות שנולדו בארץ ויגיעו גם הן למופעים. "עלינו לארץ מבאקו לפני 11 שנה ככה שהוא היה מאוד צעיר, והוא פחות מתענין במוזיקה משם, אבל הוא מכיר. השירים לא מעוררים בי געגועים לשם, אני פשוט נהנית לשמוע אותם ולראות את ההופעות". אלי טוען שהוא לא מדבר רוסית היטב, לא מכיר את השירים ומעדיף את רן דנקר, נינט טייב והכי - את הראל סקעת. "כן", אומרת סווטלנה בחיוך רחב. "גם אני אוהבת אותו. אוהבת מאוד!"