ארה"ב אישרה תקציב לשת"פ ישראלי נגד טילים

בית הנבחרים הקציב כחצי מיליארד דולרים למערכות הגנה מפני טילים, כאשר חלק מהמימון יועבר לפרויקטים ישראליים, בהם פרויקט טיל "החץ" שיקבל יותר מ-25 מיליון דולרים. כמו כן, יוקבצו 45 מיליון דולרים לפרויקט "קלע דוד" (SRBM) ליירוט טילים לטווח בינוני, שאמורה להתמודד מול טילים כמו ה"זילזאל".

מערכת "קלע דוד" נמצאת בפיתוח על ידי רפא"ל ויצרנית הנשק האמריקנית ריית'און. המערכת אינה אמורה לטפל בקטיושות או קסאמים, אלא בטילים כבדים יותר, אלה שמדינת ישראל ספגה לראשונה במלחמת לבנון. הפנטגון שותף בפרוייקט והקונגרס האמריקני הקציב לו עוד לפני מלחמת לבנון השניה 10 מיליון דולר. במהלך המלחמה הקציב הקונגרס סכום נוסף לפיתוח הפרוייקט.

הרקע לפיתוח "קלע דוד" הוא החלטה עקרונית שקיבלה מפא"ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות) הפועלת במסגרת משרד הביטחון. עוד לפני המלחמה הוחלט להפריד בין החיפוש אחרי מענה לאיום הרקטות הכבדות לטווח בינוני (בין 40 ק"מ ל-250 ק"מ) לבין המענה לרקטות ה'קלות' לטווח קצר (בין 5 ק"מ ל50-70 ק"מ).

במהלך המלחמה הצליח חיל האוויר, הודות למודיעין מצוין, להשמיד ביומיים הראשונים למלחמה את מרבית הרקטות היותר כבדות וארוכות הטווח מתוצרת איראן, מדגמי פאג'ר וזילזאל. ללא ההצלחות האלו בפתיחת המערכה היו גם נתניה, הרצליה ואולי אף תל אביב סופגות פגיעות קשות של ראשי קרב נפיצים במשקל המתקרב לחצי טון.

עוד במהלך המלחמה אמר מייסד חיזבאללה, עלי-אכבר מוחתשמי-פור, שכיהן כשגריר איראן בדמשק בשנות ה-80, כי "לחיזבאללה יש טילי זילזאל-2, המסוגלים להגיע לטווח של כ-250 ק"מ ולפגוע בכל מטרה בישראל".

לטענתו, מלבד הטילים לחיזבאללה יש "נשק" נוסף והוא האומץ והתעוזה להשתמש בנשק שבידיו. "יש מדינות שיש להן נשק אבל אין להן האומץ להשתמש בו". לדבריו, חיזבאללה בנה בונקרים תת קרקעיים בהרי הלבנון וזו הסיבה שלמרות הפצצות חיל האוויר החוזרות ונשנות, הארגון מצליח לשמור על היכולת לשגר רקטות לעבר ישראל