סידור המקשים במקלדת – על שום מה ולמה?
שולמית אן ממשיכה לענות על שאלות הגולשים, והפעם: למה המקשים מסודרים במקלדת דווקא במתכונת הנוכחית? מה רע באלף בית או בסדר אחר?
בחודשים האחרונים הצטברו במערכת לא מעט שאלות של גולשים שאינן עוסקות בתמיכה טכנית אלא בתהיות יותר קיומיות. כדי למסור את התשובות המוסמכות ביותר גייסנו את ידידת המערכת, שולמית אן, אשת היי טק משכמה ומעלה, ואנציקלופדיה מהלכת (או במקרה הזה, גולשת) לכל מה שלא ידעתם שרציתם לדעת. נעביר את רשות הדיבור לשולמית.
אוח, אתם כל כך צפויים. כמובן שתגובות בנוסח "תעשי לי ילד" הציפו את המדור הראשון שלי (האם אתרי אינטרנט שחורים חוסכים אנרגיה). קחו מספר ותעמדו בתור. כבר קיבלתי הצעות יותר רציניות להפיץ את הגנים המשובחים שלי. אולי אם יתמזל מזלכם ואיזה ערב אחד אפגוש אתכם בפיק-אפ בר החביב עלי בואכה אלנבי, אשקול את האפשרות לעשות לכם טובה, אם אהיה שיכורה לחלוטין ואתם (כן, אתם) תהיו האדם
האחרון על פני הכדור.ואם אנחנו בענייני תורים, אז 37 היקרה, הלא מתנשאת ובטח גם לא מתגלחת – טור כותבים ב-ט' ולא ב-ת'. ולהוא שכתב לי שאני נשמעת כמו המורה שלו – מותק, אני יכולה ללמד אותך כמה דברים, אבל זה לא יעבור את תוכנת הסינון שההורים שלך התקינו לך.
אחת השאלות הכי מעניינות שנחתו לי בתיבה היא למה המקשים במקלדת מסודרים במתכונת הנוכחית. כלומר, למה ה-Q ממוקמת בפינה השמאלית-העליונה ומדוע ה-M נמצאת בימנית-התחתונה? רובכם ודאי מעולם לא הקדשתכם לכך מחשבה, אך אל דאגה. בשביל זה אני פה, לחשוב.
מר קוורטי
הסיבה לסידור המקשים הנוכחי, הנפוץ במיליוני מקלדות ברחבי העולם, היא היסטורית. סידור מקלדת זהה הופיע במכונת הכתיבה הראשונה, ונשאר איתנו מאז למרות שאין בו כיום שום צורך מעשי. סדר המקשים מכונה QWERTY על שם ששת התווים הראשונים משמאל לימין בשורה העליונה של המקלדת. אקרא לו ברשותי בשם החיבה "קוורטי".את סידור הקוורטי הגה בשעתו מוציא לאור בשם כריסטופר לת'ם שולס, שהמציא את מכונת הכתיבה המסחרית הראשונה, אי שם במילווקי ב-1868. אתם יכולים להאשים אותו. על הרעיון שלו, כמו על כל המצאה גאונית אחרת, אפשר לומר "איך לא חשבו על זה קודם". מדובר בזרוע מתכת, שבקצה גלופת אות, שמכה ומצמידה נייר פחם לנייר רגיל על משטח זכוכית.
אך שולס וחבורת בית המלאכה שלו נתקלו בבעיה. הכלים הפרימיטיביים של אותה תקופה עדיין לא הצליחו לייצר את הדיוק הנדרש לזרועות בהקלדה רצופה של אותיות – הזרועות התנגשו זו בזו, כאשר אחת ירדה והשנייה עלתה.
המיתוס לגבי סידור הקוורטי הוא ששולס תכנן אותו בכוונה להאט את מהירות ההקלדה. הסידור המקובל באותו הזמן היה של שתי שורות, מסודרות לפי סדר האלפא-בית. הסידור החדש נועד לבלבל את סדרי הדפוס, להאט את מהירות עבודתם וכך למנוע את ההתנגשויות.
פחות "באגים"
זהו מיתוס ידוע – אך טיפשי. ההפך היה בדיוק הנכון: שולס ניסה לסדר את המקשים כך שיהיו כמה שפחות "באגים" והתנגשויות ודווקא להאיץ את מהירות ההקלדה. לשם כך הוא פנה למורה בשם איימוס דנסמור, והוא איתר עבורו את כל האותיות באנגלית שלרוב נוהגים להקלידן זו אחר זו, כמו T ו-H ו-Q ו-U. שולס מיקם את האותיות האלה במקומות מנוגדים על הגלגלת שהחזיקה את כל הזרועות, כדי להפחית את הסיכוי להתנגשות.האיש שמימן את שולס, ונואש משיווק ההמצאה שלו, פנה ליצרנית הנשק רמינגטון. כן, בטטות, כמו ברמינגטון סטיל. אח, פירס ברוסנן. זה גבר! בכל מקרה, רמינגטון קנתה את הפטנט ומכונות הכתיבה בייצור תעשייתי הופיעו ב-1874 – וזכו להתעלמות. אגב, הדמות של ברוסנן - קרויה על שם מכונת הכתיבה.
רק הדגם השני מתוצרת רמינגטון הצליח – כאשר כלל שינוי מהותי אחד על פני הדגם המקורי: שתי מערכות של זרועות, אחת לאותיות גדולות ואחת לאותיות קטנות. בדרך זו, נולד מקש ה-SHIFT, שבאמת הזיז והחליף מכנית את המיקום של ראש ההדפסה ביניהן. הדגם המקורי של שולס, אגב, מוצג במוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון, אם אתם בסביבה ובא לכם לעשות עוד משהו חוץ משופינג (לי לא).
המקלדת של דבוראק
כמובן, שלאורך השנים, התקלות נפתרו, הזרועות הפסיקו להתנגש אחת בשנייה – אבל סידור המקשים נשאר. לאורך השנים היו כל מיני נסיונות לאתגר את קוורטי, כאשר הניסיון הכי ידוע הוא "מקלדת דבוראק". ולא מדובר בג'ון דבורק מ-PC Magazine (דבוז'אק, דבוז'אק, יטקבקו הטרחנים והנודניקים).ב-1932, פרופ' אוגוסט דבורק מאוניברסיטת וושינגטון, פסיכולוג ומומחה לחינוך, קיבל מענק לפתח את המקלדת האולטימטיבית – שתחליף את קוורטי. דבורק איגד את כל אותיות הניקוד (A,E,I,O,U) ועוד חמש אותיות נפוצות (D,H,T,N,S) בשורה האמצעית, כך שאפשר להקליד כ-400 מילים מהשפה האנגלית, בלי בכלל לעבור לשורה אחרת. לשם השוואה, בקוורטי, יש רק מאה מילים שאפשר לכתוב כך.
במשך תקופה נערכו כל מיני מחקרים, רובם תחת פיקוחו של דבורק, שניסו להוכיח שהמקלדת שלו טובה יותר. אישה אחת אפילו טוענת שהיא הצליחה להגיע לקצב של 212 מילים בדקה עם המקלדת שלו, בזמן שקלדנים טובים מגיעים למאה מילים בדקה. אבל מחקר מסודר ובלתי תלוי שנעשה ב-1953, הפריך את הטענה הזו – מקלדת דבורק לא באמת האיצה את קצב ההקלדה בגלל סידור האותיות. או שאתם מקלידים לאט, או שאתם מקלידים מהר כמוני - ושום מקלדת לא תשנה את זה.
דבורק גם פיתח בשנות ה-40' מקלדות מיוחדות לאנשים שמקלידים ביד אחת. מהבחינה הזו הוא ראה את הנולד, כי אני יודעת שרבים מקוראי המסורים נוהגים להקליד כך (אולי "קוראים" זה לא כל כך מדויק), ואני לא מאשימה אותם: אני נוטשת בשיא. אם יש לכם שאלות מעניינות, שלחו לי אותן לג'ימייל שלי. אני מבטיחה לקרוא את כולן ולענות על המעניינות.
לפנייה לכתב/ת 
