מה לעשות בלבנון - לפי ארז גרשטיין ז"ל

תת-אלוף ארז גרשטיין ז"ל הוא הקצין הבכיר ביותר שנפל בלבנון מאז סיום מבצע שלום הגליל. גרשטיין, שבתפקידו האחרון שירת כמפקד עוצבת לבנון, נהרג בפברואר 1999 מפיצוץ מטען צד. בן 38 היה בנופלו. בעיני רבים נחשב לאחד מטובי המפקדים של צה"ל ומהבולטים שבהם. בפיצוץ המטען נהרגו גם רס"ב עימאד אבו-ריש, סמל עומר אלקבץ וכתב "קול ישראל" בצפון שנלווה אליהם, אילן רועה.

בימים אלה יוצא לאור הספר "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", מאת אהוד ערן. הספר עוסק בגרשטיין ובמעורבות ישראל בלבנון לאורך השנים. הספר עוסק גם בזיכרון שהותיר גרשטיין בקרב עמיתיו, שהובילו את צה"ל ומובילים אותו גם היום. את המבואות לספר כתבו הרמטכ"ל לשעבר, השר שאול מופז, וזה הנוכחי, רב-אלוף גבי אשכנזי.

במלאות שבע שנים לנסיגת כוחות צה"ל מלבנון, מפרסם ynet קטע מהספר. ב-1995 הכין גרשטיין עבודה שנתית במסגרת לימודיו במכללה לביטחון לאומי, בנושא "ההתמודדות מול ארגון חיזבאללה". העבודה היוותה סיכום של הניסיון שצבר בחזית זו, ובה בעת היא מסבירה את האופן שבו פעל בחזית הלבנונית עד מותו, ארבע שנים אחר כך.

"יש חשיבות מכרעת לנטילת יוזמה". גרשטיין ז"ל (צילום ארכיון: אפי שריר) 

לנצח את החיזבאללה  

כללי:

1. אסטרטגיה: "הבעיה בלחימה מול ארגון החיזבאללה איננה רק טכנית-צבאית, אלא חייבת להיות מלווה באמצעים והסדרים מדיניים. ללא פתרון מדיני אי אפשר יהיה לחסל סופית את הארגון, אולם פעולות צבאיות נכונות יביאו לצמצום פעולתו בצורה ניכרת".

2. האוכלוסייה המקומית: "יש צורך בהסדרים חברתיים וכלכליים כדי לפתור כמה מן הבעיות המולידות את הגרילה ודוחפות את האוכלוסייה לזרועותיה. פגיעה באוכלוסייה המקומית (כמו במבצע "דין וחשבון") הביאה לחיזוק מעמדו של החיזבאללה בקרב האוכלוסייה המקומית, בייחוד נוכח הסיוע הנרחב שקיבלה מאיראן".

3. אורך נשימה: "את החיזבאללה אי אפשר להכריע בפעולה חד פעמית, אלא בפעולה תקיפה וממושכת, כמלחמת התשה נגדית. לוחמת הנגד מחייבת לתת תשומת לב קפדנית לטקטיקה... הצלחות קטנות יכולות בהצטברן להביא לתוצאות גדולות במיוחד".

4. "יש חשיבות מכרעת לנטילת יוזמה".

5. שתי נקודות המפתח:

א. "הכוח המבצעי המקצועי של הארגון קטן ביותר (עשרות לוחמים). פגיעה בו תקשה מאוד על הארגון".

ב. "חיזבאללה נשען בצורה מוחלטת על האוכלוסייה בדרום, איבוד תמיכה זו יביא לצמצום היכולת לפעול כנגד צה"ל בדרום".

1. הגנה קבועה (מוצבים) מול ניידת (פשיטות של כניסה ויציאה): הניסיון שנצבר לימד כי באזורים בהם צה"ל עזב, חדרו והתבססו לוחמי חיזבאללה. לפיכך: "עם כל המגבלות של הגנה קבועה (כמו הצורך לתספק את הכוחות בשטח עוין, והעובדה כי נוכחות הכוחות הופכת אותם למטרה ברורה) היא עדיפה על הגנה ניידת".

2. שיטת לחימה – ביטחון שוטף: עקרון היסוד צריך להיות ניצול נכון של האמצעים שבידי צה"ל והתאמתם למשימה. "הדגש צריך להיות על יכולת פגיעה באויב בטווחים ארוכים, תוך ניצול היתרונות הטכנולוגיים של צה"ל באמצעי ראיית לילה, תצפית והכוונת אמצעי כינון אוויריים כגון מסוקי קרב ופשיטות ליליות. פעילות היום צריכה לכלול בייחוד מארבי הסתתרות, שהם טכניקת הלחימה המוצלחת ביותר של הבט"ש כיום".

3. שיטות לחימה – פעילות מיוחדת: "יש לתקוף פעילים אזוריים ברמות שונות, אך להמנע מפגיעה במנהיגים בכירים. היתרון של פגיעה בפעילים מקומיים נעוץ בכך שהחיזבאללה יתקשה להחליף מפקד מקומי החי ומכיר את השטח, בין היתר בשל עקרון המידור בארגון".

א. פעילות בעומק השטח הלבנוני: "תקיפה של יעדים, המאפשרת פגיעה פיזית במספר רב של לוחמים, טומנת בחובה פגיעה של ממש ביכולתו המבצעית של הארגון ופגיעה מורלית קשה".

ב. ניתוח וניצול התרבות הארגונית של חיזבאללה: "תרבות המידור והסגירות של הארגון היא מצע נוח ליצירת פחד וחשדנות בין הלוחמים. יש לעודד זאת על ידי סוגים שונים של פעילות צבאית, בייחוד זו המבוססת על מודיעין מדויק.

4. מבצעים קרקעיים יזומים בהיקף נרחב מעבר לקו האדום : "הפשיטות נוסח מיידון (1988) או יעתר (1992) אינן יעילות, בעיקר משום שהן חושפות את הכוחות הגדולים לירי מרחוק (סאגר, ארטילריה). לפיכך, אין מקום להתמיד בהן".

5. מודיעין: "מרכיב קריטי בהצלחה. יש להפנות לנושא משאבים ניכרים".

6. לחץ על ממשלת לבנון: "הממשלה ממילא אינה אפקטיבית, ולכן אין טעם רב בהפעלת לחצים עליה (כמו מצור ימי)".

7. מנופים אחרים (סוריה, איראן): "כל עוד העימות נמשך בעצימות נמוכה, לא כדאי לפתוח חזיתות נוספות. אם יסלים המצב, מוצע לתקוף יעדים צבאיים של חיזבאללה, גם אם מוצבים בהם כוחות סוריים/איראניים".

הספר "תמצית געגוע" יוצא בימים אלה לאור בהוצאת "ידיעות ספרים"