מעיראק ללבנון: הכירו את פתח אל-איסלאם
המיליציה הקיצונית "פתח אל-איסלאם" פרצה השבוע לתודעה העולמית - אנשיהּ נלחמים בכוחות צבא לבנון במחנה הפליטים נהר אל-בארד. זה רק סמפטום למחלה הממארת: נהירת לוחמי מיליציות מיומנים ממדינות ערב, ובראשן עיראק, ללבנון
השבוע פרצה המיליציה הרדיקלית "פתח אל-איסלאם" בגדול לתודעה העולמית, ואולם קשה לומר שהכתובת לא היתה מרוחה בענק על קירות במחנה הפליטים. מדובר בתופעה כמעט גלויה לעין, שנבחרה בקפידה על ידי פעילים רדיקליים אלה. כל כך גלויה לעין, עד כי העיתון הלבנוני "אל-אחבאר", המקורב לחיזבאללה, בחר לפרסם סדרת כתבות שסקרה את הפעילים ומעשיהם לפני כחודש בלבד תחת הכותרת "אל-קאעידה בלבנון - המאבק על זהותהּ של טריפולי". מדהים לראות עד כמה מוחשית נראית כותרת זו רק ארבעה שבועות אחרי.
למה דווקא לבנון? לא מעט סיבות הפכו את המדינה אטרקטיבית בעבור פעילי "ג'יהאד" לסוגיהם המתגאים בהשתייכותם ל"אל-קאעידה". ראשית, לבנון נחשבת חדירה מבחינה ביטחונית. שורת ההתנקשויות בשנים האחרונות רק המחישה זאת עוד יותר. שנית, לפי אותם פעילים, לבנון נחשבת זירת עימות עם ישראל, אשר תמיד ניתן למצוא בה נשק וסיבות טובות להילחם.
נוסף על כך, החלטה 1701 "כובלת את ידיו של חיזבאללה", כך הם מאמינים, וזאת בד בבד עם הגעת כוח יוניפי"ל המתוגבר לאזור; הקרע הפוליטי המעמיק בתוך לבנון בין הגורמים הפרו-מערביים לבין מתנגדיהם; המתיחות הסונית-שיעית, תקריות הירי, הנשק האישי הרב, קיומם של פעילים איסלאמיים ומיליציות אחרות, וכן תחושות תסכול אישיות ופוליטיות. ואלה רק אחדות מבין הסיבות שהובילו את פעילי הג'יהאד לבחור בלבנון כמטרה.
הסיבה: עיראק. הטריגר: מלחמת לבנון השנייה
הכל החל בעיראק, כך מתברר. מאות ואלפי פעילים ערבים נהפכו נטל על כתפי "מועצת השורא של המוג'אהידין" - הגוף המייצג את "אל-קאעידה" בעיראק. חוסר היציבות הביטחונית, בעיות שפרצו בין שבטים מקומיים לבין אנשי ארגון "אל-קאעידה" ומרמור כללי בקרב שבטים מעורבים (של סונים ושיעים) בעקבות הפיגועים ההדדיים היומיומיים יצרו לחץ פנימי. נראה כי מלחמת לבנון השנייה העלתה רעיון להוצאת הקיטור לעבר כיוון בלתי-צפוי.
מקורב ל"אל-קאעידה" סיפר עם תום המלחמה ש"מועצת השורא של המוג'אהידין" החליטה לעבור ולפעול בלבנון. אין מדובר רק בשליחת חוליות ספורות; מדובר בהחלטה אסטרטגית – להפוך את לבנון מ"אדמה נוצרית" ל"אדמת ג'יהאד".
התגובה לא איחרה לבוא. ב-27 ביולי 2006 קרא סגנו של בן-לאדן, איימן אל-זוואהירי, למוסלמים להצטרף ללחימה "בציונים ובצלבנים". ב-12 בספטמבר הוא האשים בקלטת נוספת שפירסם את מצרים, סעודיה וירדן בתמיכה בתוקפנות על לבנון, תקף את החלטה 1701 של מועצת הביטחון וקרא להפלתה. ב-14 בפברואר קרא ל"אחי האיסלאם והג'יהאד בלבנון שלא להיכנע להחלטה 1701", ואמר כי "התוכנית האמריקנית ללבנון היא אותה תוכנית לגבי עיראק, אפגניסטן, פלסטין, מצרים, סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ, אלג'יריה וסומליה. כל מי שישתף פעולה עם תוכנית זו הוא בוגד". במילים פשוטות - דין לבנון כדין עיראק, על כל המשתמע מכך. מכאן, הדרך למעבר ללבנון היתה קצרה מתמיד.
למען הדיוק, התנועה בין מלבנון לעיראק לא פסקה מאז שפרצה המלחמה בעיראק. זרם אנשי הג'יהאד שביקשו להצטרף ללחימה לא פסק, ואלה עברו בשטחהּ של סוריה, בין אם בהעלמת עין מצדהּ, בין אם בברכתהּ. ואולם עתה, לאחר ש"אל-קאעידה" קיבל החלטה בעניין, תנועת הפעילים התהפכה - עשרות פעילים לבנונים, סורים, פלסטינים, ירדנים ואחרים החלו להגיע ללבנון, ורובם קבעו את מקום מושבם במחנה הפליטים "נהר אל-בארד". מקצתם התיישבו במקומות אחרים בטריפולי, במחנה הפליטים "אל-בדאווי", בבקעת הלבנון ובנקודות מעבר אחרות, כמו גם בכפרים לאורך הגבול עם סוריה.
בתחילה לפחות קיבלו אותם תושבי מחנה "נהר אל-בארד" בחום רב. הם כינו אותם "השבים מעיראק", יצרו עמם קשרי נישואים וכיבדו אותם. איש לא ידע כי כעבור זמן קצר יָצוּר צבא לבנון על המחנה וידרוש כניעה מוחלטת של הארגון. בד בבד החלו הפעילים שנטמעו עד מהרה במחנה להתאמן וליצור קשרים עם מיליציות אחרות. הכל התנהל על מי מנוחות עד הפיצוץ שפרץ השבוע - כנראה מוקדם מדי בעבור פעילי הארגון.
אז מי אחראי? "אל-קאעידה" או סוריה?
מי עומד מאחורי הארגון? האם אכן "אל-קאעידה", או שמא סוריה? זו השאלה שמעסיקה רבים מאז שהעימות פרץ. לאנשי המחנה האנטי-סורי אין כל ספק בדבר - סוריה היא האחראית למיליציה, והעיתוי של העימות כלל אינו מקרי. כזכור, העימות פרץ בדיוק ביום שבו הועלתה לדיון במועצת הביטחון סוגיית הקמתו של בית הדין הבינלאומי לשפיטת החשודים בהתנקשויות הפוליטיות בלבנון, ובראשן בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי.
היה זה נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שלפחות על פי הדיווחים בכמה כלי תקשורת ערביים, איים על מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, כי אם יוקם בין דין שכזה, סוריה "תבעיר את המזרח התיכון מהים התיכון עד לים הכספי". בנוסח מעודן יותר הוא אמר בנאומו לפני שבועיים: "לא נתפשר על ריבונותנו".
אנשי המחנה האנטי-סורי מיהרו להאשים את אסד באחריות למתרחש. מנהיג הדרוזים בלבנון, וליד ג'ונבלאט, הטיל ביום שלישי את האחריות לפרוץ האלימות על סוריה. "מה שהם לא הצליחו לעשות בעיראק הם מנסים לעשות בלבנון", אמר ג'ונבלאט. "אסד אמר בקיץ כי לבנון תהפוך מרכז של 'אל-קאעידה' ומספר 2 לעיראק, והיום הוא מקיים זאת". בנאום שנשא טען ג'ונבלאט כי יש צורך לפרק את המיליציות הפלסטיניות מנשקן, קרא לארגונים הפלסטינים להסיר את חסותם מ"פתח אל-אסלאם" ולהסגיר את פעיליהם.
יממה אחריו טען חברו למחנה - איש הפלנגות ומנהיג מפלגת הימין הלבנוני "הכוחות הלבנונים" - סמיר ג'עג'ע, כי המודיעין הסורי הוא זה שאחראי לתבערה. "אין לפלסטינים כל קשר ללחימה", אמר במסיבת עיתונאים שכינס. לדבריו, המודיעין הסורי הוא זה שעומד מאחורי המיליציה הפלסטינית ומנהיגהּ, שאכר אל-עבסי, מזוהה עם הסורים. ג'עג'ע נימק את קביעתו בכך שאל-עבסי נעצר על-ידי הסורים ושוחרר אחרי שנים ספורות "בשעה שאנשי האחים המוסלמים שנעצרו על-ידי הסורים – דינם היה אחד: מוות".
סוריה מצדהּ טענה כי אין לה יד ורגל בעניין, ואולם לא קשה למצוא מניעים וסימנים מחשידים למעורבות סורית במתרחש. מנהיג הארגון אכן שוחרר מהכלא הסורי רק שנים ספורות אחרי שנכנס אליו, ופעילי הארגון עברו בשטחהּ של סוריה והקימו מיליציה מתוך פלג שפרש מארגון פלסטיני פרו-סורי. ואולם בלבנון, כמו בלבנון, ככל שנוקף הזמן, הסוגיה רק מסתבכת ונהפכה כבר עניין רב משתתפים.
בה בשעה שממשלתו של סניורה קובעת "לא ניכנע לטרוריסטים" ודורשת את סילוקם של הפעילים מהמחנה, הגיח אתמול חסן נסראללה ותבע מצבא לבנון שלא להעז ולהיכנס למחנה הפליטים הפלסטיני. והנה, ממש כמו שחשבו בתחילה ב"אל-קאעידה", לבנון שבה וסובלת משיתוק פוליטי שמקשה עליה למצוא פתרון לבעיה אקוטית ומוּכּרת לה כל כך – מיליציה חמושה ועקשנית הפועלת בשטחהּ.
