עבודה של שוביניסטים
הבחירה במפלגת העבודה היא בין החיים השוביניסטיים שהביאו אותנו למצבנו הגרוע, לבין חיים אחרים, שפויים יותר
אני לא חברת מפלגת העבודה, ולכן אני לא יכולה להצביע היום בעצמי. אבל משום שמי שיבחר במפלגת העבודה עלול או עשוי גם להיות ראש ממשלה יום אחד, אני חייבת לצאת בקריאה נרגשת לכל מי שהן כן חברות במפלגת העבודה ללכת להצביע היום ולהפסיק לאפשר להשתין להן ולנו על הראש.
הבוקר מתפרסמת בכל העיתונים מודעה גדולה וחגיגית, מכת המחץ של אהוד ברק: "בגלל הניסיון והאחריות והביטחון חייבים היום אהוד ברק!" ומתחת לכותרת הזאת, "רשימה חלקית של האנשים שקראו פומבית בחדשים האחרונים לתמוך באהוד ברק". הרשימה כוללת 106 שמות. מתוך 106 השמות האלה שש הן נשים. שש מתוך 106. כמה זה באחוזים? פחות מ-6. זה הייצוג שאהוד ברק נותן לחמישים ושניים אחוזים מהציבור במדינת ישראל.
חשוב להסתכל לא רק במי שאין ברשימה הזאת, אלא גם במי שיש בה. מתוך 106 השמות במודעה, 70 הם אלופים, תתי אלופים, אל"מ במיל. ובכירי שב"'כ, מוסד ומשטרה לשעבר. 70 מתוך 106. כמה זה באחוזים? הרוב המכריע. אגב, גם מתוך שש הנשים, אחת היא מהשב"ס לשעבר, אחת תת אלוף לשעבר ואחת בדרגה שלא שווה אזכור, כנראה, אבל שירתה תחתיו בצבא. כלומר, זאת תמונת העולם של אהוד ברק. זה מה שהוא רואה, זה מי שנחשב בעיניו, זאת קבוצת ההתייחסות שלו, זאת ההשראה שלו.
לא רק נשים אינן חלק מהעולם שלו (ברור שיש לו אישה בבית ושלוש בנות), אלא גם רוסים וערבים ואתיופים ודתיים וחרדים ופועלות ואמהות ואמנים ואנשי סביבה אין שם.
זה כנראה במסגרת השינוי הגדול שהוא עבר מאז הקדנציה הקודמת שלו: אז הוא הבטיח שבממשלה שלו יהיו הכי הרבה שרות שהיו אי פעם. הבטיח – והשתין עלינו. מינה רק שתי שרות. כל ארגוני הנשים דווקא מחו, עלו אליו לפגישה מתוקשרת (מתוקשרת בזכות התמונה שבה אני כמו יושבת לו על השולחן), אבל זה לא גרם לו לעשות שום דבר בנידון. והנה – השינוי הגדול: שש נשים שלמות מתוך 106 תומכים מהממים.
אחד מהתומכים העיקריים במועמד המשופץ אהוד ברק, ששמו גם מופיע ברשימה, הוא השר יצחק בוז'י הרצוג. בראיון בתכניתי הבוקר שאלתי אותו על הרשימה והוא ענה "האמת היא שלא חשבתי על זה, למרות שיש לי מודעות גדולה לענייני מגדר". כל כך גדולה שהוא, כאמור, לא חשב על זה. כל כך גדולה המודעות, שגם בכהונתו בת השנה כשר תיירות הוא הספיק לייצא אותנו לעולם בעזרת בר רפאלי בפרט ובקמפיין של בחורות חצי-ערומות בביקיני בכלל.
צריך להגיד שהמועמד המוביל השני לא יותר טוב מברק בעניין הזה. גם אילון מביא את כל הקרדיט שלו מהצבא ומהשב"כ. גם לצדו של עמי אילון אין אף לא דמות נשית אחת בעלת משקל או משמעות, אפילו אשתו בלהה, אשה שווה שהקימה את תנועת "שובי", ביחס אליו היא בתפקיד האשה שאיתו.
אילון גם החליש את מועמדת המפלגה שלו-עצמו לנשיאות, קולט אביטל, והודיע שדווקא פרס מתאים. (ברק, אגב, מיהר לנצל את המומנטום להודיע למחרת שהוא דוקא תומך בקולט). גם אילון מדבר באותה שפה, אותה תפיסת עולם, אותה ראייה ביטחוניסטית, דיכוטומית, כוחנית. לא בכדי הם כולם רצים לראשות המפלגה ואף אשה אינה עושה את זה.
יש אלטרנטיבה
לעומת שני אלה, ישנם עמיר פרץ ואופיר פינס. לא שמדובר במועמדות חלומיות, ובכל זאת. שני עמודי התווך של עמיר פרץ היו יולי תמיר ושלי יחימוביץ'. אז נכון שהיום הן בפרופיל נמוך, אבל הן שם. כל ההתייחסויות הספציפיות של עמיר פרץ היא לנושאים שנוגעים ישירות לנשים: שכר מינימום, פנסיה, עבודה בחברות קבלן. אבל בעיקר, החזון של עמיר פרץ לשינוי פניה של החברה בישראל והמבנה שלה הם אינטרס מובהק של הנשים.
חוץ מזה, נדמה לי שנשים יכולות יותר מרוב העיתונאים הבנים להבין את עמדת האנדרדוג שעמיר פרץ פועל מתוכה וסובל ממנה, ודווקא בשל כך לתת לו את כל הרוח הגבית שהייתה יכולה לעזור לכל אחת במצב דומה.
גם אופיר פינס הוא אלטרנטיבה לשפה הביטחוניסטית הכוחנית. הוא אדם שוויוני מעיקרו, נשים שעבדו איתו יכולות להעיד על כך. הוא איש עם תפיסת עולם רחבה, הוא בין היחידים שהתנגדו למבצע הקרקעי האסוני בסוף מלחמת לבנון השנייה, והוא ויתר על עמדת הכוח כשר בממשלה בגלל תפיסותיו.
ברק אומר בימים אלה שמה שהמדינה צריכה עכשיו הן לא תכניות. מה שהוא יעשה אם יבחר זה לשים ביחד את כל האנשים הכי טובים בכל תחום שישבו עד שיצא עשן לבן. הרשימה הזאת מלמדת מיהם, בעיניו, האנשים הכי טובים, את מי הוא יושיב לנו, אם יבחר, בשביל להחליט בשבילנו בכל תחום. לא רוצות, חבר. בכל הכבוד שיש לנו לכל המצוינים האלה – צר עולמכם. צר עולמכם כעולם המלחמה והקרב והגבורה והטוב למות. לא רוצות למות. לא רוצות מלחמה. לא רוצות את השפה הזאת יותר באופן כל כך בלעדי בחיינו.
הבחירה במפלגת העבודה היום היא בין החיים השוביניסטיים הכוחניים כפי שאנחנו מכירות אותם ושהביאו אותנו למצבנו הגרוע הזה, לבין חיים אחרים. חיים שפויים יותר, שוויוניים יותר, רכים יותר, טובים יותר. חברות מפלגת העבודה - וגם חברי המפלגה שיש להם עמדה מוסרית בעולם – אל תבחרו היום שוב באופציה הגברית במובנה הרע ביותר. אמנם צהוב הוא הצבע של הקיץ, אבל נמאס לנו לקבל אותו בשתן על הראש.
מומלצים
