דיכאון בעקבות מחלה: הגורם שמחמיר את המצב
למחלות רבות מתלווה דיכאון קליני, שעלול להימשך שנים, לדרדר את בריאות הגוף ואף להחיש את מות החולה. אבל לא תמיד המחלה הנפשית שמאחורי המחלה הפיזית מאובחנת ומטופלת
אבל המתח והדיכאון שהיו מנת חלקה של דנה כשחשבה על ההתמודדות שמצפה לה הכריעו אותה. היא אושפזה במחלקה האונקולוגית לסדרת בדיקות, אך יום למחרת ביקשה להשתחרר, בניגוד לדעת הרופאים שטיפלו בה. זמן קצר אחרי שישבה בחברת בעלה בקפיטריה של בית החולים, עוד בטרם קיבלה את תוצאות הבדיקות, היא זינקה מחלון הקומה החמישית של מגדל האשפוז וצנחה אל מותה. איש מהסובבים לא הספיק למנוע את המעשה הנורא.
לא תמיד שילוב של מחלה שמלווה בדיכאון מסתיים בטרגדיה, אך בשנים האחרונות מתרבים המחקרים שמעידים שדיכאון שמלווה מחלות גופניות שונות עלול להחמיר באופן משמעותי את מצבם של החולים ומשפיע לרעה על מהלך התפתחות המחלה.
דיכאון בנפש מחמיר את המחלה שבגוף (צילום: index open)
בין המחלות הקשות שמקושרות להתפתחות דיכאון אפשר למצוא כל מחלה שמסכנת את החיים או פוגעת באופן קשה באיכותם — החל ממחלות אוטואימוניות, שבהן הגוף תוקף את עצמו, כמו זאבת (לופוס) או דלקת פרקים, וכלה במחלות לב ובסרטן.
רופאים שמטפלים בחולים האלה נתקלים בדיכאון המלווה אותם מדי יום. "כל חולה שסובל ממחלה כרונית הוא קצת מדוכא, וכמעט בכל מחלה אוטואימונית מופיע גם דיכאון," אומר פרופ׳ יהודה שיינפלד, מנהל מחלקה פנימית ב׳ והמרכז למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי שיבא. "במקרים כאלה תמיד עולה השאלה אם הדיכאון מופיע בגלל הקשיים של המחלה או שהוא עומד בפני עצמו. אצל חולי לופוס הקשר הזה בולט מאוד, משום שהתקף של המחלה יכול להתבטא אצלם בדיכאון, וכשאתה מטפל בהתקף עצמו באמצעים הרגילים גם הדיכאון חולף.
"אין ספק שחולים מדוכאים הם חולים שהפרוגנוזה שלהם יותר גרועה, בין השאר משום שהם מפרישים פחות הורמונים ׳חיוביים׳ בגוף ויש להם פחות כוח ומוטיבציה להילחם על חייהם. כרופא פנימי אני יודע שחולה שנלחם שורד יותר, וחולה שמרים ידיים — שורד פחות."
מגביר תמותה במחלות לב
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בעולם מצביעים על חשיבות זיהוי הדיכאון אצל חולים והטיפול בו במקביל למחלה שממנה הם סובלים. ההשלכות של דיכאון שאינו מטופל עלולות להשפיע לרעה על מצב בריאותו של החולה במשך שנים אחרי המחלה הראשונית, ולעיתים אף לחרוץ את גורלו.
במקרים רבים דיכאון מתלווה למחלות לב. לפי הסטטיסטיקה, אחד מכל שישה חולים לוקה בדיכאון בעקבות אוטם שריר הלב. דיכאון נחשב היום לגורם סיכון לתחלואה ולמוות ממחלת לב אחרי התקף לב, שגורם לעלייה של פי 4 בשיעור התמותה של החולים האלה.
המצב הזה מקושר הן להזנחה מעשית ואי פנייה לקבלת טיפול רפואי הולם והן לירידה בפעילות המערכת החיסונית של הגוף, דבר שמפחית משמעותית את סיכויי ההישרדות של החולה ומעלה את הסבירות לאירועים נוספים.
מחקר חדש, שהוצג לפני חודש בכנס האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה, מצא שחולים באי ספיקת לב שאובחנו כדכאוניים היו בסיכון גבוה ב־28% למוות מחולים שלא לקו בדיכאון. הסיכוי למות מהמחלה היה גבוה בקרב 25% מהחולים שלקו בדיכאון, גם אם לא היו להם התקף לב, שבץ או אשפוזים חוזרים כתוצאה מהמחלה.
לדברי עורך המחקר, "דיכאון היה גורם בלתי תלוי להחרפת המצב הרפואי של החולים." עוד הוא קובע שעל הרופאים להרחיב את הגישה הטיפולית כשהם עוסקים באי ספיקת לב. "עד היום התרכזנו בעיקר בגורמים הביולוגיים והפיזיולוגיים
למחלה, אך ממצאי המחקר מראים שעלינו לתת את הדעת גם לבריאותו הנפשית של המטופל."
מחקר ישראלי שנערך במרכז הרפואי סורוקה בדק 50 חולים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ אחרי אירוע לב חריף. החוקרים — הפסיכולוג יורי גידרון מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון וד"ר הראל גילוץ, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בסורוקה — שאלו את החולים כיצד הם מסבירים את האירוע שקרה להם.
החולים יכלו לבחור בין סוגים שונים של תשובות, כמו האם מדובר באירוע שתלוי בחולה עצמו ויש ביכולתו להשפיע על מהלכו, או שמדובר באירוע שנגרם כתוצאה מכוח עליון ואין עליו כל שליטה. חודש לאחר מכן ערכו החוקרים סקר טלפוני בין החולים, במטרה לברר מי מהם פיתח סימפטומים של דיכאון.
התברר שכשליש מהחולים שהשתתפו במחקר גילו תסמינים של דיכאון. אותם חולים ששקעו בדיכאון היו אלה שענו מיד אחרי ההתקף שמדובר לדעתם באירוע בלתי נשלט שאין ביכולתם לשנות אותו או להשפיע עליו. "העובדה שמצאנו מתאם גבוה בין החולים שסברו שאין להם שליטה על מה שקרה להם לבין החולים שפיתחו דיכאון בשלב מאוחר יותר מעידה על כך שניתן לאתר מראש את החולים שמצויים בסיכון לפתח דיכאון, לסייע להם באמצעות שיחות ותמיכה ולמנוע מהם לשקוע במצב שעלול להשפיע לרעה על מצב בריאותם," אומר ד"ר גילוץ.
דיכאון כסיבוך של סוכרת
דיכאון מוכר היום גם כאחד הסיבוכים של מחלת הסוכרת. מחקר שנערך לאחרונה בבית החולים לניאדו בדק הופעת תסמיני דיכאון בקרב חולי סוכרת בהשוואה לחולים במחלות כרוניות אחרות. המחקר נערך באמצעות ראיונות שכללו שאלות על פרטים דמוגרפיים, היסטוריה רפואית ומצב רוח דיכאוני. דרגת הדיכאון של הנבדקים נקבעה בהתאם לדירוג של השאלות.
מניתוח הממצאים התברר שמדד הדיכאון בקרב חולים שסבלו מסוכרת היה גבוה פי 2 לעומת חולים בקבוצה השנייה. החוקרים הסיקו שחולי סוכרת סובלים מדיכאון יותר מחולים שסובלים ממחלות כרוניות אחרות וללא קשר לסיבוכי המחלה עצמם. כלומר, גם חולים שלא עברו טיפולים אגרסיביים כתוצאה ממחלת הסוכרת, כמו קטיעת גפיים, עדיין סבלו מתסמינים של דיכאון. המסקנה היתה שיש לזהות את תסמיני הדכדוך בקרב חולי סוכרת ולטפל בהם, ובכך לשבור את מעגל הדיכאון.
תוקף רבע מחולי הסרטן
גם חולי סרטן מועדים לפתח דיכאון משני למחלה. על פי נתוני האגודה האמריקאית לסרטן, כרבע מחולי הסרטן יפתחו דיכאון במהלך מחלתם או אחריה. "מדובר בסל גדול של תחושות קשות, שנעות בין מצוקה לדיכאון קליני ועמוק," אומרת ד"ר שלומית פרי, מנהלת השירות הפסיכו־אונקולוגי במרכז דווידוף בבית החולים בילינסון. "כשהגוף לא בריא, הנפש מתקשה לתפקד, ולהיפך. לכן הטיפול במחלה צריך לשלב את האספקטים הגופניים והנפשיים גם יחד."
לדברי פרופ׳ לאה בידר, מנהלת היחידה לפסיכו־אונקולוגיה במכון שרת במרכז הרפואי הדסה, התגובה הרגשית של החולה למצבו מתחילה ברגע אבחון המחלה ועלולה להימשך עשרות שנים. "בזמן האבחון כ־40% מחולי הסרטן סובלים מסוג כזה או אחר של דיכאון," היא אומרת. "בקרב החולים שעוברים כימותרפיה כעבור חודש כ־30% נמצאים בדיכאון, לעומת 15% מהחולים שעוברים הקרנות. אותם חולים סובלים מתסמינים שונים, שכוללים הפרעות בשינה ובאכילה, עייפות גדולה והרגשה של חוסר שליטה.
40% מחולי הסרטן סובלים מדיכאון (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
"גם בתהליך השיקום, שמתחיל בתום הטיפולים, יש הרבה תחושות של דיכאון, בגלל הרגשת הבדידות. מחקרים מצאו ש־20% מהנשים שחלו בסרטן השד נמצאות בדיכאון שלוש שנים אחרי תום הטיפולים. יש הרגשה שהכל השתנה, ששום דבר לא נשאר כמו שהיה לפני המחלה. הנפילה החזקה ביותר מתרחשת במקרים שבהם המחלה חוזרת. אנשים מאבדים את האמון במערכת הרפואית,
ולפעמים אפילו באלוהים. לפחות 50% מהחולים שהמחלה חוזרת אצלם נקלעים למצוקה נפשית קשה."
מחקר שהתפרסם לפני שנתיים בירחון האמריקאי ׳Cancer׳ מצא שפחות ממחצית מחולי הסרטן בשלב מתקדם שסבלו מבעיות נפשיות קיבלו טיפול הולם לבעיות האלה. בישראל מממנת האגודה למלחמה בסרטן תקנים של עובדים סוציאליים שאחראים על הטיפול הפסיכולוגי בחולי סרטן. אך הדרישה רבה, והיצע המטפלים נמוך יחסית.
השפעה דו כיוונית
הקשר בין דיכאון למחלות ׳רגילות׳ פועל באופן דו כיווני. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות גילו שמצב של דיכאון מגדיל את הסיכון לאירועים לבביים פי 3-1.5 לעומת אדם שלא סובל מדיכאון, ואת הסיכון לשבץ מוחי פי.4-2
מסקר שערכה חברת לונדבק הדנית, יצרנית התרופה ציפרלקס, עולה שחולי דיכאון סובלים ממגוון מחלות נוספות. 29% מהם סבלו מיתר לחץ דם, 20% מכולסטרול גבוה, 17% מהשמנת יתר, 10% מכאב כרוני, 9% מתסמונת המעי הרגיז, 8% ממיגרנות, 8% מסוכרת, 7% מאסתמה ו־4% מאוסטאופורוזיס.
שינויים גופניים רבים שמתרחשים בעת מצב של דיכאון, שמתווכים על ידי מערכת החיסון של הגוף וכוללים הפעלת מערכות שונות של הגוף, עשויים להסביר את העלייה בתמותה אצל חולים שסובלים מדיכאון קליני.
"הקשר בין דיכאון למחלות אחרות הוא בהח־ לט דו סטרי, ואחד מחמיר את השני," אומר פרופ׳ צבי זמישלני, מנהל המרכז הארצי לבריאות הנפש גהה. "דיכאון משפיע על רמת הנוירו־טרנסמיטורים (המעבירים העצביים) בגוף, מגביר את קרישיות הדם ומשפיע על דפנות העורקים.
"יש עבודות שמראות שדיכאון מגביר את הסיכון להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן. אנשים בדיכאון מתלוננים יותר על כאבים כרוניים. הדיכאון גם גורם בעקיפין לכך שהטיפול במחלות האחרות יהיה פחות נכון, בגלל שהחולים נוטים להזניח את עצמם."
הטיפול בדיכאון כמצב נלווה למחלות אחרות וההכרה בהשפעה העצומה שיש לו על התפתחות המחלה תופסים תאוצה בכל העולם, אך המשאבים עדיין לא מספיקים לאתר את כל החולים שנזקקים לעזרה נפשית ולטפל בהם באופן מסודר.
"אין מספיק מודעות לנושא בישראל, משום שהפסיכיאטריה לא נכללה עדיין בחוק ביטוח בריאות ממלכתי והטיפול הנפשי הוא לא חלק אינטגרלי מאחריות הקופות על החולים," אומר פרופ׳ זמישלני. "אלא שההפרדה בין גוף לנפש
במהלך הטיפול בחולה לא קיימת יותר, משום שהמוח עובד על אותם חומרים כמו הגוף."
אבל יש גם בשורה טובה: מחקר ישראלי שנערך במרכז הרפואי שיבא מצא קשר בין דיכאון לנוג־ דנים עצמיים שמופיעים במחלות אוטואימוניות. במהלך הניסוי, שבוצע בראשותו של פרופ׳ יהודה שיינפלד, הוזרק נוגדן שבודד מדם של חולי זאבת )לופוס,) שמאפשר לאבחן ולזהות את המחלה, למוחם של עכברים בריאים. הזרקת הנוגדן גרמה להופעת דיכאון באותם עכברים, דבר שמעיד על קשר ביולוגי מוכח בין המחלה האורגנית להתפ־ תחות דיכאון. "אם במחלה אחת נוגדנים עצמיים יכולים לתרום לדיכאון, קרוב לוודאי שיש חולים נוספים שסובלים מדיכאון שהמקור שלו הוא נוג־ דנים כאלה," אומר פרופ׳ שיינפלד.
לפנייה לכתב/ת 
