במה אשמים היהודים באמריקה?

אל תתנו לצלב הקרס המופיע על גבי העטיפה להרתיע אתכם. "הקנוניה נגד אמריקה" הוא ספרו החשוב ביותר של פיליפ רות, ואם עדיין לא קראתם דבר מפרי עטו – הספר הזה הוא כמעט הכרח. ואם עדיין לא קראתם ספר מצוין ומטלטל, שיהדהד בקופסת המוח חודשים ואולי שנים אחרי תום הקריאה – זה הספר הנכון, וההדהוד מלווה בצמרמורת של פחד אמיתי.

השנה היא 1940, המקום הוא פרבר יהודי כמעט לגמרי של ניוארק, הנפשות הפועלות הן בני משפחת רות והמספר הוא פיליפ בן התשע, ילד שאולי פגשתם אם קראתם את "העובדות", האוטוביוגרפיה של רות. אבל מהר מאד נפרד רות מן העובדות ומייצר היסטוריה אלטרנטיבית מבעיתה – מפני שהיא נדמית אפשרית כל כך.

מה שמתחיל כמסע נוסטלגי בנוסח "ימי הרדיו", מה שמתחיל כסיפורה של משפחת בני מהגרים מן המעמד הבינוני-נמוך המתאמצים להיאחז בשולי החלום האמריקני, הופך עד מהרה לסיפורם של קורבנות מסומנים. רות נאחז בויכוח האמיתי שהסעיר את אמריקה ב–1940, השאלה אם להצטרף למלחמת העולם או להמשיך במדיניות של בדלנות, ומותח את ההיסטוריה האמיתית לכיוון שלא הלכה בו: אחד מדוברי הבדלנים, איש שדעותיו האנטישמיות על אודות נסיונם של היהודים לחרחר מלחמה, היה צ'רלס לינדברג, גיבור כל-אמריקני, טייס מהולל וקורבן של טרגדיה: בנו התינוק נחטף ונרצח בראשית שנות השלושים.

לינדברג באמת סבר כי יש יותר מדי יהודים בריכוזים מובחנים באמריקה, כי הם שולטים בתעשיית החדשות והבידור וכי מן הראוי שאמריקה לא תיכנע לתוכניותיהם לכפות עליה מלחמה מיותרת. לינדברג באמת נתבקש לרוץ לנשיאות נגד רוזוולט: במציאות, הוא סירב. וכן, הוא ביקר בגרמניה ב-1938 ולא סירב לקבל מדליה מידי הפיהרר בשל השגיו המפעימים בתעופה. מאוחר יותר גם לא החזיר את המדליה למנפיקיה.

עד כאן המציאות 

בנקודת הזמן שבה ניסה הימין הנוצרי השמרני להציב את לינדברג כאלטרנטיבה בדלנית לרוזוולט נפרד רות מן המציאות ומריץ אותו בספר לנשיאות ארצות הברית. לינדברג זוכה. עבור יהודים בארצות הברית, עבור משפחת רות, המשמעות היא לא רק שברו של החלום. כי לממשל לינדברג יש תוכניות נאות להטמעת

 מהגרים ולחיזוק ערכי ה"אמריקניות" שלהם, כמו למשל – פיזור אוכלוסין במין טרנספר נאור, חינוך מחדש של נוער יהודי, המנעות כוללת מגינוי כלשהו למתרחש באירופה הנאצית – והמרחק בין התכניות הגדולות לבין חייה של משפחה קטנה אחת מצטמצם באופן מבהיל: סנדי, האח הגדול והמוכשר של הילד פיליפ, דווקא מעריץ את לינדברג בחשאי ואפילו מוכן לעבוד בחווה של גויים גמורים לתועלת האמריקניות שלו. אלווין, בן הדוד המרדני, נוסע לקנדה ומתגייס למלחמה וחוזר ממנה קטוע רגל ומר נפש. אבי המשפחה נפרד מחלומותיו לעשות חיל כסוכן ביטוח כאשר החברה המעסיקה אותו רוצה לפזר את הסוכנים היהודים שלה ברחבי אמריקה הכפרית והלא-יהודית. אוולין, הדודה הרווקה, חוברת לרב הנאור ועתיר ההשפעה ליונל בנגלסדורף, שהופך למשתף פעולה עם משטר לינדברג וליהודי המחמד שלו. ועד מהרה מתחילות מהומות: הדוברים הרשמיים, כמו בליל הבדולח, מאשימים אפילו את ההרוגים היהודים בפרובוקציה מתוכננת.

גם אלוהי ההיסטוריה האלטרנטיבית מתגלה בעיקר בפרטים. התעלול האינטלקטואלי של רות אינו חדש, והוא מוכר לחובבי מציאות זוועתית שקראו את "ארץ אבות" המצוין של רוברט האריס או אולי אפילו את "אילו נוצחה ישראל" המבעית, שראה אור אחרי מלחמת ששת הימים. אבל כדי שתעלול כזה יצליח, אין די בשרטוטה של אמריקה גזענית, בדלנית ומתנכרת ליהודים בקווים כללים. צריך, מעל לכל, לספר את ההיסטוריה של החרדה, ולמצוא גיבורים במקום שיש בו בעיקר בני אדם מבוהלים, מבוצרים ורדופים: זהו בדיוק ההישג הגדול של "הקנוניה נגד אמריקה".

קולו של הילד פיליפ רות, שחלומו הגדול ביותר הוא להיות בעליו של בול אמריקני נדיר שיגיע לאוסף הצנוע שלו, מוביל את תחושת החרדה המצטברת מתוך השינויים הקטנים לכאורה שעוברים על המשפחה, שינויים שהולכים ומתעצמים ככל שחשרת העבים הפשיסטית הולכת ומתקדרת מעל לראשיהם. לא כל גווניה של המציאות נהירים לו, חלקים ממנה מגיעים אל הספר בדמות דיווחים חדשותיים- למשל של וולטר וינצ'ל, עיתונאי רכילאי פופולרי מאד ואמיתי לגמרי שהשמיע קול אנטי נאצי עצום וחשוב: בספר של רות הוא נרצח, והרצח הוא אות לשחרור מאורגן של אלימות אנטישמית מבעיתה, אבל תוך כדי דיווחים על מהומות פיקטיביות (ואמינות ביותר), מתרחשים גם נסים.

אביו של פיליפ, חבול מהיתקלות משפחתית-פוליטית עם בן הדוד קטוע הרגל שהפך למאפיוזו קטן, יוצא להציל את שכנו ובן כיתתו של פיליפ שנדד עם אמו האלמנה לקנטאקי בעידוד המשטר החדש. המסע הזה הוא סיפור של הרואיות צרופה, כזו ששמורה בספרות לאנשים ישרי דרך שפשוט חייבים לעשות מעשה בשעות קשות, ויהיו הסיכונים אשר יהיו. שם התואר החבוט "מרגש" זוכה לתחיה מחודשת כשקוראים את דפי המסע האלה, שבצידו האחד ניצב ילד מבוהל שאמו לא שבה הביתה ובצידו האחר, אומה שלמה וטרופת דעת שרק מתי מעט בה נותרו הומניים והגיוניים. כמו השכנים החדשים, משפחת קוקוצה האיטלקית, שהגיעו לבית בניוארק אחרי שדייריו היהודים הועזבו בפקודת השלטונות: מר קוקוצה, גדול גוף ועילג, מציע לאבי משפחת רות אקדח, הגנה והבנה. כולם נחוצים עד מאד בזמנים הרעים.

סיפור גדול וסיוט ענק

רות אינו מתאר מציאות שחורה לבנה בה הגויים בהירי השער הם הרעים והיהודים, מעצם היותם קורבנות, הם הטובים. יש בו יהודים נכלוליים ומאפיונרים, משתפי פעולה אינטרסנטים ומאמינים גדולים בצדקת דרכם, כאלה שמחמת הבהלה מאמצים את לשונו של המשטר החדש וכאלה שסבורים, מתוך תחושת עליונות, שבאמת ייטב ליהודים אחרים אם רק ייטמעו קצת יותר בתוך האמריקניות החדשה. לאט לאט ובאופן המשכנע ביותר שאפשר להעלות על הדעת, יצוצו מתוך הספר הגיבורים האמיתיים והנבלים הרציניים, ואלה גם אלה יהיו טעונים באנרגיות של סיפור גדול ושל סיוט ענק.

"הקנוניה נגד אמריקה" היא מעשה ספרותי אמיץ ורב עוצמה, אם כי לא נקי מפגמים. מתישהו מבקש רות לנחם את קוראיו ולהחזיר את המציאות המוכרת להם אל כנה, ולנקודה הזאת, לצערי, הוא מגיע מעט חסר נשימה: הארועים סביב העדרותו והעלמותו של הנשיא לינדברג משכנעים קצת פחות מן האפשרות של עלייתו לשלטון, והסוף ממש מתנפל על הקורא המבועת ומשאיר גם אותו לא מנוחם וחסר נשימה. אבל אולי דווקא הבחירה בסוף מהיר מאוד ולא דרמטי היא זו הנחוצה כדי לשוב הביתה בשלום מן הסיוט, להניח את הספר על המדף ורק מדי פעם להיזכר בו, בשבריריותם של חיים יהודים באשר הם, ובמספר ילד אחד שהוא, בפשטות, אחת הדמויות המרשימות ביותר בספרות המערבית המודרנית.