אחרי משאל העם: מה על סדר היום של אסד?

19,653 – זהו מספר המצביעים שהחליטו לומר "לא" לנשיא סוריה, בשאר אסד, בבחירות שהתקיימו השבוע. מספר גבוה בהרבה – כ-253 אלף, היה זה של "הקולות הפסולים" בבחירות. כל היתר – כ-11.199 מיליון בני אדם (97.62 אחוזים) הביעו תמיכה בהארכת כהונתו של הנשיא הסורי לשבע שנים נוספות בשלטון.

אפשר ללגלג על כך, אבל למשאל העם השבוע בסוריה היו עוד כמה מימדים שראוי להתייחס אליהם. ראשית, צריך לזכור כי אחרי מותו של אביו, חאפז אסד, ביוני 2000, לא היו הכל בטוחים שבשאר יצליח לשרוד בשלטון לאורך זמן. הרי במקור, השלטון יועד לאחיו באסל, שנהרג בתאונת דרכים בינואר 1994. שנים של הכנות מאז ניסו להכשיר את הסטודנט לרפואת עיניים לנשיאה של מדינה בעלת מסורת שלטונית לא יציבה, בלשון המעטה, בטרם עלה אסד האב לשלטון.

עתה נראה כי לפחות במובן הזה הצליח בשאר אסד במשימה. שלטונו נראה יציב ובעל השפעה על שורה של עניינים אזוריים, למורת רוחם של גורמים רבים. וזה בדיוק מה שרצו הסורים להפגין השבוע כלפי חוץ באמצעות משאל העם שקיימו. או כמו שאמר זאת גורם סורי בכיר לעיתון הלונדוני "אל-חיאת" השבוע: "משאל העם הוא הזדמנות להעביר יותר ממסר אחד החוצה... הוא יבטא את מידת התמיכה במדיניות החוץ ובנכונות לשאת בלחצים ובאתגרים". במילים אחרות: בוושינגטון צריכים להבין שאין כתובת אחרת חוץ מבשאר אסד.

המשטר הסורי עשה ככל יכולתו כדי לשוות למשאל תפאורה נאותה של בחירות. היה קמפיין של אסד (תחת הסיסמא: "יד ביד נבנה את סוריה של המחר"); היו שלטי חוצות ענקיים; ביום הבחירות הוקמו מאהלים ובהם מופעים של אמנים, אוכל ומשקאות. רק תבואו להצביע. כדי שלא לפספס את המסר פורסמו גם מאמרים "נכונים" בכלי התקשורת הסוריים.

"כל 'כן' במשאל העם שקול לסטירה במשקל של טון על צווארו של בוש ואנשיו", כתב בעל הטור חדר עוארכה. טורים דומים היה ניתן למצוא ללא כל קושי בכלי התקשורת בסוריה. ואכן, המצביעים באו, ובהמוניהם. במשרד הפנים הסורי הצביעו בסיפוק על אחוזי ההצבעה הגבוהים ועל זרם המצביעים שפקד את הקלפיות במשך כל היום. "תנועת המצביעים הייתה גדולה בכל המחוזות והתנהלה כסדרה", אמר שר הפנים הסורי, הגנרל בסאם עבד אל-מג'יד.

יום וחצי אחרי סגירת הקלפיות (שעל פי הדיווחים בחלקן התארכה ההצבעה "בשל זרם המצביעים הרב") פורסמו ברבים התוצאות – אסד ממשיך בכהונתו. ב-17 ביולי הוא צפוי לשוב ולהישבע אמונים ולשאת נאום מיוחד. אולם למרות שהצליח לייצב את מעמדו, לפחות כלפי חוץ, לאסד ישנם אתגרים לא פשוטים.

האתגר: "אל-קאעידה", לבנון והבידוד הבינלאומי

מעניין לציין כי לקראת הבחירות פרסם ארגון המשייך עצמו ל"אל-קאעידה" קריאה לעם הסורי לא פחות ולא יותר - להתנקש בנשיא אסד. ארגון "אל-תווחיד ואל-ג'יהאד" בסוריה, שבראשו עומד "אבו ג'נדל אל-דימשקי" קרא להמוני הסורים בקלטת שמע שפירסם באמצעות רשת האינטרנט להילחם במשטר הבעת' בסוריה. "בני עמנו בסוריה. כיצד אתם מסכימים להישלט בידי העלאווים התוקפנים הללו? התקוממו כאיש אחד כדי לקטוע את רגליהם וידיהם והכו אותם בכל מקום... יש למחוק את מפלגת הבעת' מההיסטוריה של סוריה", אמר אל-דימשקי בקלטת בת 45 הדקות שהקליט. במסר לנשיא אסד אמר אל-דימשקי: "הכנו לך מלחמת גרילה ארוכה. האם אתה חושב שתשלים את כהונתך השניה?".

וזהו לא האתגר היחידי של אסד. השבוע החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להקים בית משפט בינלאומי לשפיטת החשודים בהתנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי. סוריה נאבקה בכך כשנתיים ולפחות כרגע - מפסידה בקרב. "החיפזון להקים את בית הדין נועד כדי לבצע את תכניותיה המדיניות של וושינגטון באזור" אמרו גורמים סוריים בכירים ל"אל-חיאת". אולם כפי שהעידו השבוע שורה של גורמים – המערכה כולה עדיין לא נגמרה. תסמכו על אסד שיעבור עוד זמן רב עד אשר יוקם בית הדין, אם בכלל.

האתגר הנוסף הוא לבנון הרותחת. המשבר במחנה הפליטים "נהר אל-בארד" בין המיליציה "פתח אל-אסלאם" לבין צבא לבנון עדיין לא נפתר. האם אסד מעורב בכך? ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה וחבריו למחנה האנטי-סורי מאשימים בגלוי את דמשק בתמיכה במיליציה. הסורים מכחישים, אולם קשה להאמין שאסד הזיל דמעה מהמשבר. אסד, כזכור, הפסיד את לבנון אותה ירש מאביו וסביר כי ינסה להגביר את השפעתו במדינה השסועה, כדי לנסות ולשוב אליה בצורה כזאת או אחרת.

לכל אלה צריך להוסיף את האתגר המרכזי – שבירת הבידוד הבינלאומי המוטל על סוריה. בתקופה האחרונה היו מבחינת דמשק כמה איתותים חיוביים, כמו למשל פגישת מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס, עם שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, רק לפני כחודש, אולם הסורים עדיין בבידוד. רק אתמול נועד אסד עם שר החוץ האיראני כדי לתחזק את הקשר עם טהראן "על כל צרה שלא תבוא". משא ומתן עם ישראל? יכול בהחלט לסייע לו בנושא.

משאל העם? בדיחה והונאה

ובחזרה למשאל העם ולאסד עצמו. האופוזיציה הגולה פרסמה הודעה רשמית מטעמה בה טענה כי מדובר בבדיחה גרועה ותו לא. "משאל העם הוא בדיחה ותוצאותיו הם הונאה", נאמר בהודעת "חזית ההצלה" – ארגון גג הכולל כ-17 ארגוני אופוזיציה סוריים ובהם "האחים המוסלמים", סגנו של אסד לשעבר, עבד אל-חילם חדאם וגורמים ליברליים. "החזית איננה מכירה בחוקיות משטרו של אסד ואחרי הבדיחה של משאל העם המפוברק הוכח הצורך שמדינות העולם ימשכו את הכרתם במשטר המשתייך לתקופות העריצות. מנגנוני הביטחון הסוריים הטילו פחד על המצביעים באמצעות מעצרם של אנשי אופוזיציה סוריים. מה עשה הנשיא במהלך שבע השנים בהן הוא בשלטון? העוני גבר, הבידוד הבינלאומי והערבי התגבר והוא רק הכתיב את דעתו, בשם מפלגה אחת, על עם שלם", אמר דובר "החזית", עוביידה נחאס.

מי שממש מעוניין למצוא ביקורת על אסד יצטרך כנראה לנבור בין הטוקבקים, הפורומים או אתרים ליברליים אחרים כדי למצוא אותה. "(אסד הוא) מועמד יחיד בלי מתחרה, שהגיע באמצעות ירושה. מה הטעם בבחירות האלה? גם אם נניח שהעם הסורי יצביעו נגדו, מה אז יקרה? הנשיאים הערביים הם נשיאים לכל החיים ואולי גם אחרי מותם. האשמה היא לעולם אינה אשמתם, כל עוד אנחנו זוחלים לקלפיות כדי לתת להם את התמיכה בנצחית", כתב גולש בשם עלי נואב בתגובה לדיווח על הבחירות בסוריה בעיתון "א-שרק אל-אווסט". והוא לא היה היחידי.

ומה עם ביקורת על התנהלותו של הנשיא אסד? אתר האינטרנט הליברלי "אילאף" הפועל אף הוא בלונדון דיווח ממש ערב הבחירות השבוע כי הונה של משפחת אסד נאמד בלא פחות מ-40 מיליארד דולרים. מחקר אקדמי סורי שהכין ד"ר מוחי א-דין אל-לאד'קאני, איש האופוזיציה הסורית, העלה כי העושר מתפלג בין בני משפחת אסד וכי בני השפחה הצליחו להבריח אל מחוץ למדינה הון הגבוה פי חמישה מיכולת הייצור של הכלכלה הסורית. המחקר אף הצביע על קשר בין השחיתות בסוריה לבין זו בלבנון.

נראה כי לפחות במימד הצר – המשאל העם בסוריה הזכיר בדיחה מצרית ישנה על משאל העם המקביל שהיה נהוג עד לאחרונה במצרים. מספרים כי באחת הפעמים החליט אדם להצביע נגד מובארק. לאחר שאזר עוז ועשה זאת, חזר הביתה והחששות החלו לקנן בו. הוא חזר לקלפי וביקש מהוועדה לתקן את הצבעתו. "הפעם עשינו זאת במקומך, תיזהר להבא", הם אמרו לו. בסוריה, כך נראה, למעט מאד אנשים יש סיבה לפחד.