למה אנחנו חשים בכאב?
חבלות, מכות, כוויות, חתכים, פציעות ושאר צרות גורמים לנו לתחושת כאב. אבל הפגיעה עצמה לא באמת כואבת. זה רק המוח שדואג להגן עלינו. הדוקטור מסביר
מכה, עקיצה, נשיכה, דקירה, שלא לדבר על טיפול שורש - כל אלה ועוד רבים אחרים וממש לא טובים גורמים לנו כאב. מדוע בעצם אנו חשים בכאב אם הוא עושה לנו כל כך רע? למה דריכה על נעץ לעתים כואבת ולעתים לא? ומה מרגישים נכים שעברו קטיעה? הנה כל הפרטים.
נפתח בעובדה: הכאב שאנו חשים לא מגיע מאיזור הפציעה. כך למשל, אצבע בכף הרגל שנתקעה בפינת השולחן לא "באמת כואבת". הכאב הוא תחושה סובייקטיבית פנימית שנובעת מפעילות מורכבת של סיבי עצב המובילים אל רשת במוח.
הכל מתחיל ממיליוני תאי עצב קולטי כאב בעור, בעצמות, בשיניים ובשרירים. אלה נקראים "נוציצפטורים", המגיבים לגירוי קיצוני כמו חום, קור, חתך, או לחץ עז – כולם בעלי פוטנציאל לגרום לפגיעה ברקמות.
אותם נוציצפטורים קולטים את התחושה הקיצונית, ושולחים על כך מיד תשדורת אל עמוד השדרה. משם, עוברים האותות אל איזורי תחושת הכאב במוח. שם המידע מעובד והמוח יוצר את תחושת הכאב האופיינית. ולתחושה הזו יש מטרה ברורה: לגרום לנו להתרחק מהגורם הפוגע, המאיים לכאורה לפגוע בגוף.
כך, במנגנון רפלקסיבי היד תנוע במהירות לאחר מגע במשטח רותח, הרגל תיסוג לאחור לאחר המכה, והיד תפיל את הסכין שגרמה לנו לחתך. במקביל שולח המוח משככי כאב טבעיים מסוג אנדורפינים או אופיאטיים שנועדו לעמעם את תחושת הכאב.
אבל תחושת הכאב מורכבת יותר. היחס בין הגירוי החיצוני לבין תחושת הכאב אינו עקבי לחלוטין. כך למשל אנו עלולים לדרוך על נעץ ולא לחוש דבר, בעוד ששבוע מאוחר יותר, אם שוב נדרוך על נעץ, נחוש הפעם כאב עז. גורמים כמו זכרונות, רגשות והורמונים משפיעים על הדרך בה מפענחת מערכת העצבים את הגירוי החיצוני ועל ביטוי הכאב.
למעשה קיימים שני סוגי כאב: האחד – כאב פיסיולוגי, תקין, כתגובה לפגיעה חיצונית. כאב זה הוא הכרחי כדי להגן על הגוף ומאפשר לנו להתרחק מגורם סכנה. סוג כאב אחר נקרא נוירופתי המתרחש כאשר רשת קולטני הכאב בגוף (הנוציצפטורים) מתנהגים באופן לא תקין כך שהם מגבירים את תחושת הכאב.
אצל מי שנפגעו הנוציצפטורים, כמו חולי סרטן או מחלות נוירולוגיות שונות - ייצור כל גירוי קל כאב עז ביותר. אפילו מגע של כדור צמר עלול להתפרש אצלם כתער החופר בעור. הסיבה היא לא רק הגברה של האותות הנשלחות מהקולטנים השונים הפזורים בגוף, אלא גם דיכוי המערכת המשככת כאב.
אחת התופעות המוזרות לה לא נמצא עד כה הסבר ברור היא כאבי הפנטום: כאבים שחשים באיבר כרות. פצועים שעברו קטיעה של אחת הגפיים או האצבעות ממשיכים לחוש שהאיבר עדיין שם לכאורה. זוהי תחושה לא נעימה ועשויה להתבטא בדקירה, כאב קל או כאבי תופת למשך יום או יומיים.
ישנן מספר תיאוריות שניסו להסביר איך קורה שהמוח ממשיך לקבל אותות כאב מאיבר שכבר אינו קיים. אחת ההנחה הרווחות כיום היא שהכאב נובע מ"הוראות" שהמוח שולח לאיבר הקטוע. כשהתשובה מבוששת להגיע, המוח ממשיך לשלוח עוד ועוד אותות, המתפרשות כתחושת כאב. הסבר נוסף עשוי להיות חיווט מחדש של עצבים, כך שהכאב נובע מאיזור אחר, אך מתפרש במוח כאילו הגיע מהאיזור הכרות.
- יש לכם עוד תהיות על גוף האדם? אנחנו מחכים לשאלותיכם.
נשיב על המעניינות במדורים הבאים .
