עלובי המסך
הרוע הטהור שנשזר בעונה החמישית של "כוכב נולד", מעציב את אריאנה מלמד, שלא מבינה למה צריך להשפיל מועמדים חסרי מודעות, ומי שם למעלה מאמין שזה ישעשע אותנו
אני מניחה שכל המתמודדים חתמו על פיסת נייר מתוחכמת ומרובת סעיפים,
כי, כפי שכולנו ראינו, לאודישנים לא הגיעו רק זמירים מיוסרי-מבע, יוצרים עם שלושה וחצי אקורדים וחרוזים צולעים, אמני-סלסולים מעולים ודיוות בהתהוות. הגיעו גם אנשים שבינם לבין יכולת קולית מפרידים לוחות טקטוניים שלמים. הגיעו בני אדם לא כל כך צעירים, ולא כל כך מודעים לעצמם, ולא כל כך מוכשרים או יפים או מבינים את המשחק התקשורתי אליו נקלעו.
אני לא זוכרת כמה עשרות אלפים נבחנו, אבל אם תחשבו על זה, בזמן שלוקח לשדר פרסומת תקנית, תגלו בעצמכם שנבחרת השופטים לא שמעה את כולם שרים: היו מיונים מוקדמים, וזה בסדר גמור. מתוך המיונים הללו נבחרו אלה שיש להם איזשהו סיכוי לעמוד מול השופטים ולבצע שיר מתחילתו עד סופו בלי בעיות, וגם זה בסדר. הבעיה היא, שגם אחרים "נבחרו": כדי לשמש כאתנחתא קומית, כאפשרות של הלעגה שיטתית מטעם השופטים, כדי להצחיק את הצופים בבית בעליבותם.
אין פטור מוסרי
וכך צפינו באיש שהתקפי הזעם הקדוש שלו בהחלט מעידים על מצוקה נפשית, ואשה שהכרותה עם התרבות המקומית שואפת לאפס ולכן היא נלעגת כל כך, ואנשים שאומללותם כה זועקת לשמיים עד שמתחשק לכבות לרגע את הטלויזיה ולהתבייש בכך שצפינו בהם, ואנשים שללא ספק הם חרשים לטונים ולא שומעים את עצמם ואת שירתם – וכל אלה הועמדו בפני מרגול-צדי-גל-יוני-המאסטרו, כאילו באמת מדובר היה באודישן אמיתי למתמודד בעל סיכוי כלשהו. וזה, תסלחו לי, רוע טהור.
"כוכב נולד" איננה תחליף לשרותי רווחה או לפסיכולוג. עבור חלק גדול מן המתמודדים, מדובר בסיטואציה טעונה ומרגשת שמחלצת מתוכם, בצד התקוות להיות נינט 2.0, גם את המטען האמוציונלי הכבד עימו הם אנוסים לחיות לפני ואחרי המבחנים הללו. האם לא די במיון המוקדם כדי לומר להם בעדינות, ללכת הביתה? למה צריך לאחז את עיניהם ולמכור להם סיכוי דמיוני לעבור שלב? מדוע לחשוף אותם לשופטים ולצופים באיוולתם, בעליבותם, בנלעגותם? אין בעולם הסכם, מתוחכם ככל שיהיה, שמעניק למנסחיו פטור מוסרי מפגיעה בחלשים. היו באודישנים המון פגיעות כאלה: האם הן הכרחיות?
ועוד דבר קטן ומעצבן נחשף שם, אמש, בשלב ההתמודדות על מקומות בנבחרת. מתברר שלא חשוב עד כמה תהיי מוכשרת, נאה, כריזמטית, ומזמרת בקול-בוכים ענוג ונכון לאזני השופטים. מתברר שיש נישות שצריך למלא. ובכל נישה כזאת יש מקום רק לעלמה אחת, כך שעדן אמזלג ואתי ביטון לא התמודדו כשוות עם כולם, אלא כיחידות-סגולה בנישה שלא הוגדרה די הצורך לצופים. תואמת-נינט? סינדרלה מקרית גת מול סינדרלה מבאר-שבע? נערה מזרחית עם קול פעמונים עדתי מול רעותה?
וממילא עולה השאלה אם אין עוד נישות כאלה: לאתיופית/ זו עם האבא מהקריביים, ל"יוצר", ל"קיבוצניקית המתוקה", ל"מסלסל הדתי". ועוד כאלה, שיוכיחו למי שצריך כי "כוכב נולד" איננה מחפשת כשרון ייחודי, אלא כזה שמתיישב היטב בתוך סטריאוטיפ נוח לעיכול וקל לשיווק. בהצלחה לכל מי שרוצה להיות שם.
