של מי יותר גדול? תחרות "מר המרכז" לפיתוח גוף
איגוד החובבים הישראלי לפיתוח גוף בחר את שרירן השנה שלו. שלחנו את מישל דור לכסות את האירוע. הוא לא התאפק, הוריד חולצה ועלה על הבמה. היה שומני
על הבמה עלו המתחרים זה אחר זה, כאשר תגובות הנשים בקהל היו מעורבות: "זו תחרות על הכיף-כיפאק", אמרה בהתלהבות שיפרה (שגילה היה גבוה בהרבה מהממוצע בקהל). "אני אוהבת את הג'ינג'י", אמרה והצביעה על גדי אורן, שנראה כמו חבילת שרירים מהלכת.
"אני נהנה מאוד מהתחרויות, זה דורש משטר אימונים ותזונה ומה שנחמד זה שהאישה ושלושת ילדי תומכים בי, שזה למעשה סוד הצלחתי", אמר אורן, והסביר כי כשהמתחרים עולים לבמה הם אחרי דיאטה דלה בפחמימות ובשתייה, דיאטה שמסייעת להם "לתת את המקסימום". לשאלתי אם שיפרה, שלא הפסיקה להסתובב סביבו, היא אמא שלו, ענה: "איזה אמא, אין לי מושג מי זו האישה הזו. אולי אתה יכול 'להוריד' אותה ממני, בחייך?".
אחרי שראיתי את שיפרה, שבגילה המופלג רודפת אחרי גדי, החלטתי לברר מה באמת עושה הגוף המנופח לנשים. "זה מגניב, לראות גבר בנוי ושרירי פשוט עושה לי את זה, ולא נראה לי שיש אחת שלא מפנטזת על גוף שכזה", אמרה שרית תוך
שהיא מתענגת על המתרחש על הבמה". גם שאר הנשים נעצו מבטים מהופנטים במתחרים, שעה שבני זוגן נעו בחוסר נחת על הכיסא.
בשולחן השיפוט עסוק היה צוות השופטים בניקוד המתחרים: "אנחנו מחפשים פרופורציה ופיתוח. יש חשיבות עצומה ליחס, וזה מה שמביא את הניצחון", אמר יואל, השופט הראשי. לשאלה על הפער שבין החובבנים למקצוענים בתחום ענה :"הבדל עצום. המקצוענים משקיעים את כל-כולם בפיתוח הגוף כי זו פרנסתם והם לא עושים שום דבר חוץ מזה. המתחרים כאן עוסקים בעבודות שונות, ופיתוח הגוף הוא רק חלק מחייהם".
דווקא דניאלה, הצלמת הרשמית של האירוע, הביעה שאט נפש מהתחרות: "זה מזעזע, אם לא הייתי צריכה להיות כאן מתוקף עבודתי, לא הייתי באה. אני מצלמת ומתפללת שהאירוע הזה ייגמר כבר. זה מגעיל אותי, הם כמו חיות, ממש לא גברים
ואין כאן שום אלמנט מושך. זה לא אמיתי, אין כאן שום עניין אישי, אלא מה שמניע אותם זו התחרות עצמה ואישית אני מוחה על כך".
"לכל אחד הזכות לעשות עם הגוף שלו מה שהוא רוצה", מתרעמת איריס למשמע הדברים. "החבר'ה נראים טוב, רואים שהם נהנים מהתחרות ואוהבים את העניין, זה החיים שלהם ושיהיה לכם בכיף. ללא קשר, אני גם חושבת שהם נראים ממש סקסיים".
החלטתי לנסות את מזלי ולתדהמת הקהל עליתי גם אני על הבמה. ניסיתי כמה פוזות אבל לא נראה לי שזה עתידי. בשלב מסוים החליטו יוסי וגדי להניף אותי אל על. הרגשתי כמו זאטוט שאבא מרים אותו לדילוג מעל המדרכה. היה נחמד, אבל פתאום חשתי שאני מכוסה בשמן, וגרוע מכך - בצבע אדמה שנזל מהמשתתפים. "אל תדאג", צחק יוסי, "אנחנו עושים שיזוף בהתזה כמה דקות לפני התחרות וזה יורד במקלחת..."
ירדתי בבושת פנים מהבמה ושתי ילדות משולהבות ניגשו אלי: "איך זה היה לגעת בהם? השרירים מוצקים?"
"אין לי מושג", עניתי. "אני רק יודע שהצבע שלהם נזל עלי".
"מה???", צווחו הבנות. "צובעים אותם? מה הם, צעצועים? יאללה אנחנו עפות מפה".
ועד שאיגוד החובבים הישראלי לפיתוח גוף יבחר שוב את מר המרכז שלו, אני אנסה לשקם את הגוף העגלגל שלי. ומי יודע, אולי עם הרבה צבע ושמן אצליח להסתנן לתחרות הבאה.
