"לא רוצה עוד כבישים בישראל"
גדעון סיטרמן, מנכ"ל משרד התחבורה, מעוניין להפסיק תוך חמש שנים בבניית כבישים חדשים ברחבי המדינה. מה במקום? תחבורה ציבורית חכמה, ניהול תנועה מתקדם וזניחת הרכב הפרטי
אלא שדבריו של סיטרמן עשויים להישמע בעייתיים, בהתחשב בכוונתו להגיש תוכנית להפחתת מס הקנייה על מכוניות חדשות. איך אפשר להפסיק לסלול כבישים, אם הפחתת המס תגדיל את מספר המכוניות? מתברר שגם לכך יש לסיטרמן פיתרון: להגביר את השימוש בתחבורה הציבורית.
סיטרמן: יש מספיק כבישים בישראל. במקום לסלול עוד, צריך לשכנע את הציבור לעבור לתחבורה ציבורית (צילום: ניב קלדרון)
כמובן שהוא אינו מנכ"ל ראשון במשרד התחבורה, שמצהיר כי ברצונו להגדיל את חלקה של התחבורה הציבורית בנסועה השנתית (קילומטראז') של עם ישראל. בניגוד לחלק מקודמיו, הוא לפחות אינו משלה את עצמו באשר למצב התחבורה הציבורית בישראל: "צריך לעשות חשיבה מחדש לגבי מקומה של התחבורה הציבורית. הגענו למצב שמאפיין מדינות - אם להתבטא בזהירות - לא מתקדמות: השימוש בתחבורה ציבורית בארץ נמוך מ-20% (מסך הנסועה השנתית, ש.ה). במצבים כאלה צריך לחשוב איך לייצר תהליכים שיגרמו לציבור לחזור לתחבורה הציבורית".
מהי לדעתך הבעיה העיקרית כיום של התחבורה הציבורית בישראל?
"לדעתי, הבעיה היא חוסר יכולת להגדיר מטרות. והנה, עכשיו אני מגדיר מטרה: 30% שימוש בתחבורה ציבורית, בדיוק כמו במדינות מפותחות, ודאי במטרופולינים הגדולים. כעת צריך לכוון את כל התהליכים למטרה הזאת.
"תראה, יש אנשים שאין להם מכונית פרטית, והם ימשיכו לנסוע בתחבורה ציבורית. השאלה היא איך להביא את השאר. איך אתה משכנע בעלי מכוניות לעבור לאוטובוס, לרכבת? התשובה פשוטה: רק אם תספק להם תחבורה ציבורית 'מדלת לדלת'.
"וזה היעד האמיתי: להעביר אנשים מכלי רכב פרטיים לתחבורה ציבורית. אי אפשר להדביק את הפער שנוצר משנה לשנה בין תשתיות לשימושים (מספר כלי הרכב והיקף הנסועה, ש.ה), שנובע מגידול ניכר ברמת החיים ובדרישות צרכנים. אבל לפני שאתה דורש ממישהו לוותר על המכונית הפרטית, אתה צריך לספק לו את הבסיס של התחבורה הציבורית, ולאפשר לו נגישות".
ואיך תצליחו לשכנע בעל מכונית פרטית לעבור להשתמש בתחבורה ציבורית, כשרמת השירות שם רחוקה מלהשביע רצון?
"אנחנו עומדים להקים יחידה שתהיה אחראית על האינטגרציה של כל מערכות התחבורה הציבורית: רכבת, רכבת קלה, אוטובוסים ומוניות. אני מקווה שהיחידה תוקם עד סוף 2007, במסגרת שינויים מבניים במשרד התחבורה. היחידה הזאת תהיה אחראית על הקשר בין כל המערכות הקיימות והעתידיות, כולל עם שדות התעופה ונמלי הים.
"כדוגמה לצורך באינטגרציה, קח למשל את קו הרכבת החדש למודיעין. שאלתי את האחראים האם הם קבעו עם חברת האוטובוסים כמה פעמים ביום יגיע אוטובוס לתחנת הרכבת. התשובה הייתה: 'לא'. ואנחנו, כרגולטור, צריכים לחייב את חברת האוטובוסים לשתף פעולה, גם אם היא לא מעוניינת לשתף פעולה. אנחנו צריכים לאפשר לאזרח, גם אם הוא מתגורר באחת השכונות הרחוקות במודיעין, להגיע בקלות לרכבת, ומשם למשרד. אני רוצה שהוא יוותר בסוף על המכונית, כי התחבורה הציבורית תיתן לו מענה מצוין.
"ולכן, תפקידה של היחידה החדשה יהיה לסנכרן את פעילות כל גורמי התחבורה הציבורית, גם בהיבט השירות, לוחות הזמנים ומחירי הנסיעה. ככלי ראשוני ובסיסי לעניין הזה, אנחנו מתכננים להכניס לשימוש כרטיס חכם, שישרת את הנוסעים בכל אמצעי התחבורה, כמו שמקובל בכל העולם".
ואיך תפיג את חששם של הישראלים מרמת השירות בתחבורה הציבורית?
"אנחנו, הרגולטור, חייבים לייצר תהליך שבו עמידה במדדי שירות - מדדי איכות - תביא לבונוסים כספיים למפעילי התחבורה הציבורית. ומי שלא יעמוד בהם - יספוג קנס. הכל כספי. בעניין הזה אני עוד צריך לשכנע את חבריי מהאוצר".
האינטגרציה שאתה מדבר עליה, בין מערכות תחבורה שונות - כמו רכבת ואוטובוסים, יכולה ליצור קרטלים ובריתות לא כשרות. מי ישמור על האזרח?
"הדברים פשוטים. מאחר שמשרד התחבורה הוא המפקח על התעריפים שייקבעו, ובהתאם להסכם, גם על מדדי שירות, אז משרד התחבורה יהיה אחראי. אנחנו נהיה אחראים על מדדי השירות, שכוללים זמינות ומחירים, ועל כל חלק אחר בתהליך".
השר מופז מתנגד להעלאת שווי שימוש ברכב צמוד, למרות שברמתו הנוכחית הוא מעודד שימוש - ואפילו שימוש עודף - ברכב פרטי. איך זה מתיישב עם המדיניות של המשרד לעודד את התחבורה הציבורית?
"זה אכן קונפליקט. השר הסביר, שכחלק מניסיון להכריח את המערכת להשקיע בתחבורה ציבורית, הוא אומר 'תנו לי רמה מינימלית של תחבורה ציבורית, ואז נעשה מהלכים להוריד אנשים מכלי רכב פרטיים, כמו למשל העלאת שווי השימוש'. אבל לדרוש מאזרחים לוותר על רכב פרטי במהלכים של מיסוי, כאשר בפועל אין להם אלטרנטיבה, זה נשמע לא צודק".
האם אפשר בכלל לעודד ויתור על מכוניות פרטיות כשאין פעילות של תחבורה ציבורית בסופי שבוע ובחגים?
"זו שאלה בעייתית, מאחר שיש כאן עירוב בין הצד המקצועי לצד פוליטי. אני אנסה לשפר את התחבורה הציבורית במסגרת הקונצנזוס הקיים כיום. שינוי הקונצנזוס הוא תהליך פוליטי, שאינו נמצא בידיו של מנכ"ל משרד התחבורה, או אפילו בידיו של שר התחבורה.
"אבל, אני חושב שצריך להסביר יותר ויותר את הקשר בין הגברת השימוש בתחבורה ציבורית, למלחמה בתאונות דרכים. התועלת תהיה בהקטנה משמעותית בתאונות דרכים. אנחנו נשקול להציג את הנושא בהיבט של ההסברה, כלפי אותם סקטורים שאמורים לשתף איתנו פעולה ולהיות שותפים שלנו בקבלת ההחלטות של הרחבת התחבורה הציבורית בחגים ובשבתות.
"יש היום יותר הקשבה, בכל החוגים, לגבי הדרכים להילחם בתאונות הדרכים. אם היינו יכולים להוכיח שבאמצעות תחבורה ציבורית אפשר להוריד את מספר תאונות הדרכים - למשל של צעירים בסופי שבוע, אני חושב שהיינו מוצאים אוזן קשבת, לפחות לגבי קווים מסוימים של תחבורה ציבורית, אצל הגורמים הרלוונטיים".
אמרת שאתה רוצה להפסיק לסלול כבישים, ולהשקיע במערכות תחבורה חכמות. אתה יכול להסביר למה הכוונה?
"איך אני מייצר ערך מוסף על התשתיות הקיימות? עם מערכות תחבורה חכמות - ITS (ר"ת: Intelligent Transport Systems, ש.ה). למשל, עם אמצעים פשוטים יחסית, כמו GPS בכל אוטובוס ובכל מכולה, אתה מתחיל לנהל את התחבורה. ואני רוצה להקים יחידת שליטה מרכזית לכל ישראל. דרך אגב, זה נכון גם מבחינת המלחמה בתאונות דרכים.
"תראה, אנחנו בסך הכל שכונה - שבעה מיליון בני אדם. אבל מה קורה בארץ? כל גוף רוצה מרכז שליטה. נת"ע רוצים מרכז שליטה, מע"צ רוצים מרכז שליטה, הרכבת רוצים מרכז שליטה. זה מיותר ולא יעיל".
אבל כל זה אומר תקציבים נוספים. אתה חושב שממשלת ישראל בשלה להבין שתחבורה היא דבר חשוב מספיק כדי להשקיע בו סכומי כסף משמעותיים?
"אני חושב שכן. היום, משרד התחבורה לא מגיב, הוא יוזם. ומשרד האוצר, כשהוא רואה שיש גוף יוזם, הוא הולך איתו".
אבל, איפה השר?
כמובן שבין הרעיונות של סיטרמן ליישומם עומדת דרך ארוכה ורבת מכשולים. אולם, נדמה שהבעיה הגדולה ביותר של סיטרמן היא דווקא בלשכה שלידו, זו של שר התחבורה. היום זהו שאול מופז, אבל זה די ברור שמדובר בעניין זמני.
מופז, כמו כל אחד מקודמיו - והיו עשרה כאלה ב-10 השנים האחרונות - לא כל כך מתעניין במשרד התחבורה. נכון, מדי פעם הוא לובש אפוד זוהר ויוצא למבצע אכיפה עם המשטרה, ומדי פעם הוא גם מכריז מלחמה על תאונות הדרכים, אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שמופז עסוק בדברים אחרים.
מחר, למשל, הוא יוצא לארה"ב כדי להציג את עמדת ישראל בשיחות האסטרטגיות עם ארה"ב. ברור שזה נורא חשוב, אבל למה דווקא שר התחבורה צריך לעשות את זה?
לפנייה לכתב/ת 
