האם אתם מלשינים על נהגים אחרים?

"אם רכב זה ביצע עבירת תנועה, אנא התקשרו ודווחו לנו". אם הרכב הפרטי שלכם אינו נושא מדבקה כזו, טובים הסיכויים שלא מדובר ברכב חברה. הוראת נוהל של משרד התחבורה, שנכנסה לתוקף ביולי 2005, מחייבת חברות עם צי רכב המעסיקות קצין בטיחות, להצמיד מדבקה כזו לאחורי הרכב. הכל טוב ויפה, אבל דבר אחד כך מסתבר, כלל לא ברור: האם המדבקה הזו מסייעת בכלל בשיפור מצב הבטיחות בכביש, כפי שהיא מתיימרת לעשות.

• 2005: מלשינון ציי הרכב יוצא לדרך
• הצעת חוק: מדבקת מלשינון חובה 
  

חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד, מהיותר-פעילים בכנסת, מאמין לחלוטין בהצלחת המדבקה. כדי להוכיח זאת, הוא מסביר כי מדבקה שכזו לא רק תשפר את תרבות הנהיגה, אלא גם כי "הנסיון הבינלאומי מראה כי ישום הליך זה מפחית ב-50% את תאונות הדרכים של אותם כלי רכב". מה יש לומר, לפי ארדן, מדובר ברעיון מעולה, המציע טיפול פשוט, זול וסופר-יעיל במכת תאונות הדרכים. לכן הוא אפילו ממליץ לעגן את הוראת הנוהל ולהפכה חוק לכל דבר ועניין.

מדבקת מלשינון (צילומים: רועי צוקרמן)

משרד התחבורה לעומת זאת - שזוכה מאיתנו לא פעם לביקורת - פחות משוכנע, ובצדק. מבחינת המשרד, הנוהל הנוכחי מספק, ויש לבדוק ראשית את ההשלכות של "נוהל המדבקה" על התנהגות נהגים ואם אכן יש ירידה בעבירות ובתאונות בהן הם מעורבים.

השיטה עובדת, לדעת מפעיליה בלבד...

כדי לברר פעם אחת ולתמיד כיצד (אם בכלל) משפיעה מדבקה זו, נעשה בפקולטה ללימודי רווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה מחקר מתאים, אשר נערך במסגרת עבודת דוקטורט של פביאן סיקרון, אורנה בראון-אפל ושי לין, אשר מומנה על-ידי מלגת אשכול. ומה מסקנות אותו מחקר? שבנוהל המדבקות הנוכחי יש לא מעט ליקויים, וכי יש לקבוע תקן מסודר להפעלתו. בנוסף, ממליץ המחקר לבצע ליווי מחקרי להערכת יעילות השיטה, והשפעתה על תאונות הדרכים, ועוד: "יש לבחון את ממצאי מחקר ההערכה לאחר תקופה, ורק אז להחליט על המדיניות הסופית...".

המלצה זו של החוקרים מבוססת על ממצאי המחקר, שלא ממש הוכיח - אם להתבטא בעדינות - את יעילות השיטה. החוקרים מציינים כי מבדיקות שערכו התברר "שעד כה לא נמצא מחקר אקדמי כלשהו, הבודק את האפקטיביות של השיטה. למשל על-ידי בדיקת השפעת המדבקות על שינוי בהתנהגות או ירידה בתאונות הדרכים. המצדדים בשיטה מסתמכים בעיקר על בדיקות שנעשו על ידי נותני השרות עצמם...". אלה כמובן דיווחו בעיקר על הצלחות.

מחקר שנדמה כאובייקטיבי יותר, נערך באוניבסיטת אוטאווה יחד עם בית הספר לבריאות הציבור של הרווארד. מדובר במחקר לגבי קבוצות מיקוד, אשר התייחס למדבקות שנועדו לעודד דיווח על התנהגות נהגים צעירים. במחקר הזה למשל הסתבר כי רק 20% מהמשפחות שהשתתפו במחקר, בחרו להמשיך בשיטת המדבקות. רק 17% מבני הנוער שנהגו ברכב ההורים, דיווחו שהיתה לכך השפעה מתמשכת על אופן נהיגתם. בפירוש מספרים אחרים לגמרי.

בהערת אגב מציינים החוקרים הישראלים כי יוזמת חקיקה כמוה מקדם כעת גלעד ארדן, נולדה במקור אצל ח"כ עמרם מצנע. במקרה שלו לפחות, מסתבר כי יוזמת העברת המדבקה בחוק, נולדה - לפי עדויות שאספו - מיוזמה של איש עסקים מסוים, המפעיל זה שנים מוקד יעודי לקבלת דיווחים, והוא-הוא אשר גייס את מצנע להגשת חוק בנושא...

והנה הממצאים, על קצה המזלג:

- 83% מקרב הנהגים מודעים לנוהל המדבקות, אבל רק 8% מ-1,000 הנהגים שרואיינו במחקר, המהווה מדגם מייצג של אוכלוסיית הנהגים בישראל, דיווחו כי התקשרו אי פעם לדווח על התנהגות נהגים עם מדבקה כזו.

- 60% מהנהגים אמנם אמרו שהם מתכוונים לעשות זאת בעתיד, אבל האחוז הזה יורד מאוד בקרב כאלה שניסו בעבר להתקשר והתברר להם שהשיטה אינה קלה. גם כי לא תמיד יש מי שעונה, גם כי זמן ההמתנה לעיתים גדול מדי.

- מרבית הנהגים מסרו שהם היו מעדיפים למסור דיווח למוקד משטרתי, ולא לקציני בטיחות של אותם ארגונים או למוקד חיצוני אחר.

- רק 18% מקרב הנהגים סבור שהדיווחים שמסרו זכו להתייחסות הולמת.

- 38% סבורים שהמדבקה גורמת לנהג להזהר יותר, אבל מקרב 224 עובדי חברות ההיטק שרכבם נושא מדבקה כזו, רק 5% מאמינים שהמידבקה גורמת להם להזהר יותר בנהיגה.

- 38% מהם, היו בעד המשך הנוהל, לעומת 80% מקרב כלל הנהגים שהשתתפו בסקר.

- ל-61% מקרב עובדי ההייטק המדבקה כמעט ואינה מפריעה.

- בקורת נמתחה על כך שבמקרים רבים מספר הטלפון המופיע ארוך מדי (9 ספרות), וכתוב באותיות קטנות המקשות על הזיהוי.

- 60% מהדיווחים היו על נהיגה מסוכנת כמו זגזוג בין נתיבים ונסיעה במהירות מופרזת. 16% נוספים התייחסו לעבירות התנהגות.

למה כן מדבקה, למה לא  

בעד: השיטה עשויה להציל נפגעים ולכן יש ליישמה, היא מאפשרת עוד אלפי עיניים מפקחות על הכבישים ונהג שיודע שיש עליו פיקוח, משפר את התנהגותו. בנוסף, השיטה מאפשרת לרכז נתונים על נהגים מסוכנים, להזהיר אותם מבעוד מועד. כך אפשר לשפר את ההיבט התרבותי של הנהיגה, כמו נהגים מקללים ומשליכי פסולת, ולשיטה - כך המצדדים - יש השפעה חיובית גם על התנהגותו של הנהג המדווח, שלא ירשה לעצמו לעבור על חוקי התנועה. עוד ב"בעד": הדיווח למישהו על התנהגות פרועה של נהג בכביש, מביאה להפחתת מתח הנהיגה אצל הנהג המדווח, ומפצה אותו על הרגשת התסכול. עלות השיטה נמוכה, ונהגים הנאלצים לשאת אותה, ינהגו בזהירות רבה יותר.

נגד: השיטה נולדה ביוזמת אנשי עסקים, המנסים לקדם הפעלת מוקדי דיווח כדי לעשות לכיסם. בנוסף, הנסיון לפענח את מספר הטלפון המופיע על המדבקה, ואת מספר הרכב שביצע עבירה, ואז עוד להתקשר למוקד, גורמת להיסח דעת של הנהג המדווח ועלולה לסכן אותו ואת שאר המשתמשים בכביש. שיטה זו עלולה גם לגרום לכך שנהגים יסירו מעצמם את האחריות לנהיגה זהירה, בהנחה שיש מי שעוקב ומדווח עליהם. זה יכול לפגוע ב"גאוות יחידה" של חברות בהן מעודדים תרבות נהיגה. יש כאן גם "חשיפה" של רכבי חברה, ונהגיהן יהפכו מוקד לבקורת. כנגזר מכך, יש כאן גם פגיעה בפרטיות. כאשר מדווחים על נהג, מקום המצאו נחשף. לא כל אחד רוצה שקצין הרכב ידע היכן הוא נמצא.

ויש עוד. למשל, בשיטה זו יש אלמנט הלשנה, שלילי ולא ממש מוסרי. גם אמינות הדיווח אינה חד-משמעית, שהרי מי הכשיר את הנהגים המדווחים לקבוע מה תקין ומה לא בנהיגת זולתם. לא במקרה העידו חלק מקציני הבטיחות כי מרבית הדיווחים היו קטנוניים. ומה על "חיסול חשבונות", עניין די שכיח בחברה הישראלית? שיטת הדיווח פותחת הרי פתח לחיסול חשבונות אישי עם נהגים שעל רכבם מודבקת מדבקה, מסיבות שאינן קשורות לתעבורה. ריב שכנים למשל, או סכסוך במקום העבודה. הרי אין חובה להשאיר את פרטי המדווח.

גם לגבי יכולת האכיפה יש שאלות. הנוהל הרי קובע כי יש להעביר את הדיווחים למשרד התחבורה. אלא שזה אינו בנוי לטפל בדיווחים כאלה, ולבצע הצלבות הנדרשות כדי לבסס אשמה. בנוסף, מערכת יחסי העבודה בחברות עצמן עשויה לגרום לכך שרק חלק מהדיווחים יועברו למשרד התחבורה, או יטופלו. מי ערב לדיווח על עובדים בכירים, או כאלה עם קשרים לקציני הרכב? הדיווח הרי יכול גם לעשות את ההיפך, וליצור משבר אמון בין קצין הרכב ש"אינו מאמין" לגירסת הנהג - עובד החברה להזכירכם - ומקבל את זו של המדווח. ומה על מקומות בהם מותר לבני המשפחה לנהוג גם ברכב?

אז אתם בעד, או נגד?

עיניכם הרואות. בניגוד לקביעתו הברורה של ח"כ גלעד ארדן, המצב אינו ברור, חד וחלק כפי שהוא מנסה לצייר אותו. 50% שיפור? לא בטוח שיש אפילו 10 אחוז. אז בנוגע לחקיקת החוק, ברור שיש צורך לבדוק טוב-טוב האם השיטה הזו באמת מוכיחה עצמה, וראויה להפוך לחלק מספר החוקים. 

מה שכן ברור, הוא שהמחקר עליו אנחנו מדווחים כאן, מציג כמה נקודות מעניינות, בראש ובראשונה טענתו כי יש לקבוע תקן הולם להפעלת הנוהל, כזה שישפר את תפעול מוקד הדיווחים, שיאחיד את מראה המדבקה, ואשר יתייחס לליווי שוטף של של ההשפעה על עבירות ותאונות.

בינתיים, בדקו החוקרים באוניברסיטת חיפה מדגם מייצג אשר הביא למסקנות המתפרסמות כאן. ומה דעתכם אתם?

הבהרה: במקור פורסם כי רק 0.8% מהנסקרים דיווחו על עבירה. מדובר במספר גדול יותר - 8% - המצביע כמובן אף הוא על שיעור נמוך מאד של שימוש במדבקה.