המירוץ לנשיאות: ההיסטוריה מוכיחה שהכל פתוח
בשבוע הבא תבחר הכנסת את הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. לקראת ההצבעה בדקנו איזה נשיא כמעט הפסיד לפתק הלבן? אביו של איזה מבין המועמדים כעת פרש ברגע האחרון מהמירוץ לנשיאות? באיזו הצבעה נספרו 124 קולות? וכמה מועמדים של מפלגת השלטון הצליחו להיבחר לנשיאות מאז שנת המהפך ב-1977?
בוחרים נשיא: ביום רביעי תבחר הכנסת את הנשיא התשיעי של מדינת ישראל מבין המועמדים הבאים: המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס (קדימה), ח"כ ראובן ריבלין (ליכוד) וח"כ קולט אביטל (העבודה). מדובר בפעם ה-14 בה חברי הכנסת בוחרים את הנשיא. חלק מההתמודדויות היו צמודות ובחלקן היה רק מועמד אחד. ב-30 השנים האחרונות מועמד מפלגת השלטון הפסיד, חוץ מפעם אחת.
בפברואר 1949 בחרה הכנסת את נשיא המדינה הראשון – ד"ר חיים ויצמן, שכיהן בעבר כנשיא ההסתדרות הציונית וכנשיא מועצת המדינה הזמנית של ישראל. ד"ר ויצמן זכה לתמיכתם של 83 מחברי האסיפה המכוננת, בעוד שיוסף קלוזנר, נציג הימין, זכה ל-15 קולות בלבד. 15 חברי כנסת נמנעו בהצבעה וקול אחד נפסל. ששה חברי כנסת לא הגיעו להצבעה.
השיירה שהביאה את חיים ויצמן מרחובות לירושלים
לאחר הבחירה נסעה משלחת בת 12 חברים, כמניין שבטי ישראלי, לביתו של הנשיא החדש ברחובות כדי לבשר לו על דבר היבחרו ולהביא אותו לירושלים. ילדי רחובות העניקו לד"ר ויצמן פרחים כשעזב את היישוב. יחידות צבא, משטרה צבאית, משטרה ופלוגה מיוחדת של פרשים ליוו את הנשיא הראשון בדרכו לבירה. כשהגיע למבואות הצפוניים של ירושלים מסר לו ראש העירייה מפתח זהב של העיר.
בנובמבר 1951 נבחר ד"ר ויצמן לכהונה נוספת – הפעם איש לא התמודד נגדו והוא זכה לרוב של 85 תומכים מול 11 מתנגדים. שלושה חברי כנסת נמנעו בהצבעה החשאית ו-21 כלל לא טרחו להגיע לבחור את הנשיא. בנובמבר 1952, בעוד מכהן כנשיא, נפטר ד"ר ויצמן.
בן צבי בפעם השלישית
חודש לאחר פטירתו של ד"ר ויצמן התכנסה הכנסת כדי לבחור את נשיאה השני של מדינת ישראל. הפעם התמודדו ארבעה מועמדים על התפקיד. בתום סיבוב הבחירה הראשון איש מבין המועמדים לא זכה ברוב הדרוש - 61 קולות. ח"כ יצחק בן צבי (מפא"י) קיבל 48 קולות, בח"כ פרץ ברנשטיין (ציונים כלליים) תמכו 18 חברי כנסת, יצחק גרינבוים (שהיה שר הפנים בממשלה הזמנית) זכה לתמיכת 15 חברי כנסת והרב מרדכי נורוק (סיעת המזרחי) קיבל 15 קולות. 12 חברי כנסת שילשו לתיבת הקלפי פתקים לבנים ועשרה לא הגיעו להצבעה.
בסיבוב השני התקבלו תוצאות דומות ואיש מארבעת המועמדים לא קיבל תמיכה מרוב חברי הכנסת. לקראת הסיבוב השלישי בהצבעה התנהל משא ומתן בין מפ"ם למפא"י, שבסופו הושגו הבנות בין שתי המפלגות. ברנשטיין לא מתמודד בסיבוב השלישי, ובן צבי זכה לרוב של 62 קולות, הרב נובוק קיבל תמיכה מ-40 חברי כנסת וגרינבוים זכה לתמיכה של חמישה חברי כנסת בלבד. לאחר ההצבעה הודיע ח"כ יעקב חזן (מפ"ם) כי מפלגתו החליטה לתמוך בבן צבי לא מאהבת מפלגתו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "לא הצבענו בעד המועמד של מפא"י, אלא בעד המועמד היחידי מבין מחנה הפועלים".
רחל ינאית ויצחק בן צבי (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
מי שהפעם הודיע לנשיא החדש על היבחרו היה שר החוץ, משה שרת, שהגיע לביתו של בן צבי בירושלים. השניים התחבקו והתנשקו ולפי התיאור ב"ידיעות אחרונות" הם נשארו דבוקים זה על צווארו של אחיו במשך שעה ארוכה. הנשיא החדש היה נרגש עד דמעות. אשת הנשיא, רחל ינאית, פרצה בשמחה רבה וקול צחוקה נשמע למרחקים.
חמש שנים לאחר מכן, באוקטובר 1957, התמודד בן צבי לכהונה שנייה. הפעם איש לא התמודד נגדו. אך לפי החוק על חברי הכנסת לאשר את המינוי, למרות שמדובר במועמד יחיד, ברוב של 61 קולות. 76 חברי כנסת הצביעו בעד בן צבי ו-18 שילשו לקלפי פתקים לבנים. מי ששמו הוזכר כמועמד אפשרי לתפקיד הנשיא בשנה זו היה פרופ' יוסף יואל ריבלין, אביו של ח"כ רובי ריבלין המתמודד עכשיו לנשיאות. פרופ' ריבלין הוצג כמועמדה של חרות, אך הוא החליט בסופו של דבר שלא להתמודד נגד הנשיא המכהן.
באוקטובר 1962 ביקש בן צבי, שהיה אז בן 78, את קולות חברי הכנסת כדי להיבחר לכהונה שלישית במשכן הנשיא. גם הפעם לא הציגו המפלגות האחרות מועמד אחר. למרות זאת בן צבי נתקל בקשיים ורק 62 חברי כנסת תמכו בו, אחד יותר מהנדרש. 42 חברי כנסת שלשלו לקלפי פתקים לבנים. 16 חברי כנסת כלל לא הגיעו להצבעה. הפעם סיפר מזכירו של הנשיא שבן צבי כלל לא התרגש מבחירתו. חצי שנה לאחר מכן, באפריל 1963, נפטר הנשיא בן צבי.
משזר ועד נבון
במאי 1963 התכנסה הכנסת לבחור את הנשיא השלישי. הפעם היו שני מועמדים לתפקיד – שר החינוך לשעבר, זלמן שזר (מפא"י), וח"כ פרץ ברנשטיין (ליברלים). 67 חברי הכנסת תמכו בהצבעה בשזר, לעומת 33 שתמכו בברנשטיין. שבעה חברי כנסת הטילו פתקים לבנים ו-13 נמנעו בהצבעה. לאחר ההצבעה יצאו ראשי סיעות הכנסת לביתו של שזר ברחוב בלפור בירושלים כדי להודיע לו כי הוא נבחר להיות הנשיא השלישי של מדינת ישראל.כעבור חמש שנים, במרס 1968, התמודד שזר, אז בן 79, בפעם השנייה בבחירות לנשיאות. הפעם איש לא התמודד מולו והוא זכה לתמיכתם של 86 חברי כנסת לעומת 24 שהצביעו בפתק לבן. ח"כ דאז אורי אבנרי זעם על-כך ששוב נבחר נשיא מבוגר. "אני סבור שהמדינה זקוקה לנשיא, המסמל את אופיה הצעיר של תושביה, אשר הגיל הממוצע בה הוא 29. לא יכולתי להצביע בעד מר שזר, שהיה עסקן פעיל של מפלגת השלטון ואף אינו תואם את הנתונים האלו", אמר חבר הכנסת מסיעת "העולם הזה – כוח חדש".
בניגוד לקודמו בתפקיד, שזר לא התמודד לכהונה שלישית. בשנת 1973 התמודדו שני פרופוסרים זה נגד זה מי יהיה הנשיא הרביעי של מדינת ישראל. מועמד המערך היה פרופ' אפרים קציר ואילו מועמד גח"ל היה פרופ' אפרים אלימלך אורבך. גם בבחירות האלו מועמד מפלגת השלטון זכה לרוב – פרופ' קציר קיבל את קולותיהם של 66 חברי כנסת, פרופ' אורבך זכה ל-41 קולות. תשעה חברי כנסת הטילו פתקים לבנים וארבעה לא נכחו בהצבעה. פרופ' קציר החליט שכהונה אחת מספיקה לו והוא חזר לאקדמיה לאחר חמש שנות כהונה במשכן הנשיא.
אחרי המהפך ב-1977 הערכה היתה שהליכוד ינסה לכבוש גם את משכן הנשיא. אך למרות זאת שנה לאחר מכן המפלגה לא הציבה מועמד לתפקיד וח"כ יצחק נבון (מערך) היה המועמד היחיד. נבון זכה לתמיכתם של 86 חברי כנסת לעומת 23 שהטילו פתקים לבנים לקלפי. נבון, כמו קודמו בתפקיד כיהן קדנציה אחת בלבד, אך בניגוד לנשיאים בעבר הוא נשאר בחיים הפוליטיים ולאחר שעזב את בית הנשיא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר החינוך.
כישלונות למפלגות השלטון
בשנת 1983 שם לו הליכוד למטרה לכבוש גם את משכן הנשיא. מי שנבחר כמועמד של ראש הממשלה, מנחם בגין, לתפקיד היה השופט פרופ' מנחם אלון. מולו הציב המערך את חיים הרצוג. ערב בחירת הנשיא הערכה היתה כי יהיה קרב צמוד בין השניים ואכן הנבואה הגשימה את עצמה – הרצוג זכה ל-61 קולות ופרופ' אלון ל-57. לאחר הבחירות ניסה בגין להרגיע את הרוחות במפלגתו ואמר כי "אין צורך להעניש עריקים". יו"ר הקואליציה, ח"כ אברהם שפירא (אגודת ישראל), אמר כי לפחות שבעה חברי כנסת מהקואליציה "שיקרו במצח נחושה" כשהודיעו כי יתמכו במועמד הליכוד.
הנשיא הרצוג הציג את מועמדתו לכהונה שנייה, ובפברואר 1988 הצביעו 82 חברי כנסת בעד בחירתו של הרצוג, 18 הצביעו בפתק לבן. חבר כנסת אחד כתב על פתק ההצבעה "בתנאי שאסירי המחתרת היהודית ישוחררו". ראש הממשלה, יצחק שמיר (ליכוד), בחר שלא להציב מועמד נגד הרצוג והוא שמר על המסורת שלא מתמודדים נגד נשיא מכהן.
הנשיאים חיים הרצוג ויצחק נבון עם טדי קולק (צילום: יעקב סהר, לע"מ)
במרס 1993 העמידה מפלגת העבודה כמועמד את השר לשעבר, עזר ויצמן. מולו הציב הליכוד את יו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ דב שילנסקי. ויצמן, שדודו היה הנשיא הראשון, נבחר ברוב של 66 קולות מול 53 שתמכו בשילנסקי. חבר כנסת אחד שילשל לקלפי פתק לבן.
אבל ההצבעה הזו תיזכר מסיבה אחרת ופחות חגיגית. בתום ספירה ראשונה של הקולות התברר כי ישנן 124 מעטפות, כלומר מסיבה בלתי ברורוה נוספו עוד ארבעה חברי כנסת. בספירה הנוספת התבררה הטעות ויו"ר הכנסת דאז, שבח וייס, התנצל ולקח אחריות – בסופו של דבר אכן הצביעו 120 חברי כנסת ולא יותר.
הנשיא ויצמן, המלך חוסיין, ביל קלינטון ויצחק רבין ב-1994 (צילום: לע"מ)
ויצמן הציג את מועמדתו לבחירה נוספת ב-1998, קצת לפני שחוק יסוד נשיא המדינה הגביל את הכהונה לקדנציה אחת בת שבע שנים. הפעם, בניגוד לבחירות קודמות לנשיאות הציב הליכוד מועמד נגד נשיא מדינה מכהן. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הציב את ח"כ שאול עמור כמועמד מפלגתו לנשיאות.
אך כשנספרו הקולות נתגלתה האכזבה – ויצמן קיבל את אמונם של 63 חברי כנסת, עמור קיבל 49 קולות. שבעה חברי כנסת הצביעו בפתק לבן. ויצמן התפטר מתפקידו ביולי 2000, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אלייקים רובינשטיין, קבע שאין להעמידו לדין בפרשת הכספים שקיבל מאיש העסקים אדוארד סרוסי.
הכישלון של פרס
ביום האחרון של חודש יולי 2000 נערכו הבחירות לבחירת הנשיא השמיני של מדינת ישראל. מפלגת השלטון, ישראל אחת, הציבה את ראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס. מולו הציג הליכוד את השר לשעבר, משה קצב.
הנשיא השמיני. משה קצב ורעייתו גילה (צילום: AP)
בפעם הראשונה בתולדות המדינה לא נבחר מועמד העבודה (אז ישראל אחת), לאחר שקצב גבר על פרס 63 – 57. לאחר בחירתו אמר קצב בנאום ההשבעה שלו כי הוא מודה לכנסת על האמון שנתנה בו, מקבל את התפקיד בענווה, וכי כבוד הוא לו להיות הנשיא הראשון שעלה לארץ אחרי קום המדינה. קצב הזהיר כי ישראל ניצבת בפני פיצול קשה, הפוגע בה: "החברה הישראלית עוברת זעזועים. מתפתחות משטמות ויריבויות קשות. ואנו עומדים חסרי אונים ואיננו מוצאים פתרון. רצח רה"מ רבין הותיר את כולנו אבלים. כולנו בוכים בימי הזיכרון. האמנם כולנו למדנו להפיק לקחים מאותו רצח נורא?"
ב-23 בינואר 2007 המליץ היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד קצב. קצב יואשם, בכפוף לשימועים שנערכו לו, בשורה של עבירות מין שהחמורה בהן היא אונס. בנוסף יואשם גם בבעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות, במעשים מגונים ובהטרדה מינית. לאחר הודעתו של היועץ המשפטי ביקש קצב מהכנסת להכריז על נבצרות זמנית. למעשה, בתום תקופת הנבצרות השנייה שלו הוא אמור לסיים את הקדנציה.
ביוני 2007 תבחר הכנסת את הנשיא התשיעי. אז נדע האם זה יהיה שמעון פרס, המתמודד המבוגר ביותר לנשיאות מאז הקמת המדינה (פרס יהיה בן 84 בחודש אוגוסט); או רובי ריבלין, שאביו ויתר אל ההתמודדות לפני 50 שנה בדיוק, או האם קולט אביטל - נשיאה ראשונה.
לפנייה לכתב/ת 
