ירושלים של כיעור
40 שנות כאילו-איחוד לא הטיבו עמה, ומתיחת פנים אקראית לא תספיק
בית הנבחרים האמריקני אימץ השבוע שורה של החלטות
הזדהות עם ירושלים המאוחדת, והזכיר לנשיא את מחויבותו להעתיק אליה את שגרירות ארצו. זה לא יקרה בקרוב, גם לא ברחוק. ואולי עדיף כך: ירושלים - השקעות רבות נדרשות בה בטרם תוכל לתפקד כבירתה האמיתית של ישראל.
בהמתנה לרכבת הפרברים הקלה. אבל התוואי של אותה רכבת משרת אינטרס מדיני, לא תחבורתי ולא עירוני. ואגב תחבורה: מי שתכנן את המבנים של התחנה המרכזית לאוטובוסים, המקבלת את פני הבאים ירושלימה, ראוי להיות מגורש מהעיר. כך גם מי שתכנן את תחנת הרכבת המשונה והנידחת, המוצבת לה אי-שם בקרבת הקניון הנ"ל, אבל בלי חיבור ישיר אליו. עכשיו משפצים כך גם את בניין הכנסת: הוא הולך ונהיה דומה לקניון.
ארבעים שנות כאילו-איחוד לא הטיבו עם העיר. השכונות היהודיות, שנבנו בגבולותיה המורחבים, מצטיינות באדריכלות מכוערת להפליא. על הר הצופים הוקמה אוניברסיטה, ישנה-חדשה, הבנויה כשילוב בין מקלט אטומי לבונקר הגנתי לתחנת רכבת תחתית שלא קיימת. מקום לא מתאים במיוחד לשכן בו מרכז רוחני של האומה.
לתוך מתחם העיר העתיקה ולסביבת הכותל הוכנסו מבנים, שהושתלו שם ישירות משיכוני עובדים של שנות החמישים, עם שיפורי ציפוי קלים. בקצה אחד של ירושלים נבנה קניון בנוסח עיירת שדה אמריקנית. בקצה השני הוטלה רעלה אפורה של כבישים ומנהרות.
מרכזה העירוני של ירושלים נזנח, התנוון, התלכלך, נחסם לגישה נוחה
הקול והתמונות
הר הבית בידנו
נטע סלע
כתב גלי צה"ל ב-1967, יוסי רונן, הצטרף ללוחמים ששחררו את העיר העתיקה בירושלים. 40 שנה אחרי מלחמת ששת הימים הוא משחזר את הפריצה לעיר וכיבוש הכותל
רמת החיים היחסית בירושלים הידרדרה מאז 1967. תחולת העוני בה גבוהה מכל עיר ישראלית גדולה אחרת - ומכל עיר מערבית גדולה. הנתק הלאומי בין חלקה היהודי לחלקה הערבי של ירושלים גורם לשחיקת השירותים הציבוריים בשני החלקים גם יחד. פרויקט שכונת ממילא, שברעיון מתכנניו המקוריים אמור היה לגשר בין מזרח למערב, נותר בלתי-גמור במשך שנים רבות, ורק עכשיו מתקדם איכשהו לקראת סיום. אבל בינתיים השתנו פניה של העיר, קמטים עמוקים חרשו אותן, עור זקנה מתקלף מהן. החומה שהופלה ביוני 1967 מוקמת מחדש, אם כי במיקום גיאוגרפי אחר. מתיחת פנים אקראית כבר לא תספיק; באין מהפך מדיני-כלכלי-חברתי, העיר הזאת תמשיך לשקוע.
יש תיירים בירושלים? פה ושם, כן. רק שלא ממש יש להם מה לעשות בה, לאחר שהם מסיימים את הסיור באתריה המקודשים וב"יד ושם" (המבנה המרשים היחיד שנבנה במרחבי העיר). יש מלונות בירושלים? יש כמה ואין כמה. חסרים לבירה מלונות בוטיק, המושכים את התייר אנין הטעם הסולד מההמון, וחסרים מלונות דגל של רשתות בינלאומיות מובילות. "הילטון" כבר לא "הילטון", "היאט" כבר לא "היאט". רשת המלונות "ארבע עונות", שנענתה לפני 12 שנה לבקשתה של עיריית ירושלים לבנות בעיר מלון מפואר, עדיין ממתינה לאישור התוכניות. המדובר באחת משלוש הרשתות היוקרתיות בעולם, שערי תבל מתחרות על השקעותיה; לא ירושלים: פעם השכנים לעתיד לא היו מרוצים מהמלון המתכונן, ופעם פקידי הרשויות. המלון לא הוקם עד היום, ולאחרונה, בתום עוד דיון בוועדה לתכנון ובנייה, הוחלט לדחות את ההחלטה בחצי שנה. למגינת ליבם של נציגי "ארבע עונות".
ובאמת, מה בוער? עיר הנצח הרי תישאר עיר הנצח גם כשיופיה הטבעי ייקבר תחת הררי הלכלוך, רחובותיה ייחתכו בקווי הרכבת ה"קלה", והתיירים המזדמנים בשעריה ימהרו לעזוב אותה בלי ללון אפילו לילה אחד.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: מיכל כרמון")
עיר הנצח קבורה תחת הררי הלכלוך
צילום: מיכל כרמון
מומלצים
