זהירות, בועה
איך יודעים שהבורסה מתנפחת? לפי שיחות הסלון וגודל המוסף הכלכלי
בימים האחרונים יורדים חזק שערי המניות בבורסות העולם המובילות, גם בתל-אביב הקטנה. האם זהו סוף החגיגה? מתי יודעים שבועה בשוק ההון היא בועה? לאחר שהבועה מתפוצצת והמחירים בשוק צונחים, כפי שקרה באסיה לפני עשור ובארצות-הברית לפני שבע שנים. כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים להסביר את הסיבות. מעטים מהם, אם בכלל מישהו, הזהירו מבעוד מועד מפני הפיצוץ הבלתי נמנע.
מיעוט קריאות האזהרה נובע קודם כל מהרכב המזהירים הפוטנציאליים. כשהשווקים חוגגים, למעטים בלבד יש אינטרס מובנה להזהיר מפני תוצאות החגיגה ולהכריז שלא תימשך לנצח. אינטרס כזה בוודאי שאין לסוחרי ניירות הערך, המניות, אגרות החוב, קרנות הגידור, האופציות, הסלים, המוצרים המובנים וכל המגוון הססגוני של מכשירי השקעה המציף את בשווקים (מלבד חבורה קטנה של עוכרי החגיגה המקצועיים, המהמרים על מפולת ועומדים להרוויח ממנה). אין גם אינטרס כזה לאלפי היועצים, האנליסטים, הכלכלנים, רואי החשבון, עורכי הדין, הברוקרים, הפרשנים והבנקאים, המרוויחים הון מהבועה. אפילו לממשלות עניין רב בגאות פיננסית גדולה: היא מספקת לאזרחים לחם ושעשועים באפס מחיר שלטוני; יש מאין, יש מהאוויר, נוצרים עשירים חדשים, שכל תרומתם למשק הייתה בקניה בזמן של מניה או נייר ערך או קרן גידור. ועוד לא הזכרתי את ההכנסות ממיסוי שוק ההון, שהממשלות גורפות לתקציביהן.
ואמצעי התקשורת? אלה יונקים משוק ההון הבועתי את המודעות והפרסומות, וגם נהנים מהבזבזנות הראוותנית של שכבת מתעשרי הבורסה החדשים. כשכוחות כה חזקים מתחברים יחדיו להסתיר מעיני הציבור את עובדת היות הבועה בועה, מעטים הסיכויים של האזרח הקטן החרד למעט כספו לנהוג בהגיון כלכלי וכספי. בעל כורחו הוא נסחף פנימה אל החגיגה, כי כולנו נסחפים אליה.
ובכל זאת, עם השנים פותחו מספר מדדים לא-פיננסיים ולא-כספיים, המעניקים בידי מי שאינו מקצוען בורסאי כלי אובייקטיבי להבחין בסימני התנפחות שיגיונית בשוק ההון. להבחין בסימני אופוריה שדינה להיגמר בקרוב. המדד הראשון הוא מידת הצטרפות המונית של הציבור הרחב לשוק. באמריקה מדברים בהקשר זה על "מבחן מכונת הקפה" או "מבחן מיכל המים": כשעובדי המשרד, העומדים ליד מיכל המים או מכונת הקפה, מדברים רוב הזמן על שערי המניות, סימן שהמצב בבורסה יצא מכלל שליטה והפך למסוכן. בארץ רצוי להוסיף לכך את מבחן שיחת הסלון של יום שישי: כשהבורסה היא הנושא, שבוע אחר שבוע אחר שבוע, זו ההוכחה שהבועה בשטח.
המדד השני הוא משקל המניות ששעריהן עלו בחצי השנה האחרונה מכלל המניות החסרות בשוק. כאשר 90% ויותר מהמניות רק עולות ועולות, זהו סימן לכך שהבורסה נתקפה במחלת האופטימיות הבלתי זהירה והיא מרחפת אי-שם ברקיע השביעי האגדתי. בשפת הכלכלה הפיננסית קוראים לזה "תמחור חסר של סיכונים", ובשפת היומיום - משחק בקלפים מסומנים: כל מניה שאתה בוחר היא "אס", היא מזנקת, היא עולה, היא מעשירה את בעליה.
המדד השלישי הוא גודל העיתונים והמוספים הפיננסיים. זהו מדד שפותח אחרי מפולת הנאסד"ק, שוק מניות הטכנולוגיה האמריקני. ערב התפוצצות הבועה באביב 2000 יצאו לאור באמריקה עשרות ירחונים ושבועונים המוקדשים להשקעה במניות הטכנולוגיה, בעובי של מאות עמודים כל אחד. במקביל התנפחו המדורים הפיננסיים של העיתונים היומיים לממדים מבהילים, הפכו לעיקרו של העיתון ולא למוסף שלו. מאז מומלץ לכל משקיע הקטן להסתכל היטב על היקף התקשורת הפיננסית, כסימן אזהרה מפני ניפוח יתר של תרבות הבורסה.
שלושת המדדים בתחילת קיץ 2007 בישראל:
- מדד סיפורי הבורסה בשיחות הסלון ובשיחות מכונת הקפה זינק בשבועות האחרונים. העניין הבורסאי אמנם עדיין לא דחק מצמרת השיח הפופולרי את הביטחון, את השחיתות ואת "כוכב נולד", אבל הוא עלה שלבים רבים למעלה. הציבור, מבשרות הכותרות, סוף-סוף "נכנס פנימה". סוף-סוף יימצאו הפראיירים שיקנו ביוקר את המניות שהספקולנטים קנו מקודם בזול.
- מדד האופטימיות הבלתי זהירה בשוק המניות כבר קרוב לשיא: מתחילת
השנה עלו שעריהן של 92 מהמניות הכלולות במדד תל-אביב 100. רק 8 מניות סבלו מירידה, אף שהתחזית העסקית של חברות רבות בהחלט לא ורודה. תחושת הסיכון נעלמה והתחלפה בפרץ התרוממות רוח בלתי הגיונית.
- מדד גודל העיתונות הפיננסית בישראל מצביע בבירור על שיגעון גדלות. עיתון העסקים היומי "גלובס" מדפיס באמצע שבוע כ-120 עמודים - פי 2(!) מ"וול-סטריט ז'ורנל", העיתון הפיננסי המוביל של ארצות-הברית. המוסף הפיננסי-עסקי של עיתון "הארץ" לא רק התנתק מן האכסניה שלו ונטל לעצמו שם נפרד באנגלית, הוא גם מגיע לעובי של 82 עמודים ביום, בכמה וכמה יותר ממספר עמודיו של מדור כלכלי-עסקי-פיננסי מקביל בעיתונים אמריקניים ואירופיים. וכל זה קורה בעיתוני תל-אביב, שבה המחזור היומי בבורסה מגיע בקושי ל-400 מיליון דולר, פסיק זעיר בהשוואה לבורסות של ניו-יורק ולונדון.
ברוכים הבאים בשערי ארץ הבועה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
