"מצלמות המהירות לא יפחיתו תאונות"
ד"ר משה בקר, מהבכירים במומחי התחבורה בארץ, יוצא כנגד פרויקט האכיפה הדיגיטלית. "אם רוצים להוריד את מספר הנפגעים, כדאי להציב עוד 1,000 רמזורים במעברי חציה, על חשבון המצלמות"
רוצים להקטין את מספר הנפגעים בכבישים? קחו את הכסף שמיועד למצלמות מהירות, וציידו 1,000 מעברי חציה ברמזורים. כך אומר ל-ynet ד"ר משה בקר, ממומחי התחבורה הבולטים והוותיקים בישראל. עוד מוסיף בקר כי "הניסיון לטעון שהצבת מצלמות מהירות או הורדת המהירות המרבית, יביאו לירידה חדה במספר תאונות הדרכים, אינו רציני".
דברים אלה אמר בהתייחסו לפרויקט האכיפה הדיגיטלית של המשרד לביטחון פנים, שיצא לדרכו בסוף החודש שעבר. על-פי התכנון, 200 מצלמות מהירות חדשות יותקנו בכבישים בינעירוניים, באורך כולל של 1,000 ק"מ. כלומר, בממוצע ייפגשו הנהגים במצלמה אחת מדי חמישה ק"מ. במשרד לביטחון פנים משוכנעים שהתקנת המצלמות - יחד עם 100 מצלמות רמזור חדשות - תביא לירידה של יותר מ-20% במספר התאונות הקטלניות.
מצלמת מהירות (צילום: מאיר פרטוש)
אלא שבקר סבור כי הערכות המשרד לביטחון פנים אופטימיות מדי. "על-פי נתוני המשטרה, עבירות מהירות אחראיות לכ-15% מההרוגים בתאונות דרכים. אולם, את הנתון הזה צריך לבחון היטב: מרבית התאונות הקטלניות נגרמות בגלל מהירות מופרזת ביחס לתנאי הכביש, ולא בגלל מהירות מופרזת ביחס לחוק". כמובן שבמקרים אלה, מצלמות המהירות כלל אינן יעילות. בקר מעריך שהפוטנציאל האמיתי של החיסכון בחיי אדם, עומד על כ-10 הרוגים בשנה, ולא כפי שטוענים במשרד לביטחון פנים - כ-100 בני אדם.
במשרד לביטחון פנים מציינים כי במדינות רבות באירופה, למשל הולנד, צרפת וספרד, חלה ירידה חדה במספר תאונות הדרכים הקטלניות, בעקבות הפעלה של תוכנית אכיפה דיגיטלית. אז אולי בכל זאת יש הצדקה לפרויקט החדש?
"יש בעיה עם ניסיון לערוך השוואה בין מה שקורה באירופה למה שאולי יקרה בישראל. צריך לבחון היטב את הנתונים האלה, ולראות כמה תאונות קטלניות באמת נגרמות באותן מדינות בגלל מהירות מופרזת. בנוסף, צריך לזכור שיש עוד הרבה מאד גורמים שיכולים להשפיע על הירידה בתאונות הדרכים.
"למשל, היום יש יותר טלפונים סלולריים מבעבר, ולכן התקצר זמן הדיווח והזמן שדרוש לניידות טיפול נמרץ להגיע למקום התאונה. הקיצור הזה, יכול לתרום להפחתה משמעותית של מספר ההרוגים.
"ויש למשל תחלופה של צי הרכב, בהיקף מאד משמעותי. רבים מחליפים מכוניות מדגמים מיושנים - ללא מערכות בטיחות, כמו כריות אוויר ובקרת יציבות - למכוניות חדישות, עם ציוד בטיחותי. מישהו יודע כמה בני אדם ניצלו עקב כך? מישהו מודד את ההשפעות האלה? צריך לבחון בדיוק אילו השפעות נוספות היו, ולא להיצמד רק למצלמות המהירות.
"אני לא מזלזל בהשפעה של מהירות. ככל שהיא גדלה, גדל גם הסיכון וכך גם החומרה של התאונה. אבל יש גורמים רבים אחרים לתאונות: סטייה מנתיב, התהפכות בגלל איבוד שליטה, התנגשות עקב עייפות או שכרות, ועוד. אלה דברים שלמצלמות מהירות אין השפעה עליהם.
"מה עם תאונות בשטח העירוני? הרי הסיכוי להיהרג בתאונה בשטח עירוני גבוה מבשטח הבינעירוני, ומספר התאונות עם נפגעים בשטח העירוני גבוה פי שלושה מבשטח הבינעירוני. ומן הסתם, לא יוצבו מצלמות בשטח העירוני".
בארה"ב, בעקבות משבר הנפט בשנות ה-70, הופחתה המהירות המרבית, ונצפתה ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. האם להורדת המהירות יכולה להיות השפעה ברורה על תאונות הדרכים?
"צריך להבין שבארה"ב בשנות ה-70, הייתה ירידה לא רק במהירות הנסיעה, אלא גם בקילומטראז' הכולל (נסועה, ש.ה). ולמשבר הנפט הייתה השפעה ברורה על ירידה בסוג מאד מסוים של נסועה בארה"ב: טיולים, ביקורי משפחות, בילויים ליליים. כלומר, הייתה ירידה בנסיעות לא הכרחיות, בעלות פוטנציאל סכנה גבוה במיוחד. ולכן הייתה ירידה במספר ההרוגים.
"התוכנית להצבת מצלמות מהירות - או רעיונות להגביל את המהירות - לא יקטינו את הנסועה. ולכן, ההשפעה תהיה קטנה בהרבה".
איזו חלופה היית מציע לפרויקט האכיפה האלקטרונית?
"למשל, להתקין 1,000 מעברי חצייה מרומזרים, עם הפעלה על פי דרישה (באמצעות לחצן להולכי רגל, ש.ה). הפוטנציאל של הצעה כזו גדול פי שלושה, אבל העלות היא רק חצי מזו של פרויקט האכיפה האלקטרונית. צריך לזכור כי 30% מההרוגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל. כלומר, כ-170 בני אדם בשנה. זה מספר גבוה בהרבה ממספר בני האדם שנהרגים בתאונות בגלל מהירות מופרזת ביחס לחוק".
אבל בהצעה כזו, המדינה לא תקבל אגורה אחת מגבייה...
"נזקי תאונות הדרכים פוגעים בכלכלה הלאומית, וצריך להבין את המספרים: העלות לכלכלה היא 12.5 מיליארד שקל בשנה. מגיע לנו שתהיה השקעה רצינית יותר במחשבה מעמיקה על דרכים לטיפול בתאונות הדרכים".
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר משה בקר
צילום: אלעד גרשגורן
