משרד המשפטים שוקל: חוק נגד פריצת DRM

משרד המשפטים תומך בחקיקה חדשה שתאסור על פריצת הגנות דיגיטליות (DRM, ראשי תיבות של Digital Rights Management, מנגנונים לשמירת זכויות יוצרים) בקבצים, דיסקים, תוכנות וכדומה. כך אמר עו"ד עמית אשכנזי מהרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים.

עו"ד אשכנזי אמר את הדברים בכנס בנושא מנגנוני הגנה טכנולוגיים וזכויות יוצרים שנערך אמש (יום ג') באורט סינגלובסקי בתל אביב על ידי המרכז למשפט וטכנולוגיה בחיפה בשיתוף עם איגוד האינטרנט.

הנושא נידון במסגרת תוספת לחוק זכויות היוצרים החדש, המונח על שולחן וועדת הכלכלה בימים אלה. האפשרות שעומדת על הפרק היא תיקון החוק כך שיתאים לאמנה של WIPO, האירגון העולמי לקניין רוחני, משנת 1996. האמנה נחשבת שנויה

במחלוקת, מאחר והיא בין היתר שוללת עקיפה או הערמה של מגבלות דיגיטליות, גם לצורך ביצוע שימוש הוגן וחוקי ביצירה. לדוגמה, פריצת קובץ מוזיקה מוגבל, שניתן לנגנו באמצעות תוכנת מדיה אחת בלבד, על מנת לנגנו בתוכנה של חברה אחרת.

הנושא זכה בחודשים האחרונים לתמיכה בלתי מסויגת של הפדרציה למוזיקה ולתקליטים, במסגרת הדיונים שנערכים בנושא חוק זכויות היוצרים החדש, וכעת גם משרד המשפטים תומך ברעיון עם סייגים מסוימים.

"התועלת בהצטרפות לאמנה מסוג זה אינה ברורה לחלוטין, אבל היא תווית איכות לחקיקה במדינות מסוימות", נימק עו"ד אשכנזי. "האמריקנים בוחנים את חקיקת הקניין הרוחני במדינות שיש לה עימם יחסי מסחר. אם נחליט לעגן בחוק את הנושא, נרצה שיעמוד בסטנדרט הבינלאומי המקובל".

החוק הנוכחי עדיין מתיר פריצה של מנגנוני DRM. סעיף 26 בחוק זכויות היוצרים קובע: "העתקה ארעית של יצירה, כחלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת על ידי גורם ביניים, או העתקה ארעית ביצירה לצורך שימוש אחר כדין ביצירה, מותרת, ובלבד שאין להעתקה הכלכלית ערך משלה".

"לאסור על הסרת מידע מקובץ"

עו"ד אייל פרייס, שייצג את הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (IFPI), גילה בדיון, שלא במפתיע, עמדה אוהדת כלפי הגבלות דיגיטליות, שמכניסים כסף לקופות של חברות התקליטים: "אמצעי ההגנה פיתחו מודל עסקי חדש", הוא אמר, "בעזרתם ניתן להציע לצרכן יותר בחירה, כמו הורדה של שיר למחשב מול האזנה בסטרימינג. אפשר להאזין למוזיקה באמצעים משתנים וטווח המחירים רחב".

חברות התקליטים מעוניינות בחוק נוקשה יותר מזו של משרד המשפטים, שיאסור פריצה, עקיפה או הסרת מידע מזהה מהקובץ (אפל, למשל, שותלת בקבצים שהיא מוכרת בחנות iTunes Plus – את שמו המלא וכתובת המייל של המשתמש, מה שמאפשר מעקב אחריו והבאתו לדין במידה והקובץ מוצא דרכו למחשב אחר). 

המתנגדים: זו פגיעה בצרכן

מי שהביעו התנגדות חריפה לעיגון בחוק של מערכות DRM היו חברי עמותת המקור ואיגוד האינטרנט הישראלי, שפירסם נייר עמדה בנושא (PDF). דורון שקמוני, נציג איגוד האינטרנט: "אם אני קונה דיסק ומכניס אותו לקומפקט-דיסק הלא הכי חדשני שלי, הוא לא יתנגן. מטרת ה-DRM שיש על הדיסק היא למנוע ממני לנגן אותו על המחשב, כדי שלא אוכל להעתיק אותו. זו לא פגיעה בזכויות היוצרים של אף אחד – שילמתי כסף כחוק ואני רק רוצה לשמוע את הדיסק".

פגיעה בשימור

הגבלות דיגיטליות אף מונעות שימור לטווח ארוך של יצירות. ספריות, למשל, צריכות להתמודד עם התיישנות הפורמטים הדיגיטליים עליהם מגובים התכנים, אך אסור להן לגבות ולהעביר את התכנים מפורמט אחד לאחר כדי לארכב אותן – רק הוצאת הספרים רשאית לעקוף את ה-DRM ולהעביר ספר דיגיטלי מפורמט אחד לאחר.

"כשמדובר ביצירות שאין מאחוריהן אינטרס כלכלי, אין מי שיעשה זאת", אמרה רבקה שוויקי מבית הספרים הלאומי. "הפיכת פיצוח ההגנות לבלתי חוקי תמנע ממשתמשים להציל את היצירה מאובדן". תוכנות DRM למיניהן אף פוגעות בבעלי מוגבלויות – עיוורים שלא יכולים להאזין לספרים דיגיטליים מוגבלים בספרייה באמצעות תוכנת text-to-speech, למשל.

במקרה מפורסם אחר הן אף פגעו בפרטיות: בדיסקים של סוני BMG הושתלה תוכנת הגנה כזו, שהתקינה את עצמה על מחשבי המשתמשים באופן סמוי.

בעולם דווקא זונחים את ה-DRM 

הדיונים על הכנסת הסעיף נגד פריצת DRM לחוק זכויות היוצרים נראים בלתי רלוונטיים מתמיד. בחודשים האחרונים ניכרת נסיגה מהמודל העסקי הבעייתי של DRM, שגם סובל ממוניטין גרוע של טכנולוגיה שמשרתת רק את האינטרס הצר של חברות התוכן ולא את הצרכנים.

הודות להגנות הדיגיטליות, נוצר מצב אירוני, בו דווקא המשתמש שרוכש תוכנה או שיר בכספו, ולא מוריד אותה מרשתות שיתוף הקבצים תוך עבירה על החוק, מקבל מוצר פחות ערך, שלא ניתן לעשות בו שימוש מלא.