כריס קרוס
בפעם הראשונה בחייו כריס קורנל כנראה מאושר. הקהל שלו הרבה פחות. האלבום החדש דביק ומעורר געגועים לעבר. אור ברנע, מעריץ ותיק, לא מאמין שהוא אומר את זה, אבל במילה אחת - אכזבה
"ביום שבו ניסיתי לחיות,
גנבתי אלף מטבעות מקבצן,
ונתתי אותם לעשירים.
ביום שבו ניסיתי לחיות,
התפלשתי בדם ובבוץ
יחד עם כל שאר החזירים".
(כריס קורנל, מתוך "The Day I Tried To Live", מהאלבום "Superunknown" של "סאונדגרדן". שנת 1994)
"אין גבעה שלא אטפס בשבילך,
אין גשר שלא אחצה,
אין רגע בחיי
שבו את לא במחשבותיי,
ביחד או לחוד".
(כריס קורנל, מתוך "Finally Forever", מהאלבום "Carry On". שנת 2007)
בין הטקסטים שלפניכם יש 13 שנה הפרש. האחד עמוס במחשבות משונות ואפלות ובמטאפורות מעניינות. השני מרגיש כמו מכתב אהבה שנכתב על ידי נערה צעירה, או אולי על ידי בריאן אדמס.
זו לא באמת חוכמה להשוות בין יצירת רוק שנכתבה באחת התקופות הרוקיסטיות הטובות אי פעם (אם לא הכי טובה), ובין יצירה שיצאה לעולם רק השבוע. אבל אפשר להגיד שבפעם הראשונה בחייו, כריס קורנל, אחד ממוזיקאי הרוק המרגשים והמצמררים ביותר בעולם, נשמע אחרת ולרעה, כותב לגמרי אחרת, וגרוע מכל, מרגיש למאזין אחרת.
יש שיגידו שכבר עם האלבום הראשון של "אודיוסלייב", להקתו של קורנל עם חברי להקת "רייג' אגיינסט דה מאשין", הוא לא נשמע כמו בימים הטובים בסיאטל של שנות התשעים. אבל חייבים להודות שיחד עם אודיוסלייב לקורנל עוד הייתה זיקה למקוריות. האלבום הראשון של הלהקה היה שילוב מושלם בין הנגנים ששוב יצרו את הריפים הבועטים והמקפיצים המוכרים לקהל מימי רייג', לבין השירה הסוחפת של קורנל.
האלבום כולל שירים נפלאים, כמו: "Show Me How To Live", "Cochise" - כאן מההופעה החיה המפורסמת בתוכנית של דיוויד לטרמן, "Gasoline" - מתוך הופעה אולפן ב-"AOL Sessions" וגם שירים רגועים ונוגעים כמו: "I Am The Highway" – כאן בהופעה חיה, ו-"Like A Stone" שכמו רוב הקליפים של אודיוסלייב, זהו קליפ שכיף לספוג את המוזיקה דרכו.
אחר כך הגיעו עוד שני אלבומים מבית "אודיוסלייב" שאולי היו פחות טובים מהראשון, אך עדיין סיפקו את הסחורה. היום, עצוב ככל שזה נשמע, קשה להבין איזו סחורה קורנל מנסה לספק. השירים באלבומו החדש הם רובם קלילים, מתוקים ודביקים. מעריצי קורנל האדוקים – אם השירים היו נשארים אותו דבר ורק הזמר היה מתחלף – לא הייתם מכניסים את הדיסק הזה למערכת שלכם, גם לא בעוד מיליון שנה.
לא מה שהיה פעם. וחבל
אבל אולי אי אפשר ממש להאשים את קורנל, כי כמו המוזיקה, גם חייו השתנו בשנים האחרונות. מאז 1999, אז יצא אלבום הסולו הראשון והמופתי שלו, קורנל התגרש, התחתן שוב ונולדו לו שלושה ילדים. השינוי העצום הזה כנראה הביא אותו בסוף של דבר גם ליצירה מסוג אחר. הוא ודאי מאושר וטוב לו, אבל המעריצים עצובים.ההבדל בין אלבומו הראשון “Euphoria Morning” לבין הנוכחי הוא תהומי. שנתיים לאחר פירוקה של "סאונדגרדן" ושנתיים לאחר מות חברו ג'ף באקלי (עליו הוא כתב את השיר היפהפה "Wave Goodbye"), קורנל לא ממש חי את החיים האופטימליים. הרגש והכאב התפרצו ממנו בכל הכח באותה התקופה, והתוצאה הייתה מושלמת. אמנם האלבום לא זכה להצלחה מסחרית, אבל באותו הרגע קורנל הציג פן חדש לגמרי באישיותו. ולמרות שהשירים ברובם שקטים יחסית, לא קיים שיר אחד באלבום הזה שלא מסחרר אותך. דבר שבלתי אפשרי לומר על האלבום הנוכחי. יש לציין גם שקורנל, עוד רגע כבר בן 43, בעל אותו קול מטאורי, גבוה וחודר-כמו-סכין שיצא לו ממיתרי הקול במהלך השנים, כבר לא לגמרי מה שהיה פעם.
האלבום החדש. שירים קלילים, מתוקים ודביקים
הבדל נוסף מגיע מכיוון ההפקה. את אלבומו הראשון הפיק יחד עם נטשה שניידר ואליין ג'והנס, חברי להקת "Eleven" המוכשרים והמסתוריים. כלהקה הם אף פעם לא זכו ממש להצלחה ולהכרה, אבל הדרך שלהם בתוך סצנת הרוק ארוכה מדי בכדי לפרט, וכוללת עבודה עם חברי "רד הוט צ'ילי פפרס", "קווינס אוף דה סטון אייג'", "פארל ג'אם" ועוד. באלבום הנוכחי קורנל בחר לעבוד עם המפיק הכי לא מסתורי שיש - סטיב ליליווייט. מפיק רוק אנגלי ענק שעבד עם "U2", "Talking Heads", מוריסי, "טראוויס", "הרולינג סטונס" ו"דייב מת'יוס בנד". אפרופו דייב מת'יוס, תאמינו או לא, באלבומו של קורנל יש שיר בשם "Today", בו המוזיקה מזכירה בצורה מחשידה את המוזיקה של מת'יוס.
ויש גם נציג ישראלי
אבל יש גם רגעים יפים באלבום, ומעניין שדווקא הם לא קשורים באופן ישיר לחבילה כולה. עוד הרבה לפני יציאת האלבום קורנל התפנה לכתוב ולבצע את שיר הנושא לסרט "ג'יימס בונד - קזינו רויאל". לכתוב ולבצע את שיר הנושא לסרט של בונד, נחשב בתעשיית המוזיקה לכבוד גדול. בשיר "You Know My Name" קורנל דווקא כן הולך למקומות טובים ואף מצליח לרגש. רגע יפה אחר הוא הקאבר המקסים לשיר האגדי "בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון. קורנל התחיל להגיש את הביצוע שלו לשיר זה עוד הרבה לפני שיצא באלבום, והוא מפתיע ומצליח שם לפרשן את השיר בצורה אחרת לגמרי ולחדור לנשמה כמו שרק הוא יודע.
עוד דבר שחייבים לציין לטובה הוא שבאלבום כולו מאחורי מערכת התופים יושב המתופף הישראלי ניר צדקיהו. זו לא הפעם הראשונה ששמו של צדקיהו נקשר באמנים מפורסמים בחו"ל. בעבר הצטרף ללהקת "ג'נסיס" הוותיקה, ללא פיל קולינס, והקליט איתם אלבום. מאוחר יותר שיתף פעולה עם אמנים מפורסמים אחרים וביניהם גם הזמר והגיטריסט ג'ון מאייר.
למרות האכזבה הכללית מהאלבום, קורנל למזלנו עדיין עובד ומתקיים. הוא עצמו גם יודע כמה אהבה הקהל רוכש לשירים הישנים של "סאונדגארדן" ו"טמפל אוף דה דוג" הענקיים, ובהופעה מיוחדת שנערכה באחרונה בסיאטל, וצולמה באורך מלא ל-MSN, קורנל מבצע עם ההרכב החדש שלו המון שירים מאותן תקופות היסטוריות. את ההופעה המלאה תוכלו למצוא כאן.
כנראה שבמקרים כאלה, כדאי ורצוי להתרפק על העבר. להכניס למערכת את אותם אלבומים מופתיים מהעשור הקודם (בכל השנים האלה, עד היום, לא היה משהו אחד שקורנל עשה שלא היה נפלא), להיזכר שבכל זאת מדובר באחד המוזיקאים המיוחדים והמרגשים ביותר בעולם, ולקוות שזוהי רק מעידה זמנית.
