מיצובישי פאג'רו - המלך מנסה לחזור

כשכואבת לכם שן, אתם הולכים לרופא שיניים. כשאתם נוקעים רגל, אתם מבקרים אצל אורטופד. כשאתם רוצים חיוך כמו של בראד פיט, אתם קובעים תור אצל מנתח פלסטי. ככה זה, לכל רופא יש תחום התמחות מאד צר וברור. מלבד רופאי אף-אוזן-גרון, כמובן. אבל זה בגלל שאף אחד לא יסמוך על רופא שבמשך שבע שנות לימודים הצליח להתמחות רק באף או באוזן.

מיצובישי פאג'רו (צילום: שחר הזלקורן; לחצו כאן להורדה כרקע למחשב) 

חדש או מחודש?

אחת הסיסמאות המלוות את הפאג'רו החדש זועקת "עיצוב חדש ונועז". זה מדויק בערך כמו הבטחות אהוד ברק, בדבר "אהוד החדש". אז נכון, החרטום חדש לחלוטין, כולו קווים רבועים ורציניים א-לה ריינג' רובר. אבל זה השוני המהותי היחיד לעומת הפאג'רו הקודם. הצללית נותרה כשהייתה, הפרופורציות כמעט לא השתנו, ורק כמה ניפוחים וקימורים הוסרו, לטובת מראה פשוט וקשוח יותר. את התוצאה אי אפשר להגדיר "יפה", אבל אין ספק שהיא אפקטיבית.

גם תא הנוסעים אפקטיבי. איכות החומרים שודרגה, העיצוב מודרני ומרחב המחייה לכל הנוסעים מספק, אפילו בשורת המושבים השלישית, הנבלעת בעת הצורך בתוך הרצפה. אולם יש גם אכזבות. תנוחת הנהיגה בעייתית, בעיקר בגלל הגה שמתכוונן רק לגובה. מערכת המולטימדיה בגרסת הגימור הבכירה ("לימיטד"), אינה נוחה לתפעול ונראית כמו נטע זר (וזול) בלב קונסולה מרכזית. העיצוב, למרות המודרניות, אינו מספיק יוקרתי. למשל, לוח המחוונים פלסטי ומצועצע, ונראה מתאים יותר למיצובישי לאנסר. וברכב שטח שעולה כ-340 אלף שקל, אפשר לצפות לקצת יותר "סטייל".

סביבת הנהג שופרה, אך עדיין לא מצטיינת בהנדסת אנוש או איכות (צילום: רועי צוקרמן)

חדש מול ישן

אבל תשכחו מסטייל. חשובה הרבה יותר היא היכולת של הפאג'רו לשלב בין יכולת כביש ליכולת שטח. הפאג'רו הקודם, "קינג" בשבילכם, היה סביר בכביש, טוב בשבילים, ולא מבריק בשטח טכני. והחדש? בכביש מורגש שיפור. תנודות המרכב מרוסנות יותר, האחיזה גבוהה יותר, ואם אתם ממש חייבים, אפשר אפילו לנהוג בו מהר.

אבל למרות השיפור, הפאג'רו נותר רכב שטח כבד ומסורבל יחסית, שמתאים בעיקר לנסיעה רגועה. וכל עוד משאירים את השאיפות הספורטיביות בבית, העסק תחת שליטה מלאה. נוחות הנסיעה אינה מדהימה כאשר הרכב אינו עמוס, והוא מרגיש מעט נוקשה מקודמו, תשלום על הקשחת מתלים.

הפאג'רו התייצב למבחן עם מנוע ה-V6 בנזין, בנפח 3.8 ליטר, שמייצר 250 כ"ס ו-33.5 קג"מ. נשמע חזק, נכון? הבעיה היא שהמנוע הזה סוחב 2.2 טון, לפני נוסעים, דלק, מנגל ושתי צידניות. מה שאומר שהביצועים של הפאג'רו מספקים, אבל אף פעם לא באמת חזקים. ובכל אופן, הבעיה האמיתית של המנוע הזה היא תצרוכת דלק. קשה לסחוט מהפאג'רו יותר משבעה ק"מ לליטר, ותחת לחץ פיזי מתון, התפוקה צונחת לממוצע של פחות מארבעה ק"מ לליטר. זה מאד כואב בכיס, ולא ממש ידידותי לסביבה.

תעשה לי עבירות בבקשה

לא הרבה השתנה בעיצוב החיצוני, למעט החרטום (צילום: רועי צוקרמן)

אבל בסופו של יום, צריך לזכור שהפאג'רו אינו מיועד לתחרויות עבירות או מרוצי ראלי. יש לו צמיגים עדינים, בולמים עדינים, וזוויות מרכב - במיוחד בגרסת חמש הדלתות - שאינן מאפשרות כיבוש מדרגות אימתניות. מי שירצה לטפס את כל מעלות הנגב, יצטרך להשקיע במיגון ושיפור של חלק מהמכלולים.

ולסיום, הפתעה

בפאג'רו החדש אין הפתעות גדולות. הוא טוב מקודמו בכביש ובשטח, וגם מפואר ונאה ממנו. אבל הוא לא שונה ממנו באופן מהותי, וזה קצת מפתיע. בעידן בו תעשיית הרכב רצה קדימה לכיוון רכבי שטח שהם הרבה יותר "כביש", נדמה שהפאג'רו עוצר בצד, מצית סיגריה ומתבונן בנוף. זה לא בהכרח רע, למי שמחפש רכב שטח שיהיה נוח ושימושי בימי השבוע, ומספיק קשוח כדי להתמודד עם טיולי סופ"ש. זה פחות טוב עבור מי שמחפש קידמה וקפיצה נחשונית לפנים באבולוציה המוטורית.

האם המלך יחזור לכסאו? (צילום: שחר הזלקורן) 

מה שגורם לנו לפקפק בקביעה כי "המלך חוזר", כפי שמכריזות מודעות הפרסום של מיצובישי. לפני שיוכתר, הוא חייב להדיח את המלך הנוכחי, וזו בטח לא תהיה משימה קלה.