ג'סיקה המופלאה
הדבר היחיד שנראה טוב ב"ארבעת המופלאים" הוא ג'סיקה אלבה. ב"תן גז" הקלישאתי אף אחד לא נראה טוב
מבקר הצללים הצליח להסתנן להקרנת "ארבעת המופלאים – עלייתו של הגולש הכסוף" (וסבל מכל רגע)
ארבעת המופלאים תמיד הרגישו קצת זניחים בהשוואה לאחיהם לבית מארוול. ובכל זאת, על איכות פיצו בכמות, עם ארבעה גיבורים במחיר של אחד: ריד ריצ'רדס, איש הגומי; סו סטורם, שנעלמת ויוצרת שדה כוח; אחיה, ג'וני, לפיד אנושי; ובן גרים, איש הסלע. "עלייתו של הגולש הכסוף", סרט ההמשך לקודם מלפני שנתיים, מתחיל כשסטורם (ג'סיקה אלבה) וריצ'רדס (יואן גריפית) רוצים להתחתן ולעשות ילדי גומי. ואז מגיע הגולש הכסוף, משרתו יצור חוצני שרוצה לחסל את כדור הארץ.
רק מופלאה אחת. "ארבעת המופלאים"
החבורה יוצאת לגנוב לגולש את הגלשן ולנסות להבין מה בדיוק הוא רוצה (וגם אנחנו). כמו ילדים שמשחקים בבוץ, כך גם הסרט הזה עמוס פטפטת ללא רגעי שיא: אין קרבות מדהימים, אין מרדפים מרשימים, ואפילו הרשעים מייגעים (ד"ר דום, הלו הוא ג'וליאן מקמהון מ"ניפ/טאק", חוזר ומתגלה כמין נודניק שרק רוצה לגנוב לכולם את הצעצועים). כך נותרים חובבי הקומיקס והאקשן, שבסך הכל ביקשו מנה של אפקטים קיציים, בלתי מסופקים. ג'סיקה אלבה נראית טוב. כל שאר הסרט - לא.
ארבעת המופלגים
"תן גז" היא קומדיית גיל עמידה אידיוטית על מתוסכלי פרברים שיוצאים לחיפוש עצמי ומוצאים שובר קופות
כסרט על ארבעה אופנוענים שרוצים לרכוב חופשי ולשבור את הכללים המתישים של חיי הקונפורמיזם שלהם, "תן גז" היא בהחלט קומדיה ששוברת את חוקי התנועה: במהירות של בדיחה אחת לשעה לטרנטה הזאת אסור לעלות על הכביש המהיר. "תן גז" היא כמו "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת", רק לא מצחיקה. יש בה חן מסוים, שהיה מסייע לה להפוך סימפטית אם היה בה קצת יותר הומור או אדרנלין. הבעיה העיקרית היא שהסרט הזה נראה כאילו הוא נכתב ונוצר במכונה. ארבעה גברים בגיל העמידה - שלושה מהם בעלי מקצועות חופשיים, הרביעי איש תחזוקה – מגלים שחלומות נעוריהם הפכו לסיוטי פרברים.
צעירים חסרי מנוע. "תן גז"
כדי לבסס את גבריותם, הם מחליטים לעלות על אופנועי סוף השבוע שלהם ולצאת למסע קרוס-קאנטרי. בדרך הם יצילו עיירה קטנה בניו מקסיקו מאימתה של כנופיית אופנוענים וייפגשו (זהירות ספוילר) את האיזי ריידר המקורי בכבודו ובעצמו, פיטר פונדה, כגורו אופנועים שנטש את המרד וכעת הוא משכין שלום ואחווה. וזו כנראה הבעיה הגדולה עם הגברים הבורגנים בגיל העמידה: במקום לצאת למסעות לגילוי עצמי, הם הולכים לסרטים דלוחים על מסעות כאלה. "תן גז" היה להיט גדול באמריקה. מבחינה קולנועית הסרט הזה הוא ביזיון. הוא כל כך שמרני – זהירות, כל בדיחות ההומואים הידועות למין האנושי יתנגשו בארבעת הגברים המנסים לעצב אחווה גברית נון-סקסואלית – וכל כך מתחסד, עד שמתחשק לדמיין שבשוט הסיום יגיח קורט ראסל עם מכונית המוות שלו מהסרט של טרנטינו וימעך אותם.
- את הביקורת של יאיר רוה על "הסודות" תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס
" החדש