הפטיטיס C: מה הסימפטומים ואיך מטפלים במחלה
עשרות אלפי ישראלים נושאים את נגיף ההפטיטיס C, הגורם לדלקת כבד נגיפית, הלא היא צהבת. המחלה מקננת בשקט, אך כשהיא מתפרצת, מצב החולה קשה. הבשורה: אפשר למנוע הדבקה, ויש גם טיפולים ותרופות. הכל על המחלה, לרגל שבוע המודעות
רק לאחר שאמה נפטרה משחמת הכבד, החליטה זויה גלעדי, אז עולה חדשה מרוסיה והיום תושבת ירושלים בת 52, לגשת לרופא ולבדוק מה קורה עם הכבד שלה. בדיקות המעבדה הראו כי היא נדבקה גם כן בנגיף ההפטיטיס C הגורם לדלקת כבד נגיפית. אלא שהדלקת לא גרמה לכל סימפטום, ולכן היא נמנעה מטיפול.
"חשבתי לעצמי – למה להעיר כלב ישן? מכיוון שלא הייתה בעיה, לא חשבתי שאני צריכה להתחיל בטיפול אגרסיבי", מספרת גלעדי. "היו לי ילדים קטנים, עבודה, ולא היה לי זמן להתעסק בזה. גם כשהציעו לי להיכנס למחקר על תרופה חדשה, 'השתפנתי' מתוך חששות שווא וחוסר זמן".
אבל לאחר מכן, כשגם חברתה הטובה נפטרה מאותה מחלה, החליטה זויה להיכנס בעובי הקורה ולהתחיל בטיפולים. "הרופא אמר שכבר אין ברירה" היא משחזרת. "עדיין לא היו לי שום סימפטומים: לא צהבת, לא בחילות, לא הקאות ולא עייפות, אבל בדיקות המעבדה הראו החמרה בתפקודי הכבד. מותה של חברתי עשה לי משהו, והסכמתי להתחיל בטיפול".
לפני כשלוש שנים החלה זויה בטיפולים בזריקות אינטרפרון וגלולות ריבאווירין. היום, שנה וחצי לאחר תום הטיפול, נקי גופה משיירי הנגיף האלים, וגם הכבד חזר לתפקוד תקין. "אני מרגישה נפלא וכל הבדיקות מראות שהטיפול הצליח", מספרת זויה". "רק מצער אותי שאמי וחברתי לא זכו".
אתמול (א') התחיל שבוע המודעות למחלת דלקת הכבד הנגיפית (הפטיטיס C). דלקת הכבד הנגיפית היא מחלה שקטה, ללא סימפטומים, עד לשלב מתקדם שבו נגרם נזק לכבד המצריך בחלק מהמקרים השתלת כבד. על פי ההערכות, בישראל חיים
כ-70 אלף חולי הפטיטיס C כרונית, מרביתם מרגישים בריאים ולכן אינם מאובחנים ואינם מקבלים טיפול. החדשות הטובות הן שכ-60% מהמטופלים מבריאים מהמחלה.
חמישה נגיפי הפטיטיס מוכרים כגורמים לדלקת כבד בבני אדם, כשהשכיחים בהם A הגורם להדבקה בשל זיהום מזון ושתיה, B המדביק באמצעות נוזלי גוף, ו-C העובר בהדבקה באמצעות נוזלי גוף אך מרבית מקרי ההדבקה נגרמים לאחר חשיפה לדם נגוע (באמצעות מזרק משומש, או בעבר דרך מנת דם נגועה).
הכבד, המעבדה הכימית של גוף האדם, אחראי לקליטתם ופירוקם של אלפי חומרים כימיים, וניתובם לרקמות השונות. בין היתר פועל הכבד ליצירת מנגנון הקרישה, עיבוד תרופות, פחמימות שומנים וחלבונים, וסילוק חומרים רעילים.
חמישה נגיפים ידועים גורמים לדלקת כבד נגיפית. לשניים מהם, נגיפי הפטיטיס A ו-B, קיים חיסון יעיל. ההדבקה מתבצעת לרוב באמצעות מגע דם נגוע בנגיף ולפיכך שכיחה המחלה בקרב משתמשי סמים אשר אינם מקפידים על שימוש במחטים חד פעמיות.
בסיכון נוסף נמצאים אנשים שקיבלו עירוי דם או תוצרי דם לפני שנת 1992 (אז החלו לבדוק את מנות הדם לנוכחות הוירוס), אנשים שנחשפו למחטים לא סטריליות במסגרת טיפולים רפואיים (כגון חיסון או טיפול שיניים), ואנשים שעשו קעקועים ופירסינג באופן לא סטרילי.
ההסתברות לשאת את הנגיף גבוהה הרבה יותר בקרב עולים יוצאי ברית-המועצות לשעבר מאשר בקרב האוכלוסיה הישראלית בכלל (וגם בהשוואה למדינות מערביות נוספות). זאת מכיוון שבמדינת הענק שהתפרקה לא הקפידו על סטריליות בשימוש במחטים ובפעולות דקירה במשך שנים.
באוגוסט 2003 תפסה המחלה כותרות בזכות "דוקטור צהבת" - סרגיי פונטוס, רופא מרדים מבית החולים סורוקה שנעצר לאחר שהתברר כי הדביק בצהבת C כ-30 חולים. התברר כי פונטוס הוא חולה בהפטיטיס C ובאותה העת גם היה מכור לסמים. הוא נהג להזריק לעצמו סמים עם אותו מזרק של מטופליו, וכך נדבק בעצמו.
לרוב המחלה אינה גורמת לתסמינים כלשהם, עד לתחילת הרס הכבד. אז חש החולה תשישות, צהבת מופיעה בלחמיות העיניים ובמקומות נוספים, דימומים בשל פגיעה במנגנון הקרישה והפרעות נוספות. באין טיפול, נגזר דינו של החולה למות בתוך שנים ספורות.
כ-80 אחוז מהנדבקים בדלקת הכבד מסוג C ימשיכו לשאת את הנגיף במשך ימי חייהם, ויהוו סיכון להדבקה. אחד מכל חמישה נשאים יפתח מחלת כבד משמעותית, אשר תדרוש השתלת כבד. בלעדיה, הופכת המחלה לקטלנית.
הטיפול בחולים ובנשאים כולל שתי תרופות חדישות אשר פותחו בשנים האחרונות: האחת, "אינטרפרון פגילייטד" אשר משנה את מערכת החיסון ומצמצמת את היקף הדלקת בכבד. השנייה, "ריבאווירין" בולמת את פעילות הנגיף.
