משפחות לא סימטריות: ההורים שלי, אמא שלך
כיצד משפיעה חוסר סימטריה במשפחות משני הצדדים (הורים גרושים, או חלילה הורה שנפטר) על ההכנות לחתונה ועל האירוע עצמו? מה כותבים על ההזמנה? שלושה נשואים טריים מספרים על הקשיים שעלו ומציעים פתרונות לנושא הרגיש
אחת ההתמודדויות הניצבת לפני זוג העומד להינשא היא כשלאחד מהם אין משפחה "לפי הספר" – בין אם מדובר במשפחה חד הורית, הורים גרושים, או חלילה אחד ההורים נפטר. מצב כזה יוצר קשיים מיוחדים לאורך תקופת ההכנה לחתונה, ובערב המשמח עצמו. כשלחתן, למשל, יש שני הורים נשואים, ואילו הכלה לא בקשר עם אביה, נוצר מתח נוסף המלווה את התקופה הזו, הלחוצה ממילא. שלושה נשואים טריים מספרים על דרכי ההתמודדות שלהם עם הנושא הרגיש.
"ההורים שלי גרושים. היה לי ברור שאבא שלי לא מוזמן לחתונה. אני לא בקשר איתו, ואני לא חושבת שיש סיבה כלשהי שאראה אותו בחתונה שלי. כיוון שאנחנו חיים בארץ בה כולם מכירים את כולם, היה לי ברור שאבא שלי יידע שאני מתחתנת, וגם מתי ואיפה. העובדה הזו השפיעה על הרבה מאוד דברים", מספרת יפעת.
מפגש ההורים: "בן זוגי ישב בין האמהות, כדי לטשטש את העובדה שאבא שלי לא נמצא".
בחירת המקום: "בגלל שמבחינתי הערב היה נהרס אילו אבא שלי היה מופיע, בחרתי במקום מגודר ומבודד והוריתי למארחים ולשומרים בכניסה לברר את זהות כל האורחים שנכנסים".
"בחרנו תאריך הכי רחוק מהחתונה של ההורים שהתגרשו"
בחירת התאריך: "כיוון שהנישואים של ההורים שלי לא עלו יפה, בלשון המעטה, בחרנו בתאריך הכי רחוק מתאריך החתונה שלהם, בעונה ההפוכה ובתאריך שאם הופכים את הספרות מתקבל תאריך החתונה שלהם. זה סימל בשבילי את התקווה שאצלי הדברים יהיו אחרים, טובים יותר".
ההזמנה: "לא רציתי ששמו של אבי יופיע, ומאידך הזמנה קלאסית בנויה בצורה סימטרית, עם שמות ההורים של החתן והכלה, ולא רציתי שהעובדה ששמו של אבא שלי לא מופיע בהזמנה תבלוט לעין. כי גם כשהורה נפטר, הוא מוזכר בהזמנה, לכן היה ברור שזה יהיה מוזר מאוד אם בצד אחד יופיע שמה של אמא שלי, ובצד השני שמות הוריו של בן זוגי, כי אז ישאלו איפה האבא. חשבנו הרבה על פתרון, ובסוף אני חושבת שמעז יצא מתוק, כי כתבנו על ההזמנה את השמות הפרטיים של כל בני המשפחה הקרובה בצורת קשת מעל פרטי האירוע, וכיוון שיש מספיק שמות של גברים בהזמנה - מי שלא ממש מכיר יכול להניח שאחד מהם הוא אבא שלי. כל השמות מעבירים תחושה של משפחתיות - אז גם פתרתי את הבעיה וגם יצרתי משהו נעים", אומרת יפעת.
החופה: "פעם היה מקובל שההורים מלווים כל אחד מבני הזוג לחופה, וכאן הייתי נתקלת בבעיה, כי שוב הייתי צריכה להתמודד עם חוסר הסימטריה שבהיעדרו של אבא שלי. אבל למזלי כבר מקובל מאוד שבני הזוג צועדים לחופה יד ביד. זה התאים לנו מכל היבט".
* * * *
"היה לי חשוב לענוד לחופה את השעון של אבי ז"ל"
"אבי נפטר שנה לפני שהתחתנתי", מספר אשר. "כיוון שהוא לא היה איתי בחופה, היה לי חשוב מאוד לענוד את השעון שלו, אותו נתנה לי אמי ביום שהוא נפטר. ענדתי אותו כל יום החתונה, עד אחרי החופה. אחרי החופה נתתי אותו לאחי, כי ידעתי שהוא רוצה אותו, ובווידאו של החתונה רואים את אחי רוקד עם שני שעונים על היד".
מפגש ההורים:
"הזמנו את אמי ואת אחיי. לאמי היה קשה. היא התרגשה מאוד, לא זזה מהכסא. היא חיכתה שאתחתן, ולא ציפתה שזה יהיה בלי אבא. זה עדיין טרי, לקח לה זמן להפשיר. מי ששברו את הקרח היו האחיין שלי והחתול".
ההכנות לחתונה: "לאמי היה קשה לסייע לי במימון החתונה, כפי שסייעו היא ואבא לשני אחיי. לכן החלטנו, זוגתי ואני, לבדוק מראש כמה אמי יכולה לתת לנו, וזה התקבל בהבנה. כל אחד נתן כמה שהוא יכול".
ההזמנה: "יש מספר אפשרויות לציין הורה שנפטר, ובסוף בחרנו את זו שהתאימה לנו ביותר".
החופה: "התייעצתי עם אמי איך היתה רוצה שנעלה לחופה, והחלטנו שהכי נוח יהיה שכולם יחכו לנו בחופה. לא רצינו מעמסה רגשית נוספת", אומר אשר. "לא רציתי שידברו על אבי בחופה. מובן ששמו הוזכר, אבל מעבר לזה - זה משהו אישי שנוגע לי ולמשפחה, לא לעוד 200 אנשים זרים. הייתי בחתונה בה דובר ארוכות על הורה שנפטר, וראיתי שזה גורם נפילה בשמחה. לא רציתי את זה. הכאב שלי הוא ביני לביני, והוא תמיד שם".
* * * *
"הבהרתי לצלם שלא ינסה לצלם את הוריי יחד"
"ההורים שלי גרושים הרבה שנים. לא הייתי בקשר עם אבא שלי שלוש שנים לפני החתונה, והוא לא הכיר את יותם. החלטתי להתקשר ולבקש להגיע, והוא הסכים מיד", מספרת נועה. "באנו לבקר אותו ואת אשתו החדשה וסיפרנו להם שאנחנו עומדים להינשא. הם מאוד התלהבו, שמחו בשבילנו, ואפילו שאלתי אותו את מי היה רוצה להזמין".
מפגש ההורים: "אבא שלי לא היה. אני אפילו לא בטוחה שהוא כבר ידע אז שאנחנו מתחתנים. גם אם היום היה מפגש כזה, הוא לא היה שם, והוא לא היה נעלב, כי ברורה לו הסיטואציה. אמא שלי כבר במקום אחר ממנו. בחתונה עצמה היה כיף, וההורים שלי הסתחבקו".
ההזמנה: "כאן היתה לי התלבטות, כי בשבילי אבא שלי הוא אורח, לא הורה. הוא לא יכול לקבל את הכבוד להיות הורה רק לכבוד החתונה. זה גם לא נראה לי הוגן כלפי אמא שלי. אז התייעצתי איתה, והיא אמרה לי לכלול אותו בנוסח ההזמנה, כי תכננתי להזמין גם אנשים מהצד שלו, והם היו צריכים לאשר את הגעתם. לכן לבסוף החלטתי כן לכלול אותו בהזמנה".
ההכנות לחתונה: "אבי לא השתתף במימון החתונה. לא ביקשתי ממנו, וזה לא עלה מיוזמתו. הוא הביא מתנה כמו אחד האורחים. אומנם מתנה יפה יותר מהאורח הממוצע - 20,000 שקל - אבל ההורים שלנו עזרו לנו בדירה, וזה סדר גודל אחר. הוא לא אבא דה פקטו, ולכן אני לא מצפה לכך ממנו".
קבלת הפנים: "אבי נכח בקבלת הפנים וקיבל את פני האורחים. בכתובה הוא היה וחתם. הוא זכה לכבוד. קשה לי לחשוב שהכל ברור מאליו והכל מגיע לו. זה לא טבעי".
החופה: "עוד התלבטות היתה לגבי הכניסה לחופה. מצד אחד אני אוהבת את הגישה המסורתית, שהחתן נכנס עם האבות והכלה עם האמהות, אבל לא נתפס לי שאבא שלי יקבל את הכבוד הזה. רציתי שאחי יעשה את זה, אבל באופיי אני לא הולכת נגד ולא אוהבת להבליט. לכן עלינו יחד, כזוג. בדיעבד אני לא רואה את ההתלבטות. אבא שלי עמד בחופה וברך בשבע ברכות. לפעמים זה מפריע לי, ולפעמים זה נחמד בעיניי. אחד הדברים שעשיתי באופן מיוחד הוא להבהיר לצלם את יחסי הכוחות במשפחה. הנחיתי אותו שלאבא שלי אין אותו משקל כמו לאמא. חייבים להבהיר לצלם שההורים גרושים, כדי שלא יחפש לצלם את ההורים ביחד".
- באדיבות אתר מתחתנים ברשת
לפנייה לכתב/ת 
