העליון שם קץ לסאגה: יחיעם אוחנה זייף מסמכים

טלנובלה משפטית: בית המשפט העליון החליט לדחות את ערעורו של יחיעם אוחנה, שהורשע בזיוף מסמכים, בהם נטען כי הוא לא סחר בקנביס לפני 26 שנה. 

בשנת 1981 הורשע אוחנה בשתי עבירות של סחר בסם מסוג קנביס ונידון לשנתיים וחצי מאסר על ידי השופט תיאודור אור, אז שופט בבית המשפט המחוזי. אוחנה ריצה את עונשו, אך הוסיף לטעון כי הוא חף מפשע.

בשנות ה-90 הוא יצר קשר עם תחקירנית הטלוויזיה, רחל לב, אשר יחד הובילו את גופי החקירה והמשפט אל הסאגה המוזרה הזו. לטענת הפרקליטות, לב ואוחנה רימו את רשויות החוק בישראל על ידי יצירת מסמכים בדויים, אשר הובילו למסקנה כי הרשעתו של אוחנה היתה שגויה ותולדה של קנוניה של אנשי משטרה, פרקליטים ושופט.

בדצמבר 1996 פנה עורך דינו של אוחנה, עו"ד חיים גלזר, אל מפכ"ל המשטרה דאז, אסף חפץ, וביקש ממנו למנות קצין בודק שייבחן את פרשת העמדתו לדין של אוחנה. בחודש אפריל 1998 מסרה לב למח"ש שורה ארוכה של מסמכים, שלטענת הפרקליטות הם מזויפים. בסופו של שלב זה הגיע עו"ד ערן שנדר, אז מפקד מח"ש והיום פרקליט המדינה הפורש, למסקנה כי יש לסגור את תיק החקירה.

ארבעה חודשים לאחר מכן הגיש עו"ד גלזר ליועץ המשפטי לממשלה ערעור על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. גם בחודש ינואר 1999 נפגש יו"ר ועדת חוקה דאז, חנן פורת, עם לב. יחד הם הגיעו למשרד היועץ המשפטי לממשלה וניסו לשכנעו לפתוח בחקירה שבסופה ניתן יהיה לקיים משפט חוזר לאוחנה.

בין המסמכים המזוייפים היו מכתבים לכאורה של דורית בייניש, אז פרקליטת המדינה וסנדו מזור, אז ראש אגף החקירות במשטרה.

בתום הליך ממושך מאוד זוכה אוחנה מחלק מהעבירות והורשע בזיוף בנסיבות מחמירות, סיוע לזיוף, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט בבית המשפט המחוזי ונידון לשנתיים וחצי מאסר.

אוחנה, באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן, טען כי "לא ייתכן שאוחנה מעורב בהכנת המסמכים או ידע על היותם מזוייפים, למרות שפשוט מאוד לגלות בפרי דמיון מפותח של תחקירנית, שכן גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אלייקים רובינשטיין ושנדר חיזקו בליבו של אוחנה את ההערכה שמדובר במסמכים אמיתיים. לא ייתכן שאדם יסבך את עצמו אלמלא אם הוא רוצה להוכיח את חפותו במעשה שהוא שילם עליו את הדין".

השופט אדמונד לוי סבר כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק אולם יתר השופטים, אילה פרוקצ'יה וסאלים ג'ובראן סברו כי יש לדחות את ערעורו של אוחנה.

הסיפור מורכב כל כך מכיוון שהוא מערב שמות של בכירים במערכת המשפט שנתנו עדות והיו מעורבים באופן אישי בפרשה, אך נראה כי למרות הכול התחושה של רבים מהמעורבים בפרשה שמה שהניע את אוחנה הוא הרצון להוכיח את חפותו. נראה כי השאלה האם הוא באמת אשם או לא בעבירות הסמים מ1981 הפכה לשולית ונראה כי לא באמת נבחנה על-ידי בית המשפט העליון.