עזבו ריטלין, תנו לילד לעשות ג'אגלינג

אם תבקשו ממישהו לנסות להסביר לכם מה זה זן, הוא בוודאי יגיד שזה לא משהו שאפשר להסביר במילים, אחר כך יזרוק את המילה "התבוננות" ואז יספר איזו אגדה על נזיר הודי שחוצה נהר, או מטפס על הר. כן, והוא יגיד משהו על מדיטציה.

ואיך כל זה קשור ללהטוטי הג'אגלינג? "ג'אגלינג הוא צורה של מדיטציה. זן ג'אגלינג זה התבוננות באמצעות ג'אגלינג", מסביר לנו עודד זהר, מנחה ומפתח סדנאות זן ג'אגלינג בעסקים. "זהו בעצם התהליך המדיטטיבי שמתרחש אצל אדם בזמן שהוא עושה ג'אגלינג".

אבל מבחינת זהר, בג'אגלינג יש הרבה הרבה יותר. "ג'אגלינג זה כיף וזה גם יופי של דאווין, אבל מתברר שזה גם טוב לבריאות. לפני מספר שנים התפרסם מחקר שבו נתנו לסטודנטים לתרגל ג'אגלינג ובדקו את השינויים במוח שלהם אחרי שתרגלו בכל יום. גילו שבעקבות התרגול איזורים מסוימים במוח התפתחו. אחרי שהפסיקו לתרגל - האיזורים חזרו למצבם הקודם".

"כל למידה של תנועה חדשה מגדילה את הקשרים העצביים במוח. במובן של ג'אגלינג זה קורה בין שתי האונות במוח ומשפר יכולות של למידה וזיכרון", מסביר לנו גלי נצר, בעל תואר MA בטיפול בתנועה ומנחה קבוצות. "העיסוק בג'אגלינג מפתח את ההמיספרות הימנית והשמאלית במוח. ההמיספרה השמאלית, שאחראית על הדיבור, השפה, ההגיון והסדר הלינארי, מתפתחת תוך כדי לימוד השליטה באובייקטים.

"לאחר שנרכשה יכולת השליטה הבסיסית באובייקטים, מתפתחת במקביל ההמיספרה הימנית במוח, שאחראית על הקצב, המוסיקה, הדמיון, הצבעים וההתמצאות במרחב. התפתחות ההמיספרות הימנית והשמאלית במוח ממשיכה בד בבד עם ההתקדמות ברמת השליטה באובייקטים".  

נצר מטפל בעזרת הג'אגלינג בילדים עם בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות ובעיות למידה שונות. "הג'אגלינג תורם קודם כל ליכולות מוטורית - קואורדינציה עדינה וגסה, קשר בין עין ליד, תחושת עומק, התמצאות במרחב, שיווי משקל ואיזון. כדי לשחק עם שלושה כדורים אני חייב לעשות את זה בצורה סימולטנית ושווה. אי אפשר לזרוק כדור אחד נמוך וחלש ואחד גבוה וחזק. כך עם התרגול, אנחנו משפרים איזון ושיווי משקל. הג'אגלינג עוזר גם לוויסות כוח ופיתוח שליטה, מה שתורם מאוד לילדים היפראקטיבים ואימפולסיבים".

וזה לא גורם לתסכול אצל אותם ילדים, שגם ככה יכולת הריכוז שלהם מוגבלת?

"בג'אגלינג כל הזמן יש תיסכול. גם אני, שכבר יודע טוב, מתמודד כל הזמן עם תסכול בתרגילים חדשים. ילד עם ADHD או עם קושי בלמידה, לומד שתוך כדי התמדה אפשר להתקדם. בבית הספר הם לא כל כך מגלים את זה. אבל אם הם מצליחים לעשות ג'אגלינג, זו יכולה להיות חוויה משמעותית.

משפר את הדימוי העצמי וזקיפות הקומה גם יחד (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"התרגול תורם גם לדימוי העצמי. עצם זה שאני עושה משהו עם הגוף ומצליח - דימוי הגוף שלי משתפר. אנשים מסתכלים, מתלהבים, נותנים מחמאות ואצל ילד שרגיל לשמוע כל הזמן שהוא לא קורא טוב או לא מתנהג יפה - זו חוויה טובה וחשובה לביטחון העצמי שלו".

"בנוסף, כדי לעשות כל מיני תרגילים, צריך להיות קצת גמיש מבחינה גופנית. אם אני גמיש מבחינה גופנית אני יכול להיות גמיש מבחינה נפשית ורגשית. דבר נוסף הוא שהג'אגלינג מאלץ אותך להזדקף ולהסתכל למעלה. לילדים עם בעיות של

 דיכאון ההזדקפות וההרמה מאוד עוזרת, הגוף פתוח יותר ואתה פתוח יותר לעולם".

"היה לי ניסיון עם שימוש בג'אגלינג גם בקרב נפגעי נפש וזו והיתה חוויה מאוד מוצלחת, רק מעצם המשחק, ההנאה וההצלחה. זה משחק תנועתי ויש בו אתגר". 

נצר משתמש בכדורי הג'אגלינג ככלי טיפולי בקליניקה הפרטית שלו, אבל גם דרך משרד החינוך, אשר שולח אליו ילדים עם קשיים. הברקה מיוחדת במינה היא הסדנאות החווייתיות שלו למורים. "בסדנאות נחשפים המורים לחוויות שתלמיד חווה בכיתה. הם מצליחים, נכשלים, כועסים. אחרי שעושים את ההתנסות מנתחים ומבינים את המשמעויות השונות. איך מרגיש ילד שלא מצליח ואיך אפשר לעזור לו, מה המורה צריך לעשות, האם לחייב אותו ללמוד או לוותר?

"הרבה מורים לא חושבים שהם יצליחו לג'אגל, אבל פתאום הם מופתעים מעצמם. אני מלמד אותם איך להעביר את התחושה הזו לילדים - להציע לילד שפחות טוב בחשבון דרך לחוות הצלחה, להתבלט ולפרוח, בעזרת כלים לא קונוונציוליים".

עודד זהר לקח את היתרונות שבלהטוט למקום שונה: הוא מעביר סדנאות ג'אגלינג לעובדים בחברות. "יש אירגונים בארצות הברית שיש בהם ממש פינות ג'אגלינג לעובדים, כדי שיוכלו להרגיע את עצמם או את התודעה שלהם. יש לכך המון

 השפעות ומי שמתעסק בזה מרגיש כמה זה תורם", הוא מסביר.

"בסדנאות לאנשי עסקים אני משתמש באמנות הלהטוטנות ככלי מטאפורי לפיתוח מיומנויות ניהול וניהול עצמי, תהליכי למידה והתפתחות אישית, תקשורת בינאישית משופרת ועבודת צוות יעילה".

"הלהטוט מקביל ללהטוט היומיומי שלנו בחיים. יש לנו יותר כדורים מידיים - יותר מטלות מזמן, ואנחנו צריכים ללמוד לנהל אותן נכון ולא לתת לכדורים לנהל אותך. כדי לג'אגל יש להבין שאנחנו עובדים על זריקות ולא על תפיסות. ברגע שמבינים את זה ומיישמים, אתה יכול לשלוט במה שקורה באויר ולא לתת למה שקורה באויר לשלוט בך ולרדוף אחרי הכדורים. כמו במציאות - יש לך ריבוי משימות, יותר כדורים מידיים, ואתה צריך לקבל אחריות".

"המחשבה על כדור שנמצא באויר היא ריאקטיבית. הרעיון הוא ללמוד לחשוב על מה שנמצא בשליטתך - להיות פרואקטיבי - אתה מנהל את הכדורים ולא הם אותך". 

• עוד על זן ג'אגלינג באתר.