המלצת השף: EP פון הום

זה אלבום שלם? זה סינגל? לא, זה אי.פי. פנו מקום באוזניים לשלושה מיני אלבומים שיוכיחו לכם סופית שהאורך לא קובע. במקרים מיוחדים

יצור מופלא הוא ה-EP. לא אלבום שלם, לא סינגל, מעין בן כלאיים. ה-EP, קיצור לביטוי "Extended Play" שנותר מתקופת תקליטי הוויניל, מכונה אצלנו לרוב "מיני אלבום" - אלבום קצר בעל ארבעה עד שבעה שירים, שמכיל בדרך כלל כחצי שעת מוזיקה, לפעמים אפילו פחות.

Jar Of Flies של אליס אין צ'יינז הוא EP. הקוקטו טווינז הפכו את הוצאת ה-EP לאמנות בפני עצמה, עם לא פחות משמונה EP במחצית הראשונה של שנות השמונים. לפעמים נדמה לי שעולם המוזיקה היה מרוויח לו יותר אמנים היו מוציאים EP. כמה פעמים שמעתם אלבום בן 12 שירים והרגשתם שחמישה-שישה שירים בינוניים נכנסו לשם רק כדי להגיע לאורך של אלבום?

בסוף השבוע הזה, פנו לעצמכם שעה וחצי, ותספיקו לדחוף לתוכה שלושה מיני-אלבומים מצוינים, שנבחרו, האמת, כמעט באקראי מתוך ים של EP מצוינים.

מנה ראשונה: Pixies – Come On Pilgrim

הפיקסיז נחשבים היום לשלב מובן מאליו באבולוציה של הרוק, אבל ב-1987 הם התפרצו לאוזני העולם בהפתעה עם ה-EP הזה. כל כולו הורכב מהשירים הראשונים שהוקלטו באותה השנה לקלטת דמו שחולקה לחברות תקליטים. אחת החברות האלה הייתה 4AD, ובעל החברה דווקא לא התלהב מהלהקה. החברה שלו, לעומת זאת, התלהבה בטירוף, שכנעה אותו להחתים את הרביעייה, והשאר היסטוריה. אותה קלטת הכילה גם גרסאות מוקדמות לשירים שהופיעו מאוחר יותר ב-Surfer Rosa (אלבומם הטוב ביותר ללא ספק), Doolittle ושאר אלבומים.

בימינו אנו קשה למצוא את ה-EP הזה לבדו כי הוא נמכר יחד עם Surfer Rosa באותו הדיסק. עם זאת, יהיה חבל מאוד לפספס כמה מהשירים הכי טובים של הפיקסיז, כמו "Caribou" הממכר, "Nimrod's Son" הפרוורטי, וכמובן "Levitate Me", שהפך בשנים האחרונות לשיר החביב עליי של הפיקסיז. אבן דרך היסטורית בתולדות הרוק, ו-EP משובח בפני עצמו.

מנה עיקרית: Matt Pond PA – Winter Songs

הו, חורף. נדמה שעכשיו החורף הוא הדבר המרוחק והמופרך ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אבל אני נשבע לכם שיש עונה כזו, לפעמים גם כאן בארץ. בפנסילבניה, לעומת זאת, יש לא מעט חורף והוא רגוע, מושלג ויפה הרבה יותר מכאן.

מאט פונד המוכשר ולהקתו מפנסילבניה מצאו זמן בין שני אלבומים כדי להקליט אלבום קצר שכל כולו חורף שלגי ורך: הוא מכיל קאברים לשירי חורף (בין השאר של ניל יאנג ולינדזי בקינגהם) ולשירים מצוינים אחרים של ניוטרל מילק הוטל וריצ'רד ולינדה תומפסון. הוא מכיל גם כמה קטעים מקוריים של פונד, כולם באווירת שלג, חורף, סתיו וקרירות.

יש שיגידו שזהו, מן הסתם, אלבום מושלם להאזנה בחורף. אני לא מסכים עם הדיבורים ההיפותטיים האלה - זה אלבום מושלם לעכשיו, כשחם כל כך שאפשר להזיע אפילו בלבלב. הכניסו אותו למערכת ותרגישו מיד איך הטמפרטורות צונחות.

ולקינוח: Zoe Keating – One Cello X 16

אנשים שמנגנים בצ'לו זה דבר נהדר, נשים שמנגנות בצ'לו זה נפלא אפילו יותר (ואחד הדברים הכי סקסיים במוזיקה), אבל זואי קיטינג מנגנת בצ'לו זו כבר תופעת טבע. קיטינג לא סתם מנגנת בצ'לו. לצד עבודתה כצ'לנית לשעבר של רספוטינה (בקרוב אלבום חדש!) ושל אימוג'ן היפ, קיטינג לוקחת את הרפתקאות הצ'לו שלה הרחק מקישוטי הרוק והפופ השגרתיים.

בעזרת צ'לו אחד, סמפלר שמופעל על ידי דוושות והרבה מאוד יצירתיות, זואי הג'ינג'ית

 אורגת שכבות על גבי שכבות של מרקמים מוזיקליים, הכל על ידי הצ'לו בלבד: מקצבים, הרמוניות, מלודיות - הכל מנוגן בו זמנית על ידי צ'לו אחד.

ה-EP שהוציאה ב-2004 מכיל חמישה קטעים ארוכים ומהפנטים של צ'לו, שאולי לא ידברו לכל מאזין אבל בהחלט יפתחו לו את הראש. שנה לאחר מכן הוציאה קיטינג אלבום דומה באורך מלא, שהתאפיין בפחות מלודיה ויותר קצב, אך היה מרתק לא פחות.

מכירים עוד EP משובח? מובן שאתם מכירים, יש כל כך הרבה! המליצו לנו בתגובות, ואנחנו נרוץ לשמוע אותו ולבדוק אם שווה להקשיב להמלצותיכם.