Web 2.0: כרוניקה של מוות ידוע מראש
קשה לתקוף היום את Web 2.0, כי הוא הפך לעגל הזהב של פרסומאים, חברות היי טק, תאגידי תקשורת ואנשי תוכן. אבל בקרוב, אותם אנשים יטענו באותה הנחישות שהם תמיד ידעו שזו בועה פיננסית ריקה מכל תוכן, תופעה זמנית ובלתי חשובה
ההרצאה הזאת נולדה ממפגש כמעט מקרי, באפריל השנה, במחנה האינטרנט של חלוץ ההיי טק הישראלי יוסי ורדי, "כנרנט 2007".
ייתכן שרק במקום מעט הזוי, על מרפסת הפונה למקום המשוער שבו התהלך ישו על המים, יכולתי לומר בקול רם את מה שחשבתי מזה זמן בלב: רמתו של התוכן המיוצר במהפכה החברתית המכונה "Web 2.0" נמוכה מאוד, ולמעשה ייתכן שהאינטרנט בגירסתו הקודמת, זו המכונה היום רטרואקטיווית "Web 1.0", היה יותר מעניין, יותר תוסס, יותר אמין, פשוט יותר טוב.
העליתי השערה שמדיום כה בלתי צפוי כמו האינטרנט לא יוכל לסבול זמן רב מדי מצב של סטגנציה מחשבתית, כלכלית ותרבותית, ושלכן תפרוץ בקרוב מהפכה חדשה, מהפכה שלא תיקרא "Web 3.0" כי איננה התפתחות טבעית מהמצב הקיים אלא ניתוק מוחלט ממנו.
להפתעתי מצאתי אוזן קשבת אצל כמה מהמשתתפים אשר הסכימו עם הערכתי זו ואף הוסיפו עליה. הועלו טענות סדורות נגד אבני היסוד של Web 2.0, YouTube, ויקיפדיה ומערך הבלוגים, תופעות אשר יצרו היפר-אינפלציה בתכנים ירודים, העתקה סיטונאית של יצירות וטקסטים וניצול האנונימיות של הרשת לביצוע עבירות שונות, לרבות מעשים פליליים.
מהפכת הנגד בדרך
אחד המשתתפים הפעילים בסיעור המוחות המאולתר הזה, פרופ' שמעון שוקן, הביע הערכה שמהפכת הנגד המתחוללת לנגד עינינו תקים אינטרנט מקביל, איכותי יותר, שיתרונותיו יהיו הן תוכניים והן טכנולוגיים. החלטנו לקרוא לשלב הבא The Tangible Web, הווב המוחשי, בגלל שיתרונו יהיה להערכתנו מוחשי מאוד, מובן לכל.קשה לתקוף היום את Web 2.0, כי הוא הפך לעגל הזהב של פרסומאים, חברות היי טק, תאגידי תקשורת ואנשי תוכן. אבל בקרוב, להערכתי בתוך פחות משנה, האנשים שמבקשים היום לשכנע אותנו ש-Web 2.0 ישלוט ביקום לעולם ועד, יטענו בעתיד באותה הנחישות שהם תמיד ידעו שזו בועה פיננסית ריקה מכל תוכן, תופעה זמנית ובלתי חשובה כמו Push Technology לפני עשר שנים.
אבל עד אז, כל שעליכם לעשות כדי להעלות את ערכו של מוצר, הוא להדביק עליו את תווית "מותאם Web 2.0". זה עובד מצויין בהקמת אתרים, במכירת תוכנות, בתשלומי ריטיינר של משרדי פרסום. למעשה, אם תנסו להדביק תווית "מותאם Web 2.0" על אפרסקים, מחירם לקילו מייד יוכפל.
כמו באג 2000
מבחינות רבות, Web 2.0 דומה לבאג שנת 2000, וחברות רבות שוכנעו להעלות את תקציב הפרסום שלהם כדי "להתאים את עצמם" ל-Web 2.0. השפה שבה אדריכלי Web 2.0 משתמשים היא אטומה, מלאה במלים חלולות, על-סף הפרודיה.
אבל האריזה היא תמיד בצבעי פאנטון זוהרים, ובאווירה כמעט מאואיסטית, מעין פסטיבל וודסטוק המותאם לתקופתנו. הידע שייך לכולם! כל אחד יכול להיות אמן! אל תאמינו לניו יורק טיימס! הקץ לשילטון ההון! הבה נפשוט בגדים ונרקוד לאור הירח!
המונח Web 2.0 נולד במחנה אינטרנט, כמקובל בכגון אלה, Foo Camp המפורסם, באביב 2004. טים
הרבה ג'יבריש
נביט במפה. ויקטור הוגו העיר פעם שככל שיש לך פחות ריבה, כך אתה מורח אותה יותר על הלחם. הרבה מהות אין ב-Web 2.0, ולכן המפה הזאת מלאה במונחים אימפרסיוניסטיים, יש שיאמרו בג'יבריש מוחלט. חלק מהמונחים חוזרים פעמיים בניסוח שונה, כדי לתת תחושה שיש הרבה אלמנטים, וחלק שייכים בכלל לאינטרנט הישן והטוב, גם כרונולוגית וגם תרבותית.
אבל זה הצליח מעל למשוער. הנה המספרים: ב-2005 השקיעו קרנות ההון סיכון 406 מיליון דולר ב-95 חברות Web 2.0. ב-2006 הן כבר השקיעו פי שניים, 844 מיליון דולר ב-167 חברות.
השנה יישבר השיא, ואין לי ספק שעוד תיחתם עסקה או שתיים בסכומים אסטרונומיים, קצת לפני הפיצוץ (זה תמיד כך בבועות פיננסיות, האין זאת?). אני לא יודע כמה שילמתם כדי להירשם לכנס הזה, אבל דמי הרישום לכנס של Web 2.0 עומדים היום על 2,800 דולרים.
קל ללעוג למיזמי Web 2.0, כי רובם אריזה. הבה ננסה בכל זאת להיצמד למהות. זהו הקטע הפותח של המניפסט של Web 2.0 מ-2005:
הוא בנוי כפי שאתם יכולים לראות בחתכי רוחב, ובכל חתך מובאת דוגמה של האינטרנט הישן, אשר הוחלפה אם כן על ידי קונספט המותאם ל-Web 2.0 – ויקיפדיה מחליפה את הבריטניקה, הבלוגים מחליפים את האתרים האישיים וכד'.
והנה כבר בחתך הראשון, מימון אתרים מפרסום, מסביר אוריילי שהחברה הוותיקה Double click סיימה את תפקידה, והיא עתידה להיכנע למודל של גוגל, Adsense. אבל מה לעשות ובאפריל השנה, גוגל קנתה את Double click בסכום מדהים של 3.1 מיליארד דולר, לא רע בשביל חברה בהתמוטטות. אגב, זה סכום כפול ממה שגוגל שילמה על חברת ה-Web 2.0 היקרה ביותר, YouTube.
יכולתי לעבור כך אחד-אחד, כי חלק ממש משעשעים, למשל מודל התגיות, Tagging אשר יאהו מעלימה אט-אט מאתר התמונות השיתופי Flickr (החיפוש default ב-flickr הוא היום חיפוש חופשי) ואשר עומד להיעלם אפילו מהאתר שהמציא אותו, Technorati. אבל בזמן העומד לרשותנו, אני מעדיף להציג לכם על סמך אותם חתכי רוחב את המודל הנולד לנגד עינינו. נחזור אם כן לטבלה, אבל הפעם בראייה תלת-שלבית.
כמה הערות בקצרה:
1. צריכת מדיה - אי אפשר להגזים בחשיבותו של פרוייקט Joost. נתחיל מזה ששני היזמים הצעירים הללו, ינוס פרי וניקלאס זננסטרום משקיעים בו חלק ניכר מהסכום שהם קיבלו על מכירת Skype, כלומר 2.6 מיליארד דולר.
עם תקציב כזה, הם בהחלט מסוגלים לעשות את הלא ייאמן, להביא את הטלוויזיה לאינטרנט, פחות משלוש שנים אחרי שמיקרוסופט כשלה כשניסתה לעשות את ההפך.
מי שצופה בפיילוט של Joost יכול להתרשם מאיכות השידורים. אני מזכיר כאן ש-Joost החתימה רשתות טלוויזיה איכותיות על הסכם הזכויות, ואישרו את השתתפותן למעלה מ-50 רשתות, ביניהן ויאקום, פרמאונט, MTV, ניקולודיון, ג'אמפ-טי-וי, נשיונל ג'יאוגרפיק.
בתום תקופת ההרצה הם יוכלו להציע שידורים מ-500 תחנות טלוויזיה, חינם במימון
פרסומות.
עם כל הכבוד לסרטון מצחיק זה או אחר ב-YouTube, האם הוא יוכל להוות תחרות לסדרה כמו הסופראנוז, לסרט של סקורסיזה או היצ'קוק, למהדורת החדשות המרכזית של ABC בכל רגע נתון, מכל מחשב בעולם?
עוד משפט אחד על מיתוס "השיתוף" של YouTube. מחקרים עצמאיים מראים שפחות מ-0.5% מהצופים
בסרטונים ב-YouTube תרמו סרטון משלהם. Web 2.0 מתחיל להצטייר אם כן כמו הקומוניזם אחרי הגשמתו, רעיון יפה תאורטית, אשר נתקל בעת הביצוע בבעיה ושמה הטבע האנושי.
2. מודל עסקי - באינטרנט בראשיתו המודל החלומי היה אמזון, כלומר קמעונאות מקוונת. זה כנראה מודל מיושן, העניין הזה של רווח והפסד. עכשיו אנחנו שומעים כל היום על מודל שהגה כריס אנדרסון, "הזנב הארוך" שמו, ובו הדגש הוא על היצע עצום של מוצרים אשר נמכרים בכמויות קטנות מאוד.
יש רק בעיה אחת עם המודל הזה - היצרן לא יכול לראות מזה כסף. לא הסופר ולא המו"ל, לא המוזיקאי ולא חברת האלקטרוניקה. היחיד שיכול להרוויח ב"הזנב הארוך" הוא המתווך הקמעונאי.
לעומת זאת, הבה נביט בהצלחה המדהימה של אפל עם iTunes. מאז ראשית האינטרנט אני שומע את הטענה שאנשים לא יהיו מוכנים לשלם תמורת מוזיקה באינטרנט. והנה, 2 מיליארד שירים הורדו עד כה מהאתר של iTunes, במחיר 99 סנט לשיר. וזה עוד לפני שהאתר נפתח לרוב המדינות בעולם! איכות הסאונד טובה בהרבה מכל ההורדות הלא חוקיות, וברגע שמחלות הילדות של המודל הזה יתפוגגו, אין לי ספק שהוא ישרוד את מבחן המציאות, בניגוד לזנב הארוך.
3. מקור ידע - טוב, בעניין זה אני חתום על הסכם סודיות כה חמור, כמו חלק מהנוכחים באולם הזה, שאצטרך להתבטא בזהירות. כידוע לכם, עובדי גוגל בקליפורניה סורקים יום ולילה מיליוני ספרים בכל השפות, וסביר להניח שתוכנית Google Books, לשעבר "גוגל פרינט", תעלה לרשת למעלה מעשרה מיליון ספרים. אבל זה רק השלב הראשון.
השלב השני מכונה בינתיים "גוגל גישה אונליין", אין לו תאריך יעד ומטרתו נראית תמימה למדי - מתן אפשרות
של הורדת עמודים של ספר סרוק למחשב תמורת תשלום. אם, נניח, מדריך להריון עולה 20 דולר, תוכל גולשת להוריד רק את הפרק על החודש החמישי להריון, ותשלם תמורתו רק שלושה דולר.
אבל בפועל, ברגע שגוגל תתגבר על מחסום החיפוש החופשי בתוך ספרים סרוקים, וכן על הקושי של סיווג המידע הכלול במיליוני ספרים, היא תוכל להציע הרבה יותר מזה. ניקח נושא נקודתי, נניח תוחלת החיים בימי הביניים. תלמיד בריטי המכין שיעורים אשר יחפש את המונח יגיע לתשובה לאקונית אך מוסמכת, למשל מהלקסיקון ההיסטורי של אוקספורד.
אבל דוקטורנט בבר-אילן יוכל להוריד את ספרה של שולמית שחר "ילדות בימי הביניים". וקיימות כמובן הרבה קטגוריות-משנה והרבה ספרים באמצע.
התוכנית החדשה של גוגל מאיימת ישירות אם כן, לפחות בעיני, על ההגמוניה של ויקיפדיה. אין צורך להרחיב כאן על הטענות נגד ויקיפדיה, כשלעצמה יוזמה מדהימה בדמיון ובנדיבות המשתקפים בה, אבל ברור שיותר ויותר מורים בעולם יאסרו את השימוש בה. התוכנית של גוגל, זה כבר סיפור אחר.
המפתח להצלחה השיווקית יהיה קשור באפשרות של בתי ספר לעשות מנוי חינם לכל תלמידיהם. זה מסובך, אבל עובדה היא שהניו יורק טיימס הצליח לחולל מהפכה דומה והחתים כמעט את כל הקולג'ים באמריקה על תוכנית Times Select לתלמידים, כך שזה אפשרי.
4. ועוד - העולם המקוון Second Life פועל על פלטפורמה סגורה לגמרי, בדיוק כמו קומפיוסרב בראשית ימי האינטרנט, מעין ריאקציה לשיתוף הפתוח. וכן אדגיש שהמונח Network Innovation עדיין לא נכנס ללקסיקון של המשקיעים, למרות שההצלחה הפנומנלית של ה-iPod של אפל מוכיחה שיש יתרון גדול ברכישה פרטנית של טכנולוגיות מענפים אחרים, במיוחד כשרצים נגד הזמן. אין צורך לומר שהתפיסה הזאת מנוגדת גם היא לעיקרונות הקוד הפתוח של ווב 2.0.
לסיום, הערה כמעט מובנת מאליה: אני לא באמת יודע מה הדבר הגדול הבא באינטרנט. אם נחפש next big thing internet בגוגל נקבל 110 מיליון איזכורים. כל מה שאפשר לדעת בוודאות, אם כן, הוא שמשהו חדש גדול יפרוץ מתישהו באינטרנט, כי זה אופיו של המדיום.
לכן, הטענה ש-Web 2.0 הוא מעין קץ ההיסטוריה של הרשת היא מופרכת יותר מכל התחזיות גם יחד. חובה על כולנו להתסיס ללא הרף את הדיון ולערער על אקסיומות תרבותיות מנומנמות, גם במחיר פרובוקציות וניחושי-שווא, כי סטגנציה מחשבתית איננה מתאימה לאינטרנט, וגם לא לבני אדם.
דב אלפון הוא העורך הראשי של הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר והכותב הראשון של "קפטן אינטרנט". הדברים המובאים כאן הם תקציר הרצאתו מכנס דפוס אינטרנט וקהילה , על ידי מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית, מרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן גוריון, המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה.
לפנייה לכתב/ת 
