ציונות בהפרטה
המדיניות המעבירה את ייהוד הנגב לחברות קבלן מובילה לאי-נשיאה באחריות
עבור 16.5 שקלים לשעה נערים בני 16 ו-17 עמלו השבוע לצד כוחות גדולים של משטרה ומשמר הגבול בפעולת ההרס בכפרים הבדווים הלא מוכרים עתיר ואום אל חירן. תפקידם היה לפנות במהירות בגדים, כלי מטבח, רהוט ומשחקים מבתי מגורים ולהעמיס את הציוד על משאיות או להניח אותו בערימות מחוץ למבנים. הנוער הבדואי שמחדריהם הוצאו החפצים הביט בנוער היהודי, וכשהאחרונים סיימו את מלאכתם הדחפורים הרסו את הבתים. כל הנוכחים, יהודים ובדואים, למדו שיעור חשוב באזרחות.
גם אם המדיניות של ייהוד הנגב לא השתנתה במהלך השנים, אופני ההוצאה לפועל עברו לאחרונה שינוי מהותי – ממצב שבו המדינה מפקחת בעצמה על הקרקעות ומקדמת בעצמה את ייהוד המרחב, למצב שבו המדינה מעבירה את האחריות לחברות פרטיות. מדובר, אם כן, בהפרטה של הציונות.
בני הנוער היהודים עבדו עבור חברת קבלן ששירותיה נשכרו על-ידי מנהל מקרקעי ישראל. פעיל זכויות אדם שהיה במקום שאל את אחד הנערים, תיכוניסט מבית שאן, למה הוא משתתף בפינוי. בלי להניד עפעף הנער השיב: "אני ציוני, ומה שאנחנו עושים כאן היום זה ציונות".
הנער לא טעה. מדובר באסטרטגיה שהתחילה עם קום המדינה ומטרתה היא ייהוד הנגב. במקרה הזה הריסת הבתים נועדה לאפשר את הקמתם של יישובים יהודיים בשם יתיר וחירן, שמהווים חלק מתכנית גדולה יותר הכוללת הקמת כשלושים יישובים יהודים בנגב, סיפוח אדמות הבדואים לצרכים צבאיים, והקמת עשרות חוות בודדים על אדמות ששימשו את הבדווים מאז שהם הועברו לאזור על ידי המדינה בשנות ה-50. הפעם הכוחות הרסו כ-30 מבנים, שבהם חיים מאות בני אדם.
מהמתרחש בנגב
המינהל הרס 3 מתחמים בדואים
ענת ברשקובסקי
לאחר שנים של ניסיונות הידברות, הרסו אנשי מנהל מקרקעי ישראל שלושה מתחמים שבנו בדואים ביער יתיר. הבדואים מוחים: "אנו נקים מחנה מול הכנסת ונפנה לאו"ם". מהמנהל נמסר כי הוצא לבדואים מקום חלופי ופיצוי כספי
ההפרטה ניכרת לא רק בהשכרה של חברת כוח אדם שתעזור בביצוע פינוי הבדואים, אלא גם בתכנון וההקמה של הישובים החדשים בנגב, ובהם יתיר וחירן. הקרקע שמפונה מן הבדואים משווקת במכרז כקרקע בלתי מתוכננת במחיר סמלי - לעתים לא יותר מחמשת אלפים שקל לדונם. חברות קבלניות גדולות קונות אלפי דונמים והן אחריות מטעם המדינה לא רק לבנות ישובים ליהודים, אלא גם לתכנן אותם. נדגיש שעד לפני מספר שנים המדינה שיווקה קרקע מתוכננת לבניה ואת מלאכת הבינוי בלבד הוציאה במכרז.
רווח עצום בשירות האידאולוגיה
מדובר בעסק משתלם לשני הצדדים. בעוד שהמדינה מסירה מעצמה את עול פעולת הייהוד, חברות הקבלן הפרטיות מרוויחות הון עתק, שכן הפער בין מחירה של קרקע בלתי מתוכננת שאותה רוכשות החברות ובין מחירה כמתוכננת ובנויה הוא עצום. דבריו של זוהר קפלן, סמנכ"ל בדנקנר השקעות שזכתה במכרז להקמת 500 יחידות דיור ביישוב יתיר, מבהירים את מהותה של ציונות שנות האלפיים: "היישוב הזה הוא לא ביזנס גדול מבחינתנו, אבל זהו יישוב שיש בו חשיבות לאומית... אנחנו מאמינים שבעתיד נוכל להביא ליישוב הזה אוכלוסייה איכותית, ואז - כאשר הוא יהיה בגודל המרבי - זה גם יהיה עסק כלכלי טוב".
אבל חברות כוח האדם והקבלנים הם לא הגיבורים היחידים במסע ההפרטה של מנגנוני ההשתלטות, הפיקוח וההשגחה הפועלים למען ייהוד המרחב. חמש דקות נסיעה מפרידות בין היישובים עתיר ואום-אל-חירן שבהם חיים מעל 1,000 בדואים מזה 51 שנים, ובין חוות הבודדים של שי דרומי וחוואים יהודים אחרים. כמו חבריהם בחוות הבודדים בדרך היין, החוואים באזור יתיר הפכו למעין גורם פרטי שפועל בגבול האפור שבין חוקי ללא חוקי. תפקידם "להגן" על אלפי דונמים של "קרקעות הלאום" ולעזור למדינה לנהל את האוכלוסייה הבדואית על-ידי השתלטות על המרחב ותיחומו.
הנער מבית שאן צדק, אם כן, כשהגדיר עצמו כציוני. יש רק הבדל קטן בין הפרויקט הציוני המקורי של ייהוד המרחב ובין המדיניות הנוכחית המעבירה את הביצוע לקבלני משנה. השוני הוא לא במבחן התוצאה כי אם בזהות הגורם עליו מוטלת האחריות. במצב הקיים לא המדינה ולא הקבלנים יישאו באחריות למעשיהם. ראה ערך שי דרומי.
ד"ר ארז צפדיה מרצה במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר, יוסף אל עטאונה מנהל מחלקת חינוך בישוב הבדואי חורה, ד"ר ניב גורדון מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון
לפנייה לכתב/ת 
הריסות בנגב
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים
