מה מחכה לרוני בר-און במשרד האוצר

לבר-און (59), בעבר עורך דין פרטי, אין רקע כלכלי. עם זאת ברזומה שלו רשומים 4-3 אבני דרך המשיקים לענייני המשק: דירקטור בבנק משכן ובקרן פנסיה מגן הזהב, חבר הוועדה המייעצת לרשות החברות הממשלתיות, ואם תרצו גם את הניסיון של יו"ר המועצה להסדר הימורים בספורט.

מה שברור - במסדרונות האוצר הוא לא יילך לאיבוד. לא חיה פוליטית מסוגו, מהירת תפיסה, קשוחה ונוקשה, וגם נמרצת ואסרטיבית אשר הצליחה בתוך שנה לנער את משרד הפנים והשלטון המקומי המאובנים.

היתרון הגדול שלו בתפקיד הוא היותו נאמנו האישי של ראש הממשלה אהוד אולמרט. הגיבוי הזה שווה זהב. בר-און איננו איש רעים להתרועע. פקידי האוצר עוד ילכו בסביבתו על בהונות, כי האיש גם מהיר חימה. אוי למי שנתפס בניסיון לתמרן או חלילה לתחמן אותו. עם זאת, הודות למוניטין הטרי והמפתיע שלו כרפורמטור, פקידי המשרד עשויים למצוא בו איש כלבבם.

לא מועדון פוליטי

בר-און, יש להניח, ישלוט בתקציב ביד רמה, כמי שמכיר במשקל המנוף הפיננסי לצבירת עוצמה פוליטית. הוא לא יתגלה כלוח חלק בקטע הזה אחרי הסטאז' שעשה במשרד הפנים כשיצא וידו על העליונה ממשבר השכר ברשויות המקומיות. לראשונה חשו ראשי עיריות את נחת זרועו של השר שלא עשה הנחות לאף אחד ולא היסס לפזר מועצות כושלות, אלא התעקש על תוכניות הבראה בשיטת המקל והגזר שהיו כרוכות בבדק בית יסודי, גם בצפון ואפילו בעיצומה של מלחמת לבנון.

לשכתו חדלה מלתפקד כמועדון פוליטי. המהפך הזה השפיל אפילו את ראש עיריית נשר דוד עמר, עסקן ליכוד שהיה מתעתע בשרי מפלגתו. אחרי שנים שבהן התנהג בלשכת השר כבן בית, הדלת נטרקה בפניו כביקש להיכנס דרכה מבלי שהוזמן. ראשי רשויות שנותרו בליכוד רטנו על בר-און שהוא מפלה לטובה את עמיתיהם שנהרו לקדימה. אבל לא כולם יחתמו על האמירה הזאת.

בקטע הזה של משבר השכר עבד בר-און יד ביד עם שר האוצר המתפטר אברהם הירשזון. המשבר היה לו שיעור כפול שיסייע לו כמחליפו של הירשזון. הוא אמור להגיד את המלה האחרונה בעניין מבנה תקציב 2008 והסכמי השכר הקיבוציים החדשים למגזר הציבורי בכלל. בעניין משבר השכר בבנק ישראל אולמרט כבר הכריע. אולם הממונה על השכר באוצר, אלי כהן, דורש שבר-און הוא שיחתום.

מבחן ראשון - הקיצוץ בתקציב

לפחות את הסכם המגזר הציבורי לא ניתן לנתק מהמצוקה של תקציב 2008. כל תוספת של אחוז אחד לשכר משמעותה הגדלת העומס בכמיליארד שקל, בשעה שמתח ההוצאות החיוניות הצפויות כבר חורג בכ-10 מיליארד שקל מהמסגרת החוקית של התקציב. מבחנו הראשון של השר החדש יהיה כבר בשבוע הבא בקיצוץ התקציב השוטף. המוניטין של המשק בעולם בסכנה אם לא יקפידו על משמעת תקציבית. האמינות מחייבת קיצוצים, אפילו מכאיבים, אבל בר-און כבר הוכיח שהוא יודע לחתוך מהר. לא נעים כמו הירשזון שניסה לרצות את כולם בנועם הליכותיו.

בהיותו יו"ר ועדת הכנסת בקדנציה הראשונה שלו החליט בר-און בלי נקיפות מצפון לקצץ בתקציב הקשר עם הציבור של הח"כים. אצלו נגמרה החגיגה של רכש מצלמות דיגטליות על חשבון הציבור. אבל השר יסכן את הפופולריות שלו באגף התקציבים, אם יתמיד בקו שהפגין באותה ועדה נגד חוק ההסדרים, שהוא בבת עינם של פקידי האגף בדיוני התקציב.

שורת מינויים על הפרק

המינויים הבכירים המצפים להכרעתו, אמורים לשקם את צמרת המשרד: מנהלי רשות המסים והחברות הממשלתיות;

הממונה על התקציבים והחשב הכללי שהחוזה שלהם פג בעוד מספר חודשים; המינוי הכושל של הממונה על הכנסות המדינה שתלוי ועומד בבית המשפט. בקטע הזה יהיה לו יותר קל, אם ימחזר את מינוי המנכ"ל שלו במשרד הפנים. רם בלינקוב היה בחירה נבונה. האיש מוביל את הרפורמות של בר-און בהידוק הפיקוח הכספי על הרשויות המקומיות לצד ביזור סמכויות המשרד ביניהן.

בסימן שאלה אם בלינקוב יהיה מנכ"ל האוצר הבא, כמו שמעריכים בקדימה. באוצר לא בטוחים. בלינקוב והמנכ"ל ירום אריאב הם חברים שגדלו באותו הכפר. שניהם בוגרי אגף התקציבים. בלינקוב לא ייתן יד לפגוע באריאב שגם הוא מינוי מקצועי. באוצר מעריכים שבלינקוב מעדיף לרשת את קובי הבר בראש אגף התקציבים או את ירון זליכה החשב הכללי. מצד שני, אם מאיר שטרית עובר ללשכת שר הפנים, ספק אם ירצה את בלינקוב בלשכת המנכ"ל. אם ההכרעה בידי רוני בר-און - בלינקוב לא ייפול בין הכיסאות.