אפשר גם בלי ליסינג

בעקבות הקמת האתר "למה לא ליסינג", נוצר קשר בין אנשי הייטק, התומכים בהעלאת שווי השימוש ברכב צמוד. יש בינינו רווקים, ויש נשואים ובעלי משפחות. יש שעבדו או עובדים בצפון, בדרום ובמרכז. כולנו נוהגים לפעמים ברכב הפרטי, ורובנו אף נוסעים בו לעבודה. אך כולנו מתניידים גם בדרכים אחרות - הליכה, רכיבה על אופניים, תחבורה ציבורית. מסתבר שאפשר לשלב בין קידמה ובין אכפתיות סביבתית, ושאפשר בהחלט לצמצם את הנסיעות המיותרות ברכב הפרטי, מבלי לפגוע ברמת החיים. הנה כמה דוגמאות.

האוויר שאני נושם

רכיבה זוגית בטבע העירוני בדרך לעבודה

שרון: "בעבר החזקתי ברכב צמוד. כיום אני ובן זוגי, שי, גרים ברמת גן, ליד פארק הירקון. שי עובד בטכניון בחיפה, ואני בחברת הייטק בהוד השרון. בכ- 50% מימי העבודה אנו נוסעים באופנינו, דרך הפארק, לתחנת הרכבת של האוניברסיטה. הרכיכה בטבע העירוני היא מאד נעימה: מדשאות, פרחים, ברבורים, שקט. בועה ירוקה בעיר הגדולה. בתחנת הרכבת מתפצלות דרכינו: שי נוסע לחיפה, ואני נוסעת לסגולה, ומשם לוקחת אוטובוס להוד השרון. כל המהלך אורך כשעה, אם כי זמן הרכיבה באופניים, כרבע שעה, הוא מבחינתי זמן איכות וספורט. ברכב, בשעות העומס, אני נוסעת כחצי שעה. אנו מחזיקים רכב אשר משמש אותנו מדי פעם בימי העבודה, בשעות שאחרי העבודה ובסופי שבוע."

זמן איכות באוטובוס

אריק דיאמנט, מהנדס תוכנה בחברת תקשורת ברמת החייל, נשוי ואב לילד בן שנתיים: "מזה כשנה אני מגיע לעבודה באוטובוס. לוקח לי בערך 50 דקות כל כיוון. ברכב פרטי זה בקושי 25 דקות, אבל אם מוסיפים זמן חיפוש חניה, ההבדל נהיה פחות מובהק.

"מה שאני אוהב בתחבורה ציבורית זה את "זמן האיכות" שנוצר לי פתאום. מי שעובד בהייטק וגם יש לו משפחה מכיר את זה- אין לך דקה לעצמך. מאז שאני נוסע באוטובוס אני קורא עיתון כל בוקר, ואפילו מדי פעם מצליח לקרוא ספר".

"אני חוסך המון כסף ככה, וזה מאפשר לי לקחת מוניות מתי שאני רוצה בלי לדפוק חשבון, ואפילו לשכור אוטו מדי פעם. פעם בשבוע, אם לא חם מידי, אני מגיע לעבודה באופניים, וזה אחלה אימון אירובי (שגם לזה, מה לעשות, לא קל למצוא זמן). בקיצור, אני מרגיש שאיכות החיים שלי לא נמוכה מזו של מי שיש לו רכב חברה. "

לא רוצה להתעצבן על הכביש כל בוקר

יוחאי עילם, תל-אביב: "אני עובד כבר 8 שנים כמתכנת, הן באיזור המרכז והן באיזור הדרום. במשך כשנתיים וחצי היתה לי מכונית מהחברה. נסעתי כ 30000 ק"מ בשנה, מזה רק כשליש הנסיעות לעבודה. הפכתי לנהג של החבר'ה. כיום, התמזל מזלי ללכת ברגל לעבודה. בתוך העיר אני משתמש בתחבורה ציבורית, ובסופי שבוע אני נוסע במכונית פרטית לנסיעות מחוץ לעיר. הרבה יותר טוב לי שאני לא נזקק להתעצבן על הכביש בכל בוקר, ולא המסיע הלאומי. בשנים האחרונות 5 מחבריי לספסל הלימודים ויתרו על מכוניות הליסינג. חלקם משתמשים במכונית פרטית וחלקם בתחבורה ציבורית. לא שמעתי חרטות על ההחלטה".

שיתוף מכוניות

איתמר כהן, מהנדס חומרה, חיפה: "בעבר החזקתי ברכב צמוד. גרנו אז 3 רווקים צעירים, כמעט באותו רחוב, במרחק 50 ק"מ מהעבודה. בהתחלה, לרוב השארתי את הרכב הצמוד בבית, וביקשתי טרמפ מחבר לעבודה. גם מתוך אידיאולוגיה ירוקה, וגם כי זה נראה לי הרבה יותר הגיוני – עדיף לנסוע בניחותא ולשוחח עם חבר במקום להיות תקוע שעה וחצי ביום לבד בתוך קופסת פח. לאחר שגיליתי שרק אני "לוקח טרמפים" כך, הפסקתי, כי לא נעים לבקש טרמפ כשבעצם יש לך אוטו".

"עם הזמן גם אני 'התקלקלתי'. התחלתי לנסוע יותר, לקנות בחנויות מרוחקות, ומה שהכי גרוע: לנסוע באוטו למקומות, שלפני כן תמיד הגעתי אליהם ברגל או באופניים. פשוט התנוונתי.לאחר שעזבתי את מקום העבודה הקודם, החלטתי שבשום אופן לא אקח יותר רכב צמוד. לעבודתי הנוכחית, ביקנעם, אני מגיע לרוב בהסעה, ולפעמים באופניים או באוטובוס".

אז כן, אפשר ואפילו לא רע בכלל להסתדר בלי ליסינג או לצמצם את השימוש ברכבים הצמודים. לפעמים זה אפילו תורם לאיכות החיים של כולנו.

הכותב הוא ממקימי האתר "למה לא ליסינג "