התלמידים לא מקשיבים? נסו לפתוח בלוג

אריאלה לונברג, מורה בבית ספר ממלכתי-דתי מאזור חיפה, החליטה לא להישאר אדישה נוכח השתכללות דרכי התקשורת של הדור הצעיר. לפני שלושה חודשים הקימה לונברג פרויקט תחת הכותרת "קהילת ילדים מספרי סיפורים", בו מוזמן כל ילד לכתוב בלוג אישי ולספר כל שעולה על רוחו. כיום כותבים בו כבר כ-50 ילדים, תלמידי כיתות ב' עד ו'. "זה סיפוק מאוד גדול עבורי", היא מצהירה. "אין ספק שדרך הפרויקט למדתי עד כמה ילדים כן אוהבים לכתוב, בניגוד למה ששומעים בדרך-כלל על ילדים".

בניגוד למורים והורים רבים, המכירים את תופעת הבלוגים ממרחק, לונברג בחרה לרתום אותו לצרכיה. רבים מכם בוודאי תוהים עכשיו - מהו בעצם בלוג? מהו סוד הקסם שלו בקרב הילדים? והכי חשוב: כיצד ניתן להשתמש בו ככלי במערכת החינוך? ובכן בלוג, קיצור של צירוף המילים באנגלית web ו-log, הוא מעין יומן מקוון, שהרשומות מוצגות בו באופן כרונולוגי הפוך (מהמאוחר למוקדם). זהו "דף רשת" שמתעדכן אחת לתקופה על-ידי בעליו, השומר לעצמו לעתים את זכות האנונימיות, ותוכנו גלוי לשאר הגולשים, לשם קריאה ותגובה.

לונברג חשה כי אחד הגורמים שמניעים את הילדים לכתוב הוא הפרסום המיידי והתגובות להם הם זוכים. "הכתיבה מהווה פורקן לילדים והתגובות נותנות להם חיזוק אישי וחברתי". לפיכך, גם הפרויקט שהקימה בבית ספרה מושתת על הצורך לשתף ולקבל תגובות. "הפרויקט הוא חלק ממערכת בלוגים כיתתית שזכתה לכינוי: 'מה שרציתי להגיד...', שמטרתה לאפשר לכל תלמיד להתבטא, ולנהל בעצמו את יומנו המקוון", היא מסבירה. המערכת נקייה מכל אלמנט פרסומי או מסחרי וניתנת לכל מורה המבקש זאת ללא תמורה כספית.

לדברי אלישע בביוב, הממונה על הפרויקט, "מורה המעוניין לשלב בעבודתו את מרחב האינטרנט, להקים ולהפעיל קהילה וירטואלית לקידום מטרותיו המקצועיות, יכול לעשות זאת באמצעות הפרויקט". עם זאת, לונברג מבהירה כי הפרויקט בבית ספרה הוא רק דוגמא לאפשרויות הרבות העומדות בפני מורים או הורים."ישנם ארבעה שימושים עיקריים לבלוגים בחינוך: בלוג מורה - מעין אתר שבו המורה מכניס רשימת קישורים ללמידה ומעביר מסרים לתלמידיו; בלוג תלמיד - שבו התלמיד יכול לחלוק את התקדמותו בנושאים לימודיים עם חבריו, או ת להגיב למאמרונים (פוסטים). ישנו גם בלוג כיתה - שבו כיתה  יכולה לשתף פעולה בלמידת נושא, מעין דיון וירטואלי, וישנו גם בלוג-מנהל או בלוג-מפקח".

לסיכום, משרד החינוך מבקשים להרחיב את העיסוק בבלוגים חינוכיים, אולם כרגע אין מספיק תשתיות והיערכות לנושא. מצב זה מותיר את היוזמות בידיהם של המורים, המבקשים לרתום את החופש אליו כמהים הילדים, למטרות חינוכיות. "הילדים כותבים מה שהם רוצים על כל מה שהם רוצים. בדרך כלל זה סיפורים שהם ממציאים או יומנים שהם מנהלים – לאו דווקא בשמם. אף אחד לא מגביל אותם בכלום", מבהירה לונברג. כשהיא נדרשת להשיב על תפקידה במערכת הבלוג היא מסבירה כי "אני מנהלת המערכת. יש לי אמנם אפשרות לערוך הכל, אך אני בוחרת שלא, כדי לאפשר להם לכתוב מה שהם רוצים. סיפורים חופשיים. אני המורה המקוון, המורה המאפשר".