כמו להבה שפילחה את גופי
מותה של בדור שאכר בת ה-12 שב והלהיט את הרוחות במצרים סביב המנהג העממי - "מילת הנשים". את הרוחות מנסה לצנן הגברת הראשונה, סוזאן מובארק, באמצעות חקיקה ופעילות ציבורית. וגם הממסד הדתי מיהר להוציא פסק הלכה נגד המנהג "חסר הבסיס". ולמרות הכל, כשמונים אחוזים מנשות מצרים עדיין תומכות בו
נתחיל מהתחלה: אחת התופעות הידועות במצרים מזה שנים רבות היא "מילת נשים". תופעה זו, שזכתה לתהודה עולמית בעקבות ספרה של פעילת הנשים המצרית ואשת האקדמיה ופעילת האופוזיציה הנמרצת והפעלתנית, ד"ר נואל סעדאווי, שסיפרה בגוף ראשון בספרה כיצד היא ואחותה עברו את הטקס הקשה באופן פתאומי באישון לילה.
”צרחתי מכאב למרות היד ההדוקה שאטמה את פי, משום שהכאב לא היה סתם כאב, הוא היה כלהבה חורכת שפילחה את כל גופי. לאחר כמה דקות ראיתי שלולית דם אדומה על ירכי..לא ידעתי מה חתכו מגופי, ולא ניסיתי לגלות. רק בכיתי, וקראתי לאמי לעזרה. אבל הזעזוע הקשה מכל היה כשהסתכלתי סביבי ומצאתי אותה עומדת לצדי. כן זו היתה היא, לא יכולתי לטעות, אמי בשר ודם, בקרב כל הזרים האלה, מדברת אליהם ומחייכת אליהם, כאילו לא נטלו זה עתה חלק בטבח בִּתהּ", כתבה סעדאווי בספרה 'מאחורי הרעלה: נשים בעולם הערבי' (כפי שתורגם לעברית על ידי שפי פז).
עתה שב הנושא וכבש את הכותרות בכלי התקשורת המצרית. הסיבה: בדור בת ה-12, שמתה לפני כשבועיים כתוצאה מ"מילת הנשים" אותה עברה. ולא שהיא נאלצה לעבור את המנהג במחשכים – ביצעה אותו רופאה במרפאה פרטית במחוז "מניא", כ-250 קילומטרים מדרום לקהיר, אך גם זה לא מנע את הסיבוכים ואת מותה. משפחתה מיהרה להאשים את הרופאה, אך העניין כבר החל להתגלגל כמו כדור שלג.
מילת נשים? "מנהג בלתי איסלאמי"
כלי התקשורת סיקרו את הנושא בהרחבה ועד מהרה נוצר הד תקשורתי שהפך לשיחת היום במצרים. הד זה עורר תגובות שונות ובהן גם זעם של ממש. על הזעם העממי שפרץ בעקבות המקרה הזה ניסתה לעלות הגברת הראשונה של מצרים. "מותה של בדור הוא תחילת הסוף של מילת הנשים", אמרה הגברת מובארק בכנס השלישי למאבק באלימות נגד ילדים שנערך בקהיר לפני כשבוע וחצי. מובארק, שקראה לנוכחים לעמוד דקת דומיה לזכרה של בדור הצעירה השתמשה במילים קשות נגד התופעה.
"מילת הנשים מהווה דוגמה בולטת לאלימות גופנית ונפשית אשר אנחנו משקיעים מאמצים גדולים כדי לחסלה", אמרה אשת הנשיא והדגישה את הצורך לחוקק חוקים שירשיעו את מבצעי המנהג בפלילים. "הניסיון מראה לנו שחוקים לבדם אינם מספיקים. לכן, עלינו לקחת בחשבון שמותה של בדור היא תחילת הסוף של תופעת מילת הנשים והשקיע את כל מאמצינו הדי לבסס את תרבות ההגנה על ילדים בחברה שלנו".
גם הממסד הדתי של מצרים הצטרף, לאחר שחש בזעם הגובר. המופתי של מצרים, עלי גומעה, הגדיל והוציא פסק הלכה האוסר על מילת הנשים וזאת בעקבות מותה של בדור שאכר. "מנהג המילה הקשה הנהוג במצרים בתקופתנו – אסור", אמר ואף פרסם פסק הלכה המונע זאת. אין זאת הפעם הראשונה בה נמתחת ביקורת מטעם הממסד הדתי על המנהג העמי הרווח בעיקר בדרומה של מצרים. השייח של הממסד הדתי העליון של העולם הסוני בשוכן במצרים, "אל-אזהר", מוחמד סייד טנטאווי, הצהיר בעבר כי "מנהג מילת הנשים הוא מנהג בלתי אסלאמי ... אין בהלכה המוסלמית דבר שיעגן את המנהג הזה".
אבל כל אלה לא הצליחו לעצור את הסחף. אתמול (שישי) דיווחו כלי התקשורת במצרים כי כ-3,000 איש יצאו לתהלוכה עממית במחוז "אסיוט" בדרומה של מצרים והניפו את תמונתה של "השהידה בדור". התהלוכה, שכוונה נגד תופעת "מילת הנשים" במצרים, כללה את הנפת תמונות קורבנות נוספים של התופעה וכן הנפת כרזות שעליהן נכתב: "השהידה בדור שאכר", "לא למילת הנשים!", "המילה היא רצח כבוד האדם", ועוד. בהפגנה השתתפו מושל המחוז, אנשי דת ואישים בולטים אחרים.
הרוב עדיין תומכות
אז האם המאבק העממי והציבורי נושא פרי? תלוי איך מתייחסים לנתונים. אמנם נכון, הוחל בתהליך חקיקה והוצאו פתוות, אך בכל הקשור למנהג העממי של מילת הנשים – מתברר שהוא עדיין זוכה לתמיכה רחבה ביותר. סקרים שקיימו ארגונים בלתי ממשלתיים במצרים, ובכלל זה "המועצה הלאומית לנשים" בראשה עומדת הגברת מובארק, הקימו מגזרי נשים הן מהאזורים הכפריים והן מהערים.
הנשים נשאלו ישירות מה דעתן על המנהג. יותר מ-80% מנשות האזורים הכפריים תמכו בו ואילו נשות העיר תמכו באופן מעט נמוך יותר – כ-73%. ישנם כאלה הסבורים כי מדובר בנסיגה, גם אם קלה, בתמיכה ב"מילת הנשים" בהשוואה לתמיכה בו מפני מספר שנים. העיתון "א-נהאר" הלבנוני דיווח כי סקר דומה שנערך באמצע שנות התשעים הראה כי 95% מנשות הכפר תומכות בכך ואילו 88% מנשות העיר הביעו בשעתו את תמיכתן. גם סקרים אלה בוצעו על רקע מסע עממי נגד התופעה שהסתיים בחקיקה בפרלמנט.
אלא שהפעם הצעדים נראים תקיפים יותר. הגברת מובארק נרתמה לנושא תוך פחות מ-48 שעות מאז נודע המקרה הקשה, וכך גם הממסד הדתי. בעקבותיהם הכריז גם שר הבריאות המצרי, חאתם א-ג'בלי, על איסור כולל לקיים את מילת הנשים "בבתי החולים או מחוצה להם".
מפגינות נגד ברית המילה. הצעת החוק בדרך (צילום - AP)
ובכך לא מסתיימים הדברים לפי שעה. ביום שלישי השבוע דווח כי בימים אלה מסתיימת הכנתה של הצעת חוק הזוכה לתמיכתה של הגברת מובארק ואשר שואף להגן על הילדות. הצעת החוק תקבע כי אין להסתפק באיסור המילה אלא שמי שמבצע אותה יעבור עבירה פלילית וייענש בחמש שנות מאסר ובקנס של 200 אלף לירות מצריות (כ-35 אלף דולרים) – סכום אסטרונומי במיוחד לאוכלוסייה הכפרית. האם זה יסייע לחסל את המנהג? גם לכך יש ספק גדול.
מצרים? לא מה שחשבתם
מצד שני, לא צריכים להיות ציניים כל כך כלפי מצרים וצריך לראות את התמונה בצורה רחבה יותר. גורמים הבקיאים בנעשה במצרים מעידים כי סיפורה של הילדה בדור שאכר מעיד על שלב התפתחותי חדש במדינה. כדי להבין זאת צריך לחזור אחרונה לפחות 13 שנה ולהשוות להיום: בשנת 1994 אירחה מצרים את הוועידה לקידום מעמד הילד בעולם. יומיים לפני תחילת הועידה שידרה CNN כתבה על ביצוע מילת נשים בילדה מצרית ומה המנהג מעולל לה ומצרים חטפה על זה מכל הכיוונים. אז התעורר הממסד המצרי לראשונה וניסה להתמודד עם התופעה. שר הבריאות הוציא תקנה שאסור לעשות זאת בבתי חולים ואז גם התברר שהאלטרנטיבה גרועה יותר – הילדות נשלחו לספּרים, יולדות ודומיהם.
במקביל, הדבר שחיכו לו יותר מכל במשטר המצרי היתה פסיקה דתית אך המופתי בשעתו ושייח "אל-אזהר" של היום, סייד טנטאווי, סירב להוציא פסיקה נחרצת בשל חשש להצית מחלוקת של ממש בתוך הממסד הדתי (השייח של אל-אזהר בשעתו תמך אז במנהג). הוא רק הסכים לומר שהמנהג נופל בתחום האפור של האסלאם – שלגביו אין עמדה ברורה. למשל – כל הדברים שעשו ליד הנביא מוחמד והוא מעולם לא אמר 'לא'. בהיעדר פסיקה שקובעת שהמעשה אסור – איש במצרים לא יכול היה לעשות שום דבר. מי שניסו לפעול היו ארגוני נשים ופעילות כמו נואל סעדאווי אבל דבר לא נעשה מצד מוסדות המדינה, להבדיל מהמצב השורר כיום.
כיום, לאחר שהוצא פסק ההלכה, נמצאת מצרים בנקודה הקרובה ביותר לחקיקה נגד מילת הנשים מאשר אי פעם בעבר. אמנם לא בטוח שהמשטר באמת ילך עד הסוף ויחוקק חוק נגד המנהג כדי לא לעורר את האחים המוסלמים מרבצם, אך סביר שהתופעה, גם אם לא תעלם, תלך ותצטמצם ועדות לכך אולי ניתן למצוא בסקרים לעיל.
נראה כי יותר מכל דבר אחר, המקרה הזה מוכיח כי מצרים איננה מאובן חסר חיים אלא מדינה שדברים זזים בה ושהתקשורת מעלה בה גם סוגיות חברתיות לסדר היום. עובדה היא שעתה המשטר מתמודד עם סוגיה כאובה שהוא לא יכול היה להתמודד איתה בעשור הקודם. ומדוע כל זה קורה? נראה כי האליטות במצרים מתחילות להבין שאם פניהן מערבה, יש תופעות שהגיע הזמן להתעמת איתן.