סוד שמור: הפרעות אכילה אצל בנות 40+

אתם מכירים אותן. הן יכולות להיות העמיתה הדקיקה לעבודה שבארוחת הצהריים מנקרת כמה עלי חסה מצלחתה ומסיימת באנחה שהיא מה זה מלאה, או השכנה שאתם נתקלים בה כשהיא צועדת, רצה או בדרך למכון כושר. אולי היא אפילו את, שעומדת וטורחת שעות במטבח על מטעמים לכל העולם שלעולם לא תאכלי מהם יותר מביס אחד.

המכנה המשותף לכל הנשים הוא גילן ומראן. הן בשנות ה־40 לחייהן, והדבר האחרון שנראה שהן זקוקות לו הוא דיאטה. בשנים האחרונות הולכת ומתבהרת תופעה חדשה: נשים באמצע חייהן שסובלות מאנורקסיה. שלא כשותפותיהן לצרה, האנורקטיות בנות העשרה, הן נראות רזות אך לא שלדי עצמות, רק פניהן המתבגרות מסגירות את גילן.

מי הן הנשים האלה ולמה זה קורה להן? ד”ר איתן גור, מנהל המרכז להפרעות אכילה בגיל המבוגר במרכז הרפואי שיבא, נותן בהן סימנים: ”יש כמה מודלים של מטופלות כאלה. הראשון הוא של החולה לשעבר. מדובר באשה שחלתה באנורקסיה בנערותה, היא טופלה ומחלתה נפסקה. לימים התחתנה וילדה ילדים, אבל בעקבות איזשהו משבר התפרצה אצלה המחלה שוב. המודל השני הוא של אשה שלא אובחנה כאנורקטית בעברה אבל לאורך חייה התעסקה במשקלה ובמראה החיצוני באופן מוגזם”. 

לנקר בצלחת (צילום: יעל גרטי)

המודל השלישי קשור לגורמים פסיכו־סוציאליים שהמכנה המשותף שלהם הוא משבר גיל המעבר. ”אצל אשה יש שלושה שלבים במעגל החיים שבהם יש שינויים פיזיים המתבטאים במאגרי השומן בגוף: התבגרות, הריון וגיל המעבר”, מסבירה

 ד”ר נועה רוזנברג, פסיכיאטרית מומחית ביחידה להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים איכילוב. ”קיימים גם שינויים הורמונליים שהשפעתם פיזית ונפשית בו זמנית, ועל האשה ללמוד בכל אחד מהשלבים לקבל את עצמה מחדש. בתקופת גיל המעבר הדימוי העצמי שלה יורד: מופיעים קמטים, והשיער והעור כבר לא נראים כתמול שלשום. פעמים רבות יכולים להתווסף לאלה שינויים במבנה המשפחה או בקריירה כמו: גירושים, הפיכה לסבתא, יציאה לפנסיה ובחורות צעירות שמתחילות לתפוס את מקומך”.

- ואם הכל נפלא בבית ומקום העבודה מובטח, האם אפשר להיות בטוחים שלא תתפתח אנורקסיה?

”לא, כי עדיין לא הזכרנו את השפעת המדיה: טלוויזיה, סרטים, פרסומות. כל מה שמכונה החינוך הפסיכו־סוציאלי, המסרים שהחברה משדרת לנו. המסר מתחלק לשניים: ’צעיר זה יפה’ ו’צעיר זה רזה’. ההקשה ההגיונית משני אלה היא ש’רזה זה יפה’ וזה מוביל לתפיסה מעוותת של הגוף המבוגר. לנשים מבוגרות ולא רזות קשה, למשל, למצוא בגדים אופנתיים וזולים. לאורך השנים ההפרעה בדימוי הגוף הולכת ונעשית נפוצה יותר. מחקר שנערך בארצות הברית מראה כי לאורך שלושה עשורים, משנות ה־70 עד סוף שנות ה־90, נרשמה עלייה של יותר מ־30% בהפרעה זו בקרב גיל הביניים. מכיוון שהחברה בישראל מחקה את הנעשה שם, יש להניח שגם אצלנו קיימת מגמת עלייה בתחום”.

- רק לנשים זה קורה? מה עם גברים בגיל הזה?

”ככלל, אנורקסיה היא מחלה שמאפיינת יותר נשים, בעיקר צעירות. בגיל המבוגר זה בוודאי בולט יותר בקרב נשים והן אלה שבעיקר מגיעות לטיפול. במרפאה שלנו הן מהוות %5־10% מהמטופלות”.

הכל התחיל מדיאטה

זה לא סוד שרבים אינם מרוצים ממשקלם. בסקר של Ynet שכותרתו הייתה ”המשקל שלי ואני” 45% (מתוך 30 אלף איש) השיבו כי הם מרגישים ”קצת מלאים, 3־4 קילו פחות ואני בסדר”. 40% השיבו כי הם ”מרגישים שמנים, דרושה דיאטה להפחתת 10 קילו או יותר”, ורק 15% ענו כי הם ”מרגישים מצוין, לא צריכים להוריד גרם אחד”.

נשמע לכם מוגזם? הנה מה שצופית גרנט, 43, שחקנית ומנחת טלוויזיה אמרה בעבר בראיון ל”פנאי פלוס” כשנשאלה על גילה: ”הכי אני פוחדת מהשמנה, כי זה משפיע עלי רע. אני לא אוהבת את עצמי. אני תמיד אומרת שיש לי הפרעת אכילה, אני כמו בולימית שאף פעם לא מקיאה ואנורקסית שכל הזמן אוכלת. זו השפיות שלי. אבל במהות, הייתי רוצה להיות בנאדם שכמעט לא אוכל. אני יכולה להסתכל במראה ולהגיד לעצמי, אוי, איך את נראית. כשאני מעלה שני קילו אני בכלל לא מסתכלת במראה. אני לא אובססיבית, אבל שומרת. אני ממש לא מרגישה טוב כשאני מלאה. זה מעיק עלי. אני שונאת את עצמי כשהפנים שלי מלאות”.

• בחני את עצמך: האם יש לך הפרעת אכילה?

  
  

אם ענית בחיוב על יותר משאלה אחת, את כנראה על המסלול בדרך לפתח הפרעת אכילה או שאת כבר סובלת ממנה

גם אורנה דץ, זמרת ומנחת טלוויזיה, פתחה צוהר לשגרת חייה באתר של ”קשת”: ”יש לי שתי חברות טובות שאנחנו מתעמלות יחד כבר ארבע שנים. פעמיים בשבוע אחרי ההתעמלות אנחנו יושבות בבית קפה. זה מתחיל במיץ גזר וגבינה כי אומרים שזה הכי טוב אחרי התעמלות. זה ממשיך בקפה הפוך ומקסימום חתיכת עוגייה כי כולן, כמובן, בדיאטה”.

במידה רבה האנורקסיה מתחילה מדיאטה תמימה, שכמו במקרים אחרים בחיים נהפכת מאמצעי למטרה. ד”ר רוזנברג: ”למעשה המונח ’אנורקסיה’ שמציין ביוונית ’איבוד תיאבון’ מטעה ולא משקף את חומרת הבעיה. אנורקטיות לא מתחילות את מחלתן מאיבוד תיאבון. הן מגיעות לזה בשלב הרבה יותר מתקדם. אנורקטיות הן נשים שהחלו דיאטה לא מבוקרת ואיבדו שליטה על הדיאטה שלהן. אשה החלה דיאטה, הצליחה לרדת, מפחדת להפסיק את הצלחתה וחושבת ש’אם אתחיל לאכול אאבד כל מה שהרווחתי’. מדובר בליקוי תפיסתי ומחשבתי”.

- אבל אי אפשר להזהיר כל מי שמעוניינת להפחית כמה קילוגרמים ממשקלה מפני דיאטות.

”לא כל רזון זה אנורקסיה ומישהי שרוצה להוריד כמה קילוגרמים לא בהכרח מועדת להידרדרות. במחלה הזאת חייבים להופיע מאפיינים אחרים נוסף על הרצון להיות רזה יותר, כמו מרכיב של פחד: פחד מלהיות שמנה, פחד מאיבוד שליטה. הפחד הזה מתווסף לדימוי גוף לקוי והרי לך הפרעה. משקל נורמלי הוא לא נקודה, הוא טווח רחב. ברגע שמישהי ’פוזלת’ לצאת מהטווח ואין לה נקודת יעד או משקל יעד, זה המקום שעלולה להתחיל הידרדרות כי מאוד קשה להחזיר את המחוג בחזרה לנורמה”.

- מצד שני, ההשמנה היא מגפה ואי אפשר להתעלם מנושא הדיאטה.

”בארצות הברית תעשיית הדיאטה מגלגלת מעל 15 ביליון דולר בשנה, ובו זמנית הנתונים מצביעים על כך שכ־40% מכלל האוכלוסייה סובלים מהשמנת יתר. למרות כל המודעות, ומגוון המוצרים שהם No Fat או Low Fat זה המצב ומדובר במושגים של מגפה. בצרפת ובאיטליה, לעומת זאת, יש ריבוי במוצרי מזון עתירי קלוריות או שומן כמו פסטות, גבינות שמנות, יין, ושם שיעור האוכלוסייה הסובל מהשמנת יתר עומד על כ־6% בלבד. למה זה קורה? פשוט מאוד, מעבר לאוכל עצמו והמודעות לאחוזי השומן והמשקל הרצוי, אנו מדברים על אופן האכילה. שיבוש במהלך התקין של האכילה או גוף למוד דיאטות עלולים לשבש את ויסות המשקל וזה יכול להוביל אותנו לשתי הקצוות של הסקאלה - השמנת יתר או הרזיית יתר - שמבחינה נפשית מסמנות אותו דבר: איבוד שליטה על המשקל שלנו. ייתכן שההתעסקות הציבורית המוגזמת בנושא גורמת לנו כפרטים לאבד שליטה”.

אימון אינטנסיבי או אובססיבי? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

לדיאטנית הקלינית מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בשירותי בריאות כללית מחוז דן־פתח תקווה, יש דוגמה מהחיים: ”מירי, פסיכולוגית במקצועה, הגיעה אלי בסוף שנות ה־30 לחייה עם עודף משקל של 6 קילו. בפגישה הראשונה היא סיפרה שכל חייה ניסתה לעשות דיאטה ללא הצלחה ועכשיו היא חייבת להצליח. נתתי לה תפריט והדרכה והיא אכן רזתה. יום אחד היא ניתקה את הקשר ורק אחרי כמה חודשים היא הופיעה אצלי והפעם כשהיא סובלת מתת־משקל משמעותי.

מבחינתה היא באה להראות לי איזה יופי היא נראית עם התספורת והמשקל החדשים והרגלי התזונה שסיגלה לעצמה. בהמשך היא סיפרה שהיא סובלת מנדודי שינה וחולשה, שהיא עושה ספורט בצורה אינטנסיבית ותיארה לי התנהגויות ביזאריות הנוגעות לאוכל כמו מעיכה של בייגלה לפירורים קטנטנים ואכילתם לאורך כל היום. אבל רק כשהיא אמרה שהיא רוצה לרזות עוד ’טיפה’לה’, הבנתי שמדובר פה בבעיה רצינית ושהאשה הזאת סובלת מדימוי גוף לקוי ואף פיתחה על הרקע הזה הפרעת אכילה שיכולה להידרדר לאנורקסיה בתוך חודשים ספורים. התניתי את המשך הפגישות בינינו באישור מפסיכיאטר”.

- האם יש נשים המועדות יותר לפתח הפרעת אכילה בגיל המעבר?

אורבך: ”המקרים שנתקלתי בהם השתייכו בעיקר למעמד סוציו־אקונומי בינוני ומעלה. במעמד הנמוך יותר אין לאשה שהגיעה לגיל המעבר שהות להתעסק בעצמה, כי בדרך כלל היא הופכת לסבתא צעירה ואחרי שסיימה לטפל בבעל

 ובילדים, היא מתפנה לטפל בנכדים. יש סביבה מערכת שלמה של עניינים קיומיים הדורשים את תשומת לבה. במעמד הבינוני והגבוה לעומת זאת נשים בגיל הזה חוות ריקנות לאחר שהילדים עזבו את הבית, יש עוזרת שמנקה, הבעל אוכל בחוץ, ולה יש משאבים של זמן וכסף כדי להשקיע בעצמה: להירשם למכון כושר, להתחיל דיאטה, לעבור מתיחת פנים. ההתעסקות בגוף והניסיון להשיג מראה צעיר הופך להיות מרכז החיים, ואם לאשה יש גם אישיות קפדנית ופרפקציוניסטית, שרואה את הכל בשחור או לבן, היא בהחלט מועדת לפתח אובססיה סביב הנושא”.

לדברי ד”ר רותי פילץ־בורשטיין, מנהלת המרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט, גם פעילות גופנית אובססיבית עלולה להעיד על קיומה של הפרעת אכילה, אך לא כל מי שאוכלת פחות ומתאמנת הרבה היא בהכרח אנורקטית. ”אין בעיה עם מי שנכנסת לקצב אימונים מטורף אבל יודעת לפצות על זה בתזונה נכונה. הבעיה מתחילה כשהיא נכנסת לאובססיה סביב הכושר, לא מבצעת בדיקות מתאימות, לא מתקדמת בצורה הדרגתית שתואמת את יכולותיה הפיזיות וחושבת שהיא יכולה הכל. אז מתחילים הנזקים”.

ויש לא מעט נזקים. הראשון והעיקרי שבהם הוא אוסטיאופורוזיס. ”גיל המעבר בדומה לגיל ההתבגרות מאופיין בשינוי הורמונלי קיצוני ודרישות מוגברות של הגוף לסידן. זהו חלון ההזדמנויות האחרון לא לתת לגוף להידרדר מבחינת מסת העצם”, מסבירה אורבך, ”אך דווקא עכשיו הנשים האלה נמנעות מאכילת מאכלים שונים, ביניהם בשר, מה שגורם להפחתה ניכרת של כמות הברזל וה־12B בגופן. בעקבות זאת הן חשות תשישות, וחלקן אף לא שותות מספיק וסובלות מהתייבשות, מעייפות ומקשיים בריכוז”.

ד”ר רוזנברג: ”החולשה נובעת גם משינוי היחס בין רקמת השריר לרקמת השומן בגוף. הגוף שנכנס למגננה אוגר את השומנים על חשבון רקמת השריר. נשים אלה סובלות גם מקור. הן יכולות ללבוש מעיל גם באמצע הקיץ ולא רק כהסוואה לרזונן. כמו כן עלולה להיות פגיעה לבבית, פגיעה בעור, בצקות. המחזור החודשי נעשה לא סדיר ואף נפסק. אלא שבגיל המעבר זו נורית אזהרה מתעתעת כי גם כך הוא אמור להיפסק. הן סובלות גם מעצירות, כי תנועתיות המעי נפגעת והקיבה

 מתרוקנת פחות. לא פעם אנו פוגשים נשים שאוכלות שני ביסים ואומרות ’אני מלאה’ והן באמת מרגישות מלאות כי לא התרוקנו כמה ימים”.

ד”ר גור: ”בדרך כלל נשים אלה פונות לטיפול כשמצבן הגופני מתחיל להפריע לתפקודן. הן פונות לרופא המשפחה והוא מחליט מה תהיה הכתובת הראשונית לטיפול: הפניה למרפאות להפרעות אכילה או הפניה לדיאטנית. יש גם נשים שפונות למרפאות להפרעות אכילה באופן ישיר”.

איך רופא המשפחה יכול לאבחן את חומרת האנורקסיה? אולי מדובר בבחורה רזה?

”אם מגיעה אליו אשה בתת־משקל קיצוני, עם דופק איטי, חום גוף נמוך, ובדיקות דם שמעידות על בעיות שונות, הוא מיד מבין שמדובר בחולת אנורקסיה. אין פה בכלל שאלה של חומרה. צריך לזכור ש־5% מהחולות באנורקסיה ימותו. זה נתון בלתי נתפס משום שהתרופה למחלה הזאת נמצאת בהישג יד: אוכל”.

- אוכל זו אולי התרופה אבל הן לא מבינות את זה. מה הטיפול במקרה כזה?

”הטיפול הוא תמיד משולב. הדיאטנית מספקת תפריט מאוזן שעוזר להן להעלות במשקל, הפסיכולוג מטפל בצד הנפשי, והפסיכיאטר נכנס לתמונה אם יש צורך בגיבוי תרופתי. על רקע של אנורקסיה ברוב הפעמים מתפתחות הפרעות כמו פאסיביות דיכאונית, הפרעת חרדה או הפרעה כפייתית. לאנורקסיה עצמה אין טיפול תרופתי. כל המחקרים מראים כי טיפול משולב יעיל בהרבה מטיפול רק באספקט אחד של המחלה. ככל שמזהים את ההפרעה בשלב מוקדם, כך גדלים סיכויי השיקום”.

- האם הטיפול משתנה כשמדובר בנשים בוגרות?

”מתחת לגיל 18 אנו כוללים גם טיפול משפחתי ומתייחסים למשפחה כחלק מתהליך הריפוי. כשמדובר בחולות בוגרות, שלעתים הן עצמן אמהות לילדים, הפן המשפחתי לא קיים והטיפול מתמקד בחולה עצמה. לפעמים אנו מערבים את בן הזוג”.