המפיק איציק קול הלך לעולמו

איציק קול, מעמודי התווך של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל, הלך לעולמו בשעות הבוקר המוקדמות בבית החולים מאיר בכפר סבא. קול, 75, נפטר כתוצאה מסיבוך של מחלת ריאות שבסופו של דבר הכריעה אותו. קול הותיר אחריו אשה, שרי ושלושה ילדים – שחר, טלי וגבי. הלווייתו תיערך מחר, ב', בשעה 18:45 בבית הקברות ירקון.

איציק קול עמד 14 שנה בראש אולפני הרצליה וניהל במשך שנים את אולפני ג"ג. הוא הפיק בין היתר את הסרטים "מציצים", "תעלת בלאומליך", "השוטר אזולאי", "הלהקה" ואת תוכניות הטלוויזיה "זה הסוד שלי", "9 בריבוע" ו"שחק אותה", היה שותף בחברת רול קשורת והתמודד על המכרז לערוץ 2.

הידיעות על מותו של קול טלטלו את תעשיית הקולנוע הישראלית. "איציק המציא את הטלוויזיה במקום שבו לא היתה טלוויזיה והיה אחראי על עשרות הפקות קולנוע שהן אבני דרך", אמר דוד ליפקין מקרן הקולנוע הישראלי שעבד בצמוד לקול בחברת ג"ג. חברו הקרוב, שלמה פז, שעבד איתו בימיו באולפני הרצליה אותם ניהל במשך שנים, אמר: "איציק היה נוכח כמעט בכל צומת אפשרי של הקולנוע והטלוויזיה בישראל. הוא היה איש עשייה במובן הרחב של המילה, איש חכם ובעל ידע שנתן אותותיו בתעשייה וקידם אותה. בשנים האחרונות הוא עייף, הגיע לרוויה מסוימת והחליט לעזוב את העסק ולהקדיש את הזמן למשפחתו. למרות שהחיידק נשאר, הוא היה שלם עם זה. הוא יחסר לי מאוד".

את מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי, כתריאל שחורי, תפסה הידיעה על מותו של קול בפסטיבל הסרטים בירושלים. "התרומה של איציק קול לקולנוע הישראלי היתה ענקית. הוא היה שם בראשית הדרך עם 'הם היו עשרה' וליווה את העשייה הקולנועית לאורך חמישה עשורים. הוא הפיק את רוב רובם של הסרטים של אורי זוהר ואפרים קישון וניהל במשך שנים את אולפני הרצליה. באופן אישי עבדתי מולו כמפיק עצמאי והיתה לי איתו מערכת יחסים מאד קרובה. הוא נתן לי עצות לחיים גם כשהייתי יו"ר איגוד המפיקים. איציק היה ונשאר בנשמתו קיבוצניק מהשומר הצעיר למרות שהוא עזב את הקיבוץ לפני עשרות שנים, אבל משהו במהות של החינוך הבסיסי הקיבוצניקי האידיאליסטי נשאר בו. הקולנוע היה בדמו למרות שבשנים האחרונות הוא קצת התנתק. הוא אמר שהחלק הזה בחייו הגיע למיצוי, אבל הוא לא הסתכל אחורה בזעם. הוא באמת ובתמים אהב את הקולנוע".

שילוב של איכות תרבותית עם נוקשות

גם את המפיק מיכה שגריר תפסה הידיעה במהלכו של פסטיבל הסרטים בירושלים. "מתאים לאיציק למות באמצע פסטיבל קולנוע, זה ממש אופייני. הקולנוע היה חלק בלתי נפרד ממנו, זה במידה רבה כמו שחקן כדורסל קשיש שחולם למות על הפרקט", הוא אומר. קול היה מדריך של שגריר בשומר הצעיר והשניים הולכים יחד דרך ארוכה. "בשומר הצעיר הוא לימד אותנו איך לעבוד על החניכים בעיניים, לספר להם סיפורים ולמשוך אותם לכיוונים שלו גם מבחינה אידיאולוגית. כבר שם אפשר היה להתחיל לזהות את הכישרון שלו לספר סיפור ולהנהיג. את זה הוא לקח איתו לעולם הקפיטליסטי של תעשיית הסרטים. הוא ידע להיות איש עסקים קשוח, מה שהיה בזמנו די נדיר ובמקביל לקרוא ספרים. אני חושב שהוא שילב איכות תרבותית וערכים עם הנוקשות הזו שלפעמים נדרשת למפיקים בישראל. לא תמיד ליקקתי אצלו דבש אבל בסופו של יום הוא היה איש מקצוע ענק ואדם איכותי. נפגשנו לפני כשלושה שבועות בכנס של השומר הצעיר. הוא נראה טוב מאוד וסיפר בערגה על הימים היפים של הקולנוע. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. אני חושב שהקולנוע, כמו כל מחלה סופנית, היא לא משהו שמשתחררים ממנו. נדמה לי שגם בשביל איציק זו היתה מחלה סופנית שכזו שעד לרגע האחרון הוא לא ממש השתחרר ממנה".

במהלך השנים האחרונות עסק קול ביחד עם אשתו לשעבר, הדסה דגני, על פיתוח תרופה הומיאופתית לריפוי הפרעות קשב שתחליף את הריטלין. בראיון שהעניק בעניין זה דיבר על הפרישה מעולם הקולנוע והטלוויזיה ואמר: "הגיל עשה את שלו, כבר לא היה כוח, חשק או רצון". ובכל זאת, גם בראיון זה התרעם על תיאטרון הבימה שהעלה עיבוד מוזיקלי לסרטו של אבי נשר "הלהקה" אותו הפיק מבלי לציין את מקומו בהפקה שבלעדיו לא היתה יוצאת לפועל. "זה נכון שבלעדיו הסרט הזה לא היה קורה", אומר נשר, "הייתי ילד בן 24 שלא מבין דבר בקולנוע והוא לקח איתי סיכון שבמבט לאחור לא ידעתי בזמן אמת להעריך את גודלו. באתי מאסכולה שבמאי ומפיק הם אויבים טבעיים, אבל במקרה של איציק, זה פשוט לא נכון. אני בספק אם לי היה האומץ לעשות את מה שהוא עשה". קול, מספר נשר, התנגד לליהוקו של גידי גוב לתפקיד הראשי בסרט. "אני התעקשתי, אבל זו היתה בהחלט יכולה להיות נקודת אל חזור. איציק יכול היה לסגור את הסרט, אבל הוא לא עשה את זה".

במקביל להפקת "הלהקה" הפיק קול בו זמנית את "הצילו את המציל" של אורי זוהר ו"השועל בלול התרנגולים" של אפרים קישון. "זוהר וקישון היו חייבים לקול את הקריירה הקולנועית שלהם וכך גם אני", מסכם נשר ומוסיף, "אני אסיר תודה לו על המקצועיות ועל גדלות הנפש. אני זוכר ביום ש'הלהקה' יצא לאקרנים הוא הגיע להקרנה עם איש עם זקן שלא הכרתי. הוא נורא שמח שהאיש הזה אהב את הסרט ולא כל כך הבנתי למה. כששאלתי, הוא אמר שזה המפיץ ואני לא ידעתי בדיוק מה זה אומר, מפיץ. אני לא יודע אם הסרט הזה היה הופך למה שהוא בלי יד מכוונת של מבוגר אחראי שיודע מה זה מפיץ. לא היתה בינינו קרבת אמת, בגלל הבדלי הגילאים אני משער, אבל כששמעתי היום שהוא נפטר הלב שלי ניתר כמו שמדובר בבן משפחה קרוב. הוא היה מאוד משמעותי בחיי".