כלכלה בגרוש

כבר חמישה ימים שאין להשיג לחם אחיד במכולות וברשתות השיווק בגלל ההתעקשות של שר התמ"ת, אלי ישי, שלא לחתום על צו המאפשר עלייה במחירו, כפי שדורשים בעלי המאפיות.

אותם בעלי מאפיות, שהם יש לזכור אנשי עסקים ולא פילנתרופים, טוענים כי במחיר הנוכחי שמחייבים אותם למכור את אותו לחם אחיד הם מפסידים כסף. לכן, מבחינתם, אין הצדקה להמשיך ולייצר אותו עד שיעלו את מחירו ב-8% לפחות - אותו שיעור בו עלה מחיר הקמח שהם קונים. מדובר בסדר גודל של קצת פחות מ-40 אגורות לכיכר לחם.

למעשה, על פי תחשיב שערכו החודש כלכלני התמ"ת, המחיר שתשלם משפחה שצורכת לחם אחיד אם הוא אכן יתייקר הוא 36 שקלים בשנה או 3 שקלים בחודש. זה הכל. אמנם לכאורה נראה כי התמחור של כלכלני התמ"ת נמוך מדי, אבל בכל מקרה מדובר בתחשיב שנערך לבקשת אלי ישי. אותו ישי הציע לממשלה כי במידה ותאושר ההתייקרות, אותן משפחות נזקקות יפוצו דרך הקצבאות שהן מקבלות.

אבל בינתיים מנגנון הפיצוי אפילו לא נמצא בצנרת של מקבלי ההחלטות, והוא בגדר הצעה בלבד. במקביל ישי, באצטלה של מגן החלשים, לא מוכן בינתיים להעלות את המחיר. וכך, בעצם, הוא פוגע באותן משפחות נזקקות. הוא רוצה לחסוך לכל משפחה נזקקת 3 שקלים בחודש, ובינתיים, בימים האלו בהם אין לחם אחיד, הוא גורם להן לנזק גדול הרבה יותר. כי בינתיים הם נאלצים לקנות לחם הרבה יותר יקר - בעבורו הם נאלצים לשלם הרבה יותר מאותם 3 שקלים, או שהם מוותרים על קניית הלחם.

מחיר הלחם האחיד צריך לעלות, והוא יעלה. כי אם הוא לא יעלה, פשוט לא ייצרו אותו. לכן, ישי צריך להפסיק לשחק בכלכלה בגרוש, למחול על כבודו, ולחתום על צו המאפשר את יקור הלחם. כך הוא יעזור לחלשים להם הוא כל כך דואג.