אחווה ים-תיכונית: מאות יקפצו לנהרות מזוהמים

מאות אנשים מצרפת, איטליה, מרוקו, ספרד, מצרים וישראל יקפצו ביום ראשון לשישה נהרות הזורמים במדינותיהם - במחאה על זיהומם המתמשך. המחאה המסורתית מתקיימת באירופה מזה 20 שנה, וזוהי הפעם השנייה שישראל נוטלת בו חלק. עם זאת, היחידים שלא יוכלו לקפוץ לנהר וייאלצו לשייט למימיו באמצעות קיאק, יהיו המשתתפים הישראלים שיגיעו אל הירדן מן הירמוך. "אין לנו שום אפשרות לקפוץ ישירות לירדן, פשוט כי הזיהום הפך את השהייה במים לסכנת נפשות", מסביר גדעון רומברג, מנהל ארגון ידידי כדור הארץ-המזה"ת, בישראל. לדבריו, "מצבו של הירדן הוא הגרוע ביותר מבין ששת הנהרות שנבחרו לאירוע המחאה".  

"ראשי ערים בבגד ים". כך זה היה בפעם הקודמת (צילום: ידידי כדור הארץ)

מודל אירופי

קפיצות המוניות למים מזוהמים החלו לפני כ-20 שנה באירופה, ביוזמתו של רוברטו אפל, פעיל איכות סביבה מצרפת, שביקש להעלות את המודעות לסוגיה. הארגון האירופי למען נהרות בו הוא פועל עד היום הצליח באמצעות מחאת הקפיצות לשפר את מצבם של נהרות רבים באירופה, בכלל זה של נהר הריין המפורסם. נהר זה, שתחילתו בשווייץ, המשכו בגבול צרפת-גרמניה וסופו בהולנד סבל מזיהום במשך שנים, אולם באחד מאירועי המחאה שאורגנו למענו קפצו אל מימיו אלפים מאזרחי המדינות הללו. לפני כשלוש שנים נפגש רומברג עם אפל, וזה האחרון הסכים לסייע לעמיתיו הישראלים בתכנון אירוע הקפיצה. 

מלבד משמעותו האקולוגית נושא האירוע הנוכחי גם משמעות פוליטית לא מבוטלת, הנובעת מתוואי זרימתו של הנהר. בין הנוכחים שיגיעו לאי השלום, יהיו ראשי רשויות ישראלים לצד ראשי רשויות פלסטינים וירדנים. "חשוב להבין שחלק גדול ממצבו של הירדן נגרם בשל הפוליטיקה הקשורה במיקומו", מבהיר רומברג. "הירדן הוזנח על-ידינו מטעמים שונים, חלקם פוליטיים, הקשורים בעובדה שגם ירדן והרשות הפלסטינית נהנות ממנו". לצד הקופצים הפוליטיים צפויה גם נוכחות דתית, בדמותם של רב, כומר ואימאם שיטלו חלק באירוע וירחיבו על חשיבותו של הנהר בשלוש הדתות. רומברג מבקש להדגיש כי "ראשי ערים בבגדי ים זה נחמד, אך האירוע ומטרתו רציניים בתכלית".

"תעלת ביוב". נהר הירדן בחלקו הדרומי  (צילום: ידידי כדור הארץ)

"הציבור הישראלי אינו מודע למצב"

שורשי הידרדרותו של נהר הירדן נעוצים כבר בשנות השישים, עם הקמתו של מוביל המים הארצי. "בעבר זרמו מהכנרת לירדן כ-650 מיליון קו"ב בשנה, וכ-450 מיליון קו"ב הוזרמו מהירמוך", מפרט רומברג. "מאז בניית המוביל הארצי, הופסקה למעשה הזרימה שכן מרבית המים הופנו לטובת חקלאות ושתייה". במקביל לכך, מזה עשרות שנים מוזרמים לנהר הירדן מי שופכין ולדברי רומברג "כבר לא מדובר בנהר, אלא בתעלת ביוב מצחינה". המצב חריף עוד יותר בחלקו הדרומי של הנהר, אך מראות ההרס האקולוגי נחסכות ממרבית תושבי המדינה, בשל הגדרתו של האזור כ"שטח צבאי סגור".

בנוסף למי השופכין מוזרמים לירדן גם מים מלוחים, דרך "המוביל המלוח" שמטרתו הטיית נחלים מלוחים מן הכנרת. "רבים אינם יודעים זאת, אבל דווקא המליחות היא הגורם ההרסני ביותר", מצהיר רומברג. לדברי הפעילים, שיקום הנהר יכול להיעשות רק בעזרת שתי פעולות מקבילות: הפסקת מי השופכין, והזרמת מים נקיים. "הסיבה שבגללה חייבים להזרים מים נקיים היא המליחות הגבוהה, שהספיקה להרוס את הצמחיה והחי באזור. הפסקת הביוב היא צעד חשוב אך לא מספיק".