עליית נשים לתורה? חילול הקודש

משמעותה המעשית של ההצעה להעלות נשים לתורה היא שבאמצע התפילה בבית הכנסת, נשים תוכלנה להתערב בציבור, לברך בנעימה, לקרוא מן הסתם גם בטעמים, ובפרט את ההפטרה (שבה הרי ניתן לאפשר יותר לאישה לעלות). ומה עם תערובת נשים וגברים בתפילה? ומה עם "קול באישה"? ומה עם אווירת הקדושה בתפילה?

ואין אפשרות להתעלם מלבושן של חלק מהנשים בציבור שלנו. אופנת הרחוב חודרת גם לבגדיהן של נשים דתיות, הפרוץ מתרבה, ובעיקר בשערן של נשים נשואות. והגברים אינם מלאכי השרת. אישה היא עבורם אישה, ולא קורת גג או ברווזים באגם. ויש ליצנים לא מעטים בציבור. פוק חזי במערב הפרוע בחלק מבתי הכנסת, בפרט בקריאת התורה... אין כאן רק חשש רחוק למדרון חלקלק, אלא לפסיק רישיה של הידרדרות בתי הכנסת. עובדה היא שיש כבר מקומות שהתופעה הגיעה גם לתפילה עצמה, ונשים עוברות לפני התיבה בקבלת שבת ובפסוקי דזימרא ועוד.

נכון, אין מניעה הלכתית עקרונית שנשים לא תעלינה לתורה. המניעה היא רק משום כבוד הציבור. אולם הציבור אינו רשאי למחול על כבוד התורה וכבודו, העומדים להתחלל קשות אם התופעה והשלכותיה, כפי שתואר פה, יתחילו להתפשט.

הדיון ההלכתי איננו רלבנטי לענייננו. גם אם היתה אי פעם תופעה כזאת של עלייה למעשה של אישה לתורה - היא היתה חד-פעמית וחריגה, ונעשתה במסגרת של מניין משפחתי מצומצם, שבו לא חששו למה שהעליתי. האישה לא קראה בעצמה, ולא בירכה בנעימה. עובדה היא, לא היה מעולם שימוש מעשי קבוע של הלכה זו בקהילות ישראל. אם לא נביאים הם בני נביאים הם.

דווקא בימינו על רקע התופעה החיובית של בנות הלומדות תורה ומעוניינות לעלות באמת בתורה (ולא דווקא לתורה), עליהן להעמיד את קדושת בית הכנסת והתפילה וכן את ההאזנה לקריאת התורה - כפי שהיא נהוגה מדורי-דורות - בראש מעייניהן. בתי כנסת שבהן נשים יעלו לתורה ייפסלו בעיני רבים מהציבור, והם ידירו את רגליהם מהם. הדבר יפלג את הציבור וירבה מחלוקות על כל תוצאותיהן. כבוד הבריות, כבוד התורה וכבוד הציבור לא יתרבו על ידי כך (והרי בכבוד הציבור עסקינן...)

אני מציע לכל המציעות והמציעים הצעה זו להתעשת ולמנוע קרע נוסף בחברה הדתית. 

הטור המלא מתפרסם במוסף "הצופה" החדש