האח הגדול חוסם
ילדים נחשפים לחומרים מסוכנים, לזוועות ולאלימות קשה. האם הפיתרון הוא חסימה מבוקרת של אתרים? שר התקשורת ואיש אקדמיה בדיון על חוק הצנזורה ברשת
אריאל אטיאס: "גלישה בטוחה לילדים"
בשבוע שעבר אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של ח"כ אמנון כהן, אשר תכליתה: הגנה על ילדים מפני תכנים פוגעניים באינטרנט, וביניהם בחשיפה לתכני אלימות, מין והימורים. טועים אלה הטוענים שאין בהצעה צורך ממשי.
מחקר שנוהל על-ידי החוקרות פרופ' דפנה למיש מאוניברסיטת תל-אביב וד"ר רבקה ריב"ק מאוניברסיטת חיפה, מגלה כי: 60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגרפיים, 40% מילדי ישראל מסרו פרטים לאנשים זרים באינטרנט ו-35% מהם נחשפו לזוועות ולתכנים אלימים ברשת. נתונים אלה מצטרפים לעובדה כי ל-47% מילדי ישראל יש מחשב בחדרם הפרטי, והם יכולים לגלוש בפרטיות, כאשר ההורים, ברוב המקרים, אינם מודעים לכך שהם עשויים להיחשף לאתרים פוגעניים. כל זה מצטרף למסה קריטית.
בואו ונשים את הדברים על השולחן: האם הייתם מאפשרים לילדכם הקט לחצות כביש סואן ללא מלווה? האם הייתם מאפשרים להם להיחשף לחומרים כימיים או ביולוגיים מסוכנים? ברור שהתשובה היא לא.
ילדים נחשפים לחומרים מסוכנים ולא-ראויים. זו לא פרופוגנדה ואין מדובר בהפחדה; אלה נתונים עובדתיים. אלה נתונים מזעזעים, המחייבים התייחסות והפגנת יצירתיות. האם צריך ואפשר להתמודד עם נתונים אלה? התשובה היא בוודאות, כן, אפשר וצריך. עכשיו נותר לנו לבחון את הדרך הראויה והמידתית.
מחד גיסא, יש לאפשר את חופש העיסוק ולהגן על צנעת הפרט מכל משמר, ומאידך גיסא - יש להתאמץ ככל האפשר כדי להגן על הילדים מפני תופעות אלו. אני מציג בעיה קיימת. עכשיו, אפשר
לטמון את ראשנו בחול ולתרץ תירוצים ציניים רבים מספור, על כך שסינון אתרים באינטרנט יהפוך אותנו למדינה לא-נאורה וכיו"ב. אלא שמדינה נאורה אמורה לאפשר לאזרחיה לצרוך תקשורת בצורה חופשית, לשמור על זכויות הפרט ולהגן על חופש הביטוי ככל האפשר. מדינה נאורה צריכה גם לשמור על זכויותיהם של ילדיה, ולשמור מכל משמר על הערך החשוב "הגנה על קטינים".
אני סבור שבעניין זה, יש לנהוג בדרך שבה נהגו קודמיי ובדרך אותה התווה בית המשפט הגבוה לצדק. אהוד אולמרט, בהיותו שר התקשורת, הגביל את הגלישה בטלפון הסלולרי לתכנים לא הולמים. על המעוניין לגלוש באמצעות הפורטל הסלולרי להקיש קוד אישי. בג"ץ אף הוא, בהחלטה מכוננת בהרכב של 11 שופטים, החליט שהכניסה לערוצים למבוגרים בטלוויזיה הרב-ערוצית בכבלים ובלוויין, תהיה מקודדת. ומדוע? כדי להגן על הילדים מתכנים העשויים לפגוע בהם.
ברור שמבחינה חוקית מדובר בפלטפורמה שונה ובאופן חקיקה שונה, ולכן בעניין האינטרנט בחרנו למצוא פיתרון מידתי וסביר. אם לקוח מעוניין לגלוש, יהיה עליו לחתום פוזיטיבית שהוא מודע לכך שקיימים תכנים פוגעניים כאלה ואחרים, ואז הוא יוכל לגלוש כאוות נפשו, היכן שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. באשר לטוענים כי יש להסתפק בכך שספקיות האינטרנט יידעו את לקוחותיהם בדבר קיומם של אתרים פוגעניים.
מחובתי להזכיר שמזה שנתיים ומחצה, מחויבות ספקיות האינטרנט ליידע את לקוחותיהם בדבר קיומם של אתרים פוגעניים והמחקר שציטטתי מוכיח שהדרך לא אינה אפקטיבית. נקודה. על כן, אנו נאלצנו למצוא פתרון יצירתי יותר. לכל אותם חוששים שהמדינה תפקח ותחזיק רשימות של הגולשים למיניהם, אני מזכיר שכיום הרגלי הגלישה של המנויים, ובכללם של הלקוחות הגולשים באתרים פורנוגרפיים, ידועים לספקיות האינטרנט. לכן, החוק לא ישנה במאומה את המידע הנמצא ברשותם בלאו הכי.
חבל שישנם גורמים מעטים המהלכים אימים על הציבור. התגובות החיוביות הרבות שאנו מקבלים במשרד התקשורת, הן מגורמים מקצועיים והן מאזרחים, מעודדות אותנו ומוכיחות לנו כי אנו פועלים בדרך הנכונה והמידתית. הגוף שיחליט מהי ההגדרה הנכונה לתועבה, אלימות והימורים יהיה ועדה מקצועית ובלתי תלויה, שתורכב מנציגי המועצה לשלום הילד, משרד החינוך, משרד התרבות ומשרד המשפטים. מטעה מי שאומר שהמחוקק, או שר התקשורת יהיה זה שיצנזר ויקבע מהי תועבה.
לסיום, אבקש לצטט מדבריו של מי ששימש עד לאחרונה כמשנה לנשיא בית-המשפט העליון, כבוד השופט מישאל חשין: "יש להגן על קטינים מפני תוכן פורנוגרפי, פדופיליה ואלימות קשה באינטרנט... אני לא בטוח שהייתי הולך בדרך של הטלת צנזורה על פורנוגרפיה, אבל בכל הקשור להגנה על קטינים מפני תוכן פוגעני - הייתי הולך עד הסוף".
הכותב הוא שר התקשורת וחבר סיעת ש"ס בכנסת
אמיר חצרוני: "הטלוויזיה והאינטרנט לא אשמים"
הצעת החוק של אטיאס וחברו לסיעה אמנון כהן, למנוע גלישה לאתרים פורנוגרפיים אלא לאחר קבלת דרישה מפורשת מהגולשים ומתן התחייבות שהם בני 18 ומעלה, זכתה לביקורת נוקבת. לטענות בדבר פגיעה בחופש הביטוי ובפרטיות משיב השר, שהוא רק רוצה להגן על ילדינו; שלא מדובר בחסימה הרמטית, אלא רק בניסיון לסייע לגולשים תמימים שלא מעוניינים להיחשף למין בוטה; ושעיקרון סינון המדיה מקובל על בג"ץ, וגם שכיח במדינות דמוקרטיות אחרות. צודק כבוד השר בנקודה האחרונה: הצנזורה שהוא רוצה להפעיל כבר נוסתה במדינות מערביות אחרות ובאמצעי תקשורת אחרים, אולם ללא הצלחה.
בארצות-הברית, לדוגמה, ניסה בשעתו ממשל קלינטון לנקות את הטלוויזיה מסקס ואלימות על ידי מכשיר ה-V-CHIP, פאר הטכנולוגיה של שנות התשעים, שהותקן על-פי חוק בכל מכשיר טלוויזיה, והתיימר לסמן ולסנן תוכניות אלימות ומיניות ולהביא את הצופים לעולם אוטופי, בו מכה קטנה בטוסיק היא אלימות קשה ונשיקה יבשה על הלחי היא מגע מיני נועז. למרבה ההפתעה, התברר כי תחנות הטלוויזיה דווקא שואפות שהתוכניות יקבלו סימון "סקסי ואלים", במטרה לפתות קהל צעיר לטעום מהפרי האסור - לתשומת ליבו של שר התקשורת הישראלי, שאולי מאמין כי אתרי אינטרנט מכובדים יברחו מהסימון הפורנוגרפי. הניסיון האמריקני מלמד גם שה-V-CHIP העשיר את חשבון הבנק של יצרני הטלוויזיות, אשר מיהרו לזקוף את העלות הנוספת על הצרכן - לתשומת ליבו של שר המשפטים שלנו, שמתנגד לכך שסינון האינטרנט מפורנוגרפיה ייעשה על חשבון הגולשים. הטלוויזיה האמריקנית, אגב, נותרה אלימה וסקסית להנאת הצופים, ולמרות שפע האלימות והמין בטלוויזיה - מספר מקרי הפשע האלימים שם דווקא הולך ויורד מאז שנות התשעים.
אבל ביל קלינטון וה-V-CHIP - ואולי גם הטלוויזיה במתכונתה המסורתית - שייכים להיסטוריה. ההווה שייך לאינטרנט. השר אטיאס טוען כי מבחינה טכנולוגית, ניתן לסנן את מרבית האתרים הפורנוגרפיים והמיניים. מומחים למחשבים חולקים עליו, אך גם אם הוא צודק - חסר לי, כחוקר תקשורת, ה"אקדח המעשן", שיוכיח כי חשיפה לתכנים מיניים ואלימים במדיה בכלל ובאינטרנט בפרט מסוכנת לציבור ברמה כזו שיש לחסום אותה. למרות השפע באתרי אינטרנט מפוקפקים - שלא לדבר על ערוצי טלוויזיה מקומיים וזרים, שמציעים לצרכן הישראלי ארוטיקה רכה וקשה מכל הבא ליד - נתוני משטרת ישראל מראים כי מספר העבירות האלימות והפשעים המיניים נמצא דווקא בירידה מאז תחילת המילניום. העובדה שהתקשורת הישראלית נהנית לדווח על פשעי מין בגלל העסיסיות שלהם - במיוחד כשהחשודים הם אישי ציבור - לא הופכת את הפשעים הללו לשכיחים. והרוב המכריע שלהם נובע כנראה מחינוך לקוי, סביבה עבריינית תומכת וחוסר יכולת פסיכולוגית וביולוגית לשלוט בדחפים.
מחקרים מראים שתרומת האינטרנט לביצוע עבירות המין היא שולית, מה שלא מפריע לפוליטיקאים רבים, דתיים אבל גם חילוניים, לרמוז שהתקשורת אשמה - שכן בין אם מדובר בטלוויזיה (בשנות התשעים) ובין אם באינטרנט (בימינו) - מדובר בשעיר לעזאזל זמין ונוח. למה בכל זאת מובילה גלישה באתרים פורנוגרפיים? התשובה השכיחה, המוכרת למתבגרים רבים, היא עוררות מינית ופורקן אוטו-אירוטי. אכן, אוננות היא השחתת זרע לריק על פי היהדות, אך ספק אם אפילו במדינת הלכה היו מחוקקים חוק שמגביל את זכותו של אדם לאונן מול מסך מחשב בביתו הפרטי.
ד"ר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במכללת עמק יזרעאל
- למגיבים: סמנו תחילה אם אתם "בעד" או "נגד" ההצעה להגביל גלישה באתרים
לפנייה לכתב/ת 
