עקפה בטורי
המעריצים של טורי איימוס קיבלו הרבה מעבר למה שהם חלמו עליו, הופעה אנרגטית של כשלוש שעות ורפרטואר עשיר. כל השאר קיבלו מופע מרשים עם פוטנציאל משמים
איימוס. מכונית קלאסית (צילומים: ירון ברנר)
אין ספק כי המעריצים הגדולים של איימוס קיבלו אתמול את מבוקשם. מלבד
השירים והביצוע, איימוס כמו הגיעה עטופה בחבילה עם סרט אדום. התלבושות, הדמויות מתוך האלבום החדש שלה (קלייד וטורי), התאורה, הפאות היקרות, התזוזות המעניינות והידיים שנפרשו בין הפסנתר ובין אורגן ההמונד והקלידים - הכל היה קלאסיק טורי. וכפי שהעידה על עצמה במסיבת העיתונאים בישראל - מדובר במכונית קלאסית, שהגיעה לאן שהגיעה עם בואו של גיל 40.
חשוב מאוד להפנים שאם יוצאים למסע של טורי, חייבים להיות בשיא הריכוז ולתת את כל כולך למוזיקה ולויזואליות. אחרת, המסע הארוך עלול להיות קצת משעמם. גם בבית רוב המעריצים לא מקשיבים לשירים שלה כמוזיקת רקע, כי יחד עם המוזיקה מגיע גם הקטע של טורי, הטקסטים הנוקבים שהמעריצים משננים בעל פה והקונספטים הנשיים. גם בפארק מי שלא הכניס את ראשו עמוק בתוך הצלילים, ודאי סבל מדי פעם משעמום קל והעביר ערב רגוע על הדשא מתחת לשמיים.
מי שמביט בי מאחור
אבל טורי לא לבד. המוזיקאים שסבבו אותה, כל אחד מכיוון אחר, החדירו למוזיקה אווירה נפלאה ואיימוסית למהדרין, אותה הם ודאי הקפידו לטפח במהלך כל סיבוב ההופעות האחרון. במיוחד מאט צ'מברליין, המתופף האדיר שמנגן כבר כמה שנים עם איימוס, זה שלכמה רגעים גם היה המתופף של "פרל ג'אם" ועם השנים ניגן עם עשרות אמנים. צ'מברליין הפך אמש למנוע הראשי במכונית הקלאסית, והפעיל את הקצב בצורה נפלאה. אם במקרה לא שמתם לב, הוא גם היה זה שהפעיל את הסימפולים שהתערבבו במוזיקה ובקעו מהרמקולים שבצידי הבמה.
בדמותה של קלייד. צ'מברליין תומך מאחור
בשבוע שעבר צופים רבים התאכזבו באמפי-פארק רעננה בגלל העיבודים השונים לגמרי שסיפקה גדולה אחרת, לורן היל, לשיריה. גם איימוס שיחקה קצת עם העיבודים, אבל מה שהיל עשתה בקיצוניות, איימוס רק טפטפה. וככה כנראה צריך להעביר את השירים בהופעה בצורה היעילה ביותר. לא בדיוק כפי שהם נשמעים באלבומים, אלא ליד. את הנגיעות הקטנות היה מסקרן במיוחד לשמוע בשירים ישנים יותר, במיוחד באלה משני אלבומיה הראשוניםי: " Little Earthquakes " ו-"Under The Pink ".
השיאים הגיעו בשירים הישנים יותר
למרות שמדובר בסיבוב הופעות שבא לקדם דיסק טרי, השירים המעניינים הגיעו הישר מתוך האלבומים האלה, אז גם נרשמו כמובן רגעי השיא. שירים כמו: "Crucify" , "God", "Cornflake Girl" ו-"The Waitress" (שיר שבוצע בחלק האחרון של המופע), זכו לנגיעות קטנות, חדשות ומעובדות: המכות על התופים, קולה של טורי, הדיקציה, הרעשים מהגיטרה, כל אלה העבירו את החוויה בצורה הטובה ביותר.
במהלך המופע איימוס גם ביצעה כהרגלה שירים לבד, רק היא והפסנתר. אמנם מעריציה הרבים לא יסכימו לכך, אך קיים סיכוי שאם איימוס הייתה מחליטה לוותר על הרגעים האלה, היינו זוכים להופעה מסקרנת יותר. דמיינו לעצמכם שכל חלקי המנוע של אותה המכונית לא היו מפסיקים לעבוד, ואיימוס, עם כל האנרגיה שלה, הייתה כולה בתוך הקצב במהלך כל המופע.
מצד שני, כנראה שהבדידות של איימוס עם כלי הנגינה שלה היא בגדר חובה. אבל הנה רעיון אחר: דמיינו לכם את המכונית הקלאסית יוצאת לסיבוב הופעות עירוני וחונה בכל פעם בפאב בתל-אביב חשוך אחר. שם היא יושבת, עם הפאה הג'ינג'ית הבוהקת, רק היא ואורגן ההמונד, ושרה ומנגנת לכם. אולי בפעם הבאה?
