מעניק מעצמו
אם השם ניק דרייק זר לכם דלגו על הביקורת הזו ולכו ישר לאלבומיו הקודמים. אם אתם דרייקיסטים מושבעים יכול להיות ש-family Tree ילמד אתכם דבר או שניים על האמן המיסתורי הזה
בחייו הקצרים מדי הספיק ניק דרייק להוציא שלושה אלבומים בלבד. הוא לא מכר כמעט כלום. הוא לא הסכים להופיע. וב-1974, בגיל 26, הוא כבר מת. לא פורסמה מודעת אבל. מעריציו לא התגודדו בפינות רחוב והדליקו נרות לזכרו, כי לא היו כאלה. כאילו הוא לא התקיים מעולם.
אבל בשנות השמונים התחיל שמו לטפטף פה ושם, בעיקר מפי מוזיקאים שהכירו את פועלו והושפעו ממנו. רוברט סמית', למשל, קרא ללהקתו The Cure על פי שורה משיר של דרייק. המסתורין סביב דמותו החידתית ומותו בטרם עת הפך קסום ומרתק, ומוזיקאים רבים נמשכו לאלבומים שלו, שאז היו כבר נדירים וקשים להשגה.
גם דור חדש של מבקרים התחיל לאזכר אותו כמקור השפעה או השוואה בביקורות מוזיקה, ובסוף שנות התשעים כבר נכתבה עליו ביוגרפיה, הוקרנו שני סרטים תיעודיים על חייו, שיריו החלו להופיע בפסקולים והפכו להאזנת חובה לכל חובב פולק ומוזיקה בכלל. בשנות ה-2000, עת הוציאה Island מחדש את שלושת אלבומיו על גבי דיסקים, אפילו אצלנו התחילו לכתוב עליו.
טיפת דרייק נוספת
כישרונו העצום של הנער השדוף מאנגליה הכפרית לא נשכח אחרי הכל. לו רק היה זוכה להצלחה כזו בחייו. המאבקים הממושכים באינסומניה ובדיכאון, שלבסוף הכריעו אותו, הפכו אותו לגיבור רומנטי בעיני רבים, וכיום אפשר לראות דור שלם של יוצרים אקוסטיים המושפעים ישירות מסגנונו הייחודי, מבוני "פרינס" בילי ועד עמית ארז. אבל שלושה אלבומים הם מעט, מעט מדי עבור ההמונים הצמאים לכל טיפת דרייק נוספת, תהיה מרה ככל שתהיה.
אוסף הקלטות חוץ-אלבומיות יצא כבר ב-1978, אך Family Tree, שיצא עכשיו, עדיין מצליח לחדש משהו לדרייקיסטים מכורים. בניגוד לרוב ההקלטות הנדירות הקודמות, האוסף הנוכחי מתרכז בהקלטות מוקדמות, שהוקלטו רובן ככולן לפני הקלטת אלבומו הראשון.
כראוי לשמו, הוא משרטט אילן יוחסין מוזיקלי מעניין, ששופך מעט אור על האמנים שהשפיעו על דרייק. לצד יצירות מקוריות וביצועים ראשוניים לשניים משירי אלבומו הראשון, הוא מבצע כאן שירים של ברט ג'אנש, ג'קסון סי פרנק, בוב דילן ואפילו מוצרט, מתנסה בבלוז ומארח כמה מבני משפחתו.
שני השירים שכתבה וביצעה אמו, מולי דרייק, נראים בתחילה תלושים ומנותקים,
אך אחרי מספר האזנות קשה להטיל ספק בהשפעה המוזיקלית, ובהחלט גם האישית, של האם על בנה. הספרון היפהפה המצורף לאלבום מכיל מכתב שכתבה האחות גבריאל דרייק לאחיה המנוח, ומספק זווית נוספת להציץ אל חייו המשפחתיים והאישיים של האגדה המסתורית ששמה ניק דרייק.
ובסופו של דבר, נראה שזה כל מה שמשרת האלבום ה"חדש". בניגוד ל-Time Of No Reply מ-1978 שהכיל כמה שירים מרגשים באמת, נדמה שהאוסף הנוכחי של ההקלטות השונות לא מכיל אף ביצוע שיישאר בלבבות המעריצים או ייכנס לקאנון שלו. במקום זאת, האוסף, המכתב והתמונות המשפחתיות שמצורפות לו מציעים עוד חלק קטן בפאזל.
מי שרוצה להבין יותר את התפתחות היצירה של דרייק, לבחון את שורשיה והשפעותיה אל מול האלבומים המאוחרים והמושלמים, ימצא פה 27 קטעים שיספקו את תאבונו. מי שרוצה ליהנות מהגאון המוזיקלי בשיאו מוזמן להישאר (או להתחיל) עם שלושת אלבומי האולפן המקוריים.
ניק דרייק - Family Tree