בולגריה: מדינה בהפתעה
התדמית של בולגריה אינה מרגשת, מדובר במדינה שכמעט ואינה מתויירת. אך אלו שבכל זאת מגיעים אליה, אינם חדלים להתפעל מנופיה המרהיבים, מתושביה החביבים וממחיריה הזולים. גילי חסקין עורך היכרות עם המדינה שעוד תהיה להיט
לבולגריה אין תדמית "סקסית". לא אחת, כאשר הצעתי למטיילים ותיקים לצאת למדינה הבלקנית הקטנה והמקסימה הזאת, נתקלתי במשיכת כתפיים סתמית. לא הועילו ההסברים על שרשראות ההרים הגבוהים, על היערות העבותים ועל הכפרים הציוריים, התגובה היתה אפופה שיממון.
אולם אלו מהם, שבכל זאת הגיעו, לא חדלו מלהתפעל. "מדוע לא שומעים על בולגריה?" חזרה השאלה כמעט בכל יום, בשבילים שהתפתלו בין האגמים, ביערות העבותים, במנזרים האורתודוכסים ובכפרים הטורקיים.
אל מעבר לנתיב שכבשו התיירים
בולגריה שוכנת בצפונו של חצי האי הבלקני. גבולה הצפוני עם רומניה מתוח כמעט כולו לאורך נהר הדנובה; במערב היא גובלת בסרביה ובמקדוניה; בדרום - בטורקיה האירופאית וביוון; ובמזרח לוחכים את חופיה גלי הים השחור. זוהי ארץ אירופאית, אך לבה נוטה לכיוון ההפוך. הכתב הקירילי, הכנסיות הביזנטיות והמסגדים הטורקיים הם תזכורת תמידית לקשר החזק של בולגריה עם המזרח.
המדינה מזמנת למבקרים בה הפתעה נעימה. הנוף עשיר בגווני ירוק, הרבה יותר משל יוון השכנה. הרי הרילה, הפירין והרודופי, הם מוקדי משיכה טבעיים מופלאים, במיוחד בסתיו, עת הם מתהדרים בצבעי שלכת חמים. יש בה גם מסורת תרבותית ששורשיה מגיעים לתושבים הקדומים שלחוף הדנובה, דרך האתרים הביזנטיים, ועד לתקופה העות'מאנית.
מכיוון שארץ זו כמעט ואינה מתויירת, למעט אתרי נופש ספורים, הרי שהמטיילים המעטים יחסית זוכים לקבלת פנים חמה. זוהי ארץ בטוחה, המחירים בה זולים והיא נהנית מאקלים נוח וממזון משובח.
מוקדי משיכה טבעיים המזמנים הפתעה למבקרים (צילומים: גילי חסקין)
היא אידיאלית למטיילים דלי תקציב, לגולשים המעוניינים בחופשת סקי שמחירה מחצית מחופשה מקבילה בצרפת, לחובבי טיולים רגליים ולסקרנים המחפשים מנזרים עתיקים, שבילים נסתרים, עיירות עתיקות ופינות חמד מעבר לנתיבם הכבוש של התיירים.
התיירות העצמאית בבולגריה הפכה קלה ופשוטה יותר משבוטל הצורך בוויזה, עבור מרבית המדינות, ובכללן ישראל. בשנים האחרונות גם הולכים ונפתחים חדרי אירוח בבעלות פרטית, וכמותם מתפתחת גם התיירות האקלוגית. אמנם, מרבית התושבים אינם דוברי אנגלית והשלטים עדיין כתובים באותיות קירליות, אך דומה והתושבים יוצאים מגדרם כדי לסייע לתייר ולהנעים את שהותו בארצם.
על הרבה עמים נאמר שהם חביבים, אדיבים ומכניסי אורחים. משפט שהפך לקלישאה. ובכל זאת, אנו חייבים להם משהו, לבולגרים. אי אפשר שלא להשוות את מה שקרה כאן, למה שקרה בארצות השכנות בימים האפלים ההם של מלחמת העולם השנייה. קיים ויכוח עד כמה מרכזי היה חלקו של המלך לעומת חלקם של ראשי הכנסייה, בכך שהעם הבולגרי מנע, הלכה למעשה, את השמדתם של יהודי המדינה. מכל מקום, הרכבות יצאו ריקות.
אידיאלית לג'יפ, לרכב וגם להולכים ברגל
ספרי ההדרכה לתיירים מלאים התפעלות מסופיה. הם מגזימים מעט לטעמי. זוהי עיר נעימה, אך לא כדאי להקדיש לה נתח גדול מדי מן הטיול. האטרקציות האמיתיות הן ערי ימי הביניים כמו ווליקו טארנובו שבשפלה התרקית או נסבאר שלחוף הים השחור. ערים נעימות כמו פלובדיב, השוכנת
במישור התרקי העילי, מייצגת את תקופת התחייה הלאומית במאה ה-19. יש בבולגריה עיירות פרובינציאליות ציוריות, מלניק, בעל החזות היוונית היא הידועה שבהן. אך רוב רובו של הטיול איננו אורבני. האטרקציות האמיתיות הם ההרים, היערות, האגמים והכפרים הססגוניים.
מכיוון שבולגריה ההררית מאירה את פניה יותר מאשר ערי התעשייה המשמימות שבעמק, כדאי לחרוג כמה שיותר מציר התנועה המרכזי ולהתפתל בדרכי היער אל המקומות שלא נדרסו על ידי הקומוניזם ולא עוצבו מחדש תחת המכבש הסובייטי. טיול בג'יפ מומלץ במיוחד, משום שהוא מאפשר חופש תנועה.
כך או כך, גם לנוהגים ברכב רגיל, מומלץ מכל הלב לסטות מהציר הראשי, בכל הזדמנות. נשים מכבסות שטיח ליד שוקת מים בלב הכפר, זקנים יושבים בשקט על ספסל תחת עץ אלון ענק ומסגד צבעוני או כנסיה בין הבתים הקטנים.
אבל לא רק בג'יפ או ברכב - בולגריה נפלאה להולכים ברגליהם. הרי רילה (Rila) החדים ומכוסי הקרח, הרי רודופי עם פסגותיהם הטרשיות החשופות, עמקי היערות והאגמים הקפואים לפרקים שבהרי פירין (Pirin), הם המאפיינים הנופיים העיקריים של הבלקן - אידיאלי לחובבי טיולים רגליים.
עיירות מקסימות, אבל הטבע הוא האטרקציה האמיתית
מתברר כי הבולגרים, כמו שכניהם הרומנים, הינם חובבי הליכה מושבעים. הארץ מרושתת בשבילים כבושים ומסומנים להפליא (פס צבעוני בין שני פסים לבנים, בדיוק כמו בארץ) ולנוחותם של המטיילים הוקמו עשרות בקתות עץ בהם ניתן ללון בחדרים מחוממים ולקנות ארוחות פשוטות. השבילים מובילים ליערות עבותים, כרי דשא פורחים, מערות נטיפים וכפרים ציוריים.
העגלות אינן רעיון כל כך גרוע
ראינו להקת אווזים רובצת על האספלט בשולי אחת החוות, כרמי יין פרוסים על פני המרחבים, איכרים מעבדים את שדות הטבק ועוד מראות ססגוניים המאפיינים את הכפרים של ארץ בלקנית זו. בדרכי העפר ובכבישים הצדדיים פגשנו חקלאים הנוסעים לאיטם בעגלות צבעוניות רתומות לסוסים, הילדים שביננו התלהבו אמנם מביצועי הג'יפים, אך קנאו ביושבים בעגלות.
פגשנו אותן בכל מקום - חוזרות מן השדה, או מובילות משפחות שלמות לאירוע, דוהרות בצד הכביש עמוסות צעירים צוהלים, נושאות מטען של עצים כרותים, או חונות בפאתי השדה כדי לאפשר מנוחה וסעודה לסוסים ולחמורים. כל העגלות בנויות באותה צורה, עם קירות להחזקת המטען, ורק הצבעים והקישוטים מבדילים ביניהן. מתברר כי העגלות אינן בחירה גרועה כל כך בהתחשב באלטרנטיבה.
המשאיות העמוסות לעייפה ומעלות פיח שחור, כמו גם כלי הרכב האחרים בבולגריה, מלמדות יותר מכול על ההתפתחות הכלכלית של המדינה. רוב כלי הרכב ישנים, נראים כאילו הם עומדים להתפרק, ונושאים תוויות של מפעלי רכב סובייטיים מתקופת השלטון הקומוניסטי. מראה של "'לאדה", או מכוניות רוסיות מתוצרת אחרת, תקועות כגרוטאות בצד הכביש, הוא מראה שבשגרה בכבישיה של בולגריה.
כלי תחבורה נפוץ במיוחד. עגלה עם סוסה
חזירים גדולים וחזירים קטנים
בכפרי בולגריה ניתן לראות, כמעט בכל חצר, כמה תרנגולות מנקרות באשפה, פרה או שתיים מלחכות עשב ובעיקר דירי חזירים. גם בשדות המרעה הסמוכים לכפרים משוטטים חזירים בגדלים ובצבעים מגוונים למאותיהם. בשלב מסויים, בדרכנו מערבה, נעלמו החזירים לחלוטין מן הנוף. ברגע הראשון ניסיתי לחפש סיבה אקלימית או כלכלית, עד שהבחנתי שהגענו לכפרים המיושבים במוסלמים.תופעה נוספת שמשכה את תשומת לבנו היא שקתות האבן הגדולות שהזרימו מים בצדי הדרכים. בכל כפר כמעט, נוצר הווי מקומי סמוך לשקתות וניתן לראות כפריים יושבים יחדיו, או עוצרים בצד הדרך, כדי לשתות, לאכול פירות שנקטפו בבוסתן סמוך ולמלא את כליהם. בעזרת נהג מקומי שהצטרף אלינו למדנו כי במרבית הבתים אין עדיין מים זורמים.
מפגש עצוב ופחות מחמיא לארץ נעימה זו היו שכונות פחונים מוזנחות, בסמוך לשיכונים הגבוהים, של הצוענים. המקומיים הזהירו אותנו בכל הזדמנות להימנע מקרבת יתר לנוודים הללו, מחשש שישלחו ידיהם בחפצינו, אמרו שבלילות מסוכן להסתובב ברחובות הערים מחשש להיתקלות בקבוצה של צוענים, וציירו בפנינו תמונה עגומה של הנעשה במדינה, כתוצאה מחוסר יכולתם של השלטונות להשתלט על התופעה הזאת.
בדומה לארצות מזרח אירופה האחרות, חי כאן ציבור גדול, שהשלטונות הקומוניסטיים הצליחו ליישב בכפייה, אך לא הצליחו להטמיע בקרב האוכלוסייה. אך האמת העגומה היא שבשום מקום לא הצליחו הצוענים להשתלב, בשל מראם החיצוני השונה, בשל אורח חייהם ובגלל השנאה האוניברסלית לשונה ולזר. ישנם כמובן צוענים שנחלצו ממעגל העוני, אך בדומה לרומניה, שכנתה מצפון, הצוענים הם חרפת בולגריה.
היכן לטייל? על כך, בכתבה הבאה.
- מהודו ועד עולם - כל הכתבות של גילי חסקין
- לאתר הבית של גילי חסקין - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
