קדימה, למימן
התחברות לעולם המימן, שכרגע מתפתח בלעדנו, תהווה דרך לפתיחת הזדמנויות לאקדמיה, לסביבה ולתעשייה
על-פי דו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, ניתן לייחס קרוב ל-60% מצריכת הנפט העולמית לתחום התחבורה. במדינות המפותחות הנתון אף גבוה מזה, קרוב ל-70%. הגידול העצום בצריכת הנפט ב-30 שנה האחרונות (כ-50%) מגביר את הלחץ על מחירי הנפט ומאלץ תלות פוליטית במדינות יצרניות נפט.
במקביל, הדיון על השפעת גזי חממה על מזג האוויר הולך והופך מתאורטי למעשי; אין יותר חילוקי דעות על ההשפעות ההרסניות של זיהום סביבתי על הבריאות. לכל אלה תרגום ישיר למונחים כלכליים כפגיעה בתוצר הלאומי שמעיקה, ובעתיד תעיק עוד יותר, על החברה האנושית מבלי לפסוח על המדינות המפותחות והמתקדמות.
ישנה מודעות גוברת לצורך לצמצם את התלות בנפט המיובא, להשתלט על הגידול של פליטת הפחמן הדו-חמצני ולצמצם את רמות הזיהום בערים הגדולות. כל אלה יצרו קרקע פורייה לקידום מקורות אנרגיה חלופיים ודלקים חלופיים. לאחרונה, בישראל, ניתנה תשומת לב רבה לנושאים כגון אנרגית שמש לייצור חשמל, לשימוש באתנול כדלק "נקי" ועוד. אולם נושא אחד, שמעורר עניין רב בעולם, אינו בא לידי ביטוי כלל וכלל בחשיבה הממלכתית שמתקיימת לגבי עתיד מקורות האנרגיה בישראל, והוא השימוש במימן.
חזון השימוש במימן כמקור דלק בלתי נלאה תואר כבר ב-1874 ע"י ז'ול וורן, בספרו אי התעלומות, שבו אחד מגיבוריו מדבר על פירוק מים למרכיביהם וניצולם כתחליף לפחם.
על-פי ג'רמי ריפקין, מחבר הספר "כלכלת המימן", חברת ג'נרל מוטורס הייתה הראשונה להשתמש במושג כלכלת המימן בזמן שחיפשו, בשנות ה-70, חלופות עתידיות לדלקים. כיום חברות משקיעות משאבים ניכרים לפיתוח כלי רכב על בסיס תאי דלק שמוזנים על-ידי מימן.
פעילות גלובלית ענפה מתרחשת בנושא המימן בכל מקום. סין מתכננת להפעיל צי של מכוניות מונעות מימן באולימפיאדה ב-2008. בהמבורג, גרמניה, מופעלים "אוטובוסי מימן". בחברת "של" ישנה מחלקה שלמה שייעודה "להביא מימן לקמעונות". חברת הונדה מציגה מכונית על בסיס תא דלק מימני, שתוכל לנוסע מעל 400 ק"מ לפני תדלוק מחדש. ארה"ב משקיעה מאות מיליוני דולרים בתכנית לדלק מימני.
הרחק מאחור
ומה בישראל? קדחת המימן לא הגיעה לישראל, מלבד בגופי המחקר, כגון מכון ויצמן ואוניברסיטת תל-אביב, שם מתקיימת פעילות מחקרית ענפה ואיכותית מאד (חלקה עם סיכוי מצוין למסחור).
על ישראל להתחבר לעולם המימן, שכרגע מתפתח ודוהר בלעדנו. זה קורה בארצות הבית ובאירופה, ביפן ובסין. שגריר ארה"ב בישראל ציין זאת בדבריו בכנס אנרגיה מתחדשת בנובמבר 2006. באותו כנס, פרופסור מילדרד דרסלהאוס מאוניברסיטת MIT, הציגה את הקשר המאלף בין ננו-טכנולוגיה לבין שימוש במימן לאגירת אנרגיה. בתכנית המסגרת האירופאית השישית הושקעו כ-300 מיליון יורו בנושאים קשורים למימן, בין השנים 2002-2006. בתכנית השביעית מקימים מסגרת ייחודית לנושאי מימן ותאי דלק.הנושא מתחבר גם לפעילות האנרגיה המתחדשת, שלאחרונה מקבלת תאוצה בארץ. דרך אידיאלית ליצור מימן היא שימוש באנרגיית שמש. דרך אפשרית לאגירת אנרגית רוח ושמש היא שימוש בתא דלק מימני. לפני כחודש וחצי התקיים כנס באילת, בו הוכרז על תכנית אזורית לקידום אנרגיה מתחדשת. חשוב להוסיף לרשימת הנושאים גם את נושא המימן, מיוצר באנרגית שמש או כאמצעי אגירה. כך היוזמה הדרומית תתחבר ביתר שאת למתרחש בשאר עולם.
ישראל רק יכולה להרוויח מתשומת לב ממוסדת לטכנולוגיות המימן. אין הכרח להאמין בעולם שכולו "כלכלת מימן", די להעריך את החשיבות של ההתחברות לקהילה בינלאומית נרחבת שמטפלת בנושא, כדרך לפתיחת הזדמנויות משמעותיות מאד הן לאקדמיה, הן לסביבה והן לתעשייה.
ד"ר איתן יודילביץ הוא מנכ"ל קרן בירד, הקרן הדו-לאומית של ישראל וארצות הברית
לפנייה לכתב/ת 
