כאן גרה משפחת יבוסי

את הסיבה לשמו הנוכחי, קיבל ארמון הנציב רק בשנות השלושים של המאה ה-20, עם בניית משכנו של הנציב הבריטי בארץ ישראל. אולם למקום יש חלק נכבד בהיסטוריה של א"י וירושלים, אלפי שנים לאחור, עוד בתקופת האבות.

ארץ המוריה

"ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק", נאמר בספר בראשית (כ"ב, ד) על מסעם העגום של אברהם ויצחק. השניים עשו דרכם מבאר שבע, על "דרך ההר" העתיקה, אל "ארץ המוריה" - המקום בו נצטווה אברהם להקריב לעולה את בנו. במהלך שלושת הימים הראשונים של המסע, נותרה "ארץ מוריה" כמקום שאליו אולי כלל לא יגיעו, אבל כשהלכו האב ובנו על הרכס עליו אנו עומדים כעת, ראו בעיניהם, ממש כמונו, את אזור "הר המוריה" (הר הבית של ימינו, על פי המסורת).

אברהם כידוע לא נרתע, כי אם המשיך להתקדם. אולם אנו נעצור לרגע ונשקיף לעבר העיר העתיקה של ימינו. מעט מתחתיה (מכיוון דרום), נוכל להבחין במעין מתחם משולש - "עיר דוד" - היישוב אותו הפך דוד המלך לבירת ממלכתו המאוחדת, לפני מעט יותר מ-3,000 שנה.

הר הבית. 3,000 שנה אחרי (צילום: חיים צח)

העיר אמנם לא הוקמה על ידי דוד, כי אם הייתה מיושבת בבני העם היבוסי: "וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד. ויאמר... כל מכה יבוסי ויגע בצינור" (שמואל ב, ה, ז-ח). ויש הטוענים ששמה של ירושלים נרמז קודם לכן, כבר בימיו של אברהם אבינו. לאחר שסיים את המלחמה בחמשת המלכים, התקבל אברהם בכבוד על ידי "מלכי צדק מלך שלם", שהוציא לקראתו "לחם ויין" (בראשית, י"ד, יח).

כפי שניתן לראות, בעת העתיקה שכנה ירושלים כמעט בעמק, על הצלע המערבית של נחל קדרון, ומתחת להר הזיתים - רחוקה מן הדרך הראשית שחצתה את ארץ כנען מדרום לצפון. היא גם לא נחשבה לעיר מרכזית במיוחד. בזכרנו זאת, נבין קטע מפרשייה תנ"כית נוספת, "פילגש בגבעה": כשעושים איש מבני לוי ופילגשו את דרכם בחזרה מבית לחם להר אפרים, נעצרים הם סמוך למקום עמידתנו, ומתלבטים האם לחנות ללילה בעיר היבוסית הקטנה או להמשיך עוד כמה קילומטרים צפונה, אל עבר "גבעה", עיר יהודית שהייתה מצויה בקצה האופק הנפרש מולנו כעת.

השניים מחליטים לא לסטות מן הדרך, ומתקדמים עד "גבעה", שם מתחוללת טרגדיה נוראה, שראשיתה באינוס הפילגש על ידי בני שבט בנימין, באמצעה כמעט והוכחד השבט ובסופה נחטפו בנות שילה המחוללות כדי להשלים את מניין הנשים שלו. יש מי שחושב שהאירוע התרחש בט"ו באב, בדיוק היום - לפני אי אלו שנים.

מיטת מוות

להמשך הסיור: נצא בחזרה לדרך חברון, נפנה ונסע ימינה עד לסינמטק, שם נחנה ונעלה למרכז למורשת בגין

בין מרכז בגין ובין הכנסייה הסקוטית חבויות מערכות קבורה מימי המקרא. מערכות אלו שימשו את המעמד הגבוה, והן מדגימות יפה את שיטת הקבורה המשפחתית באותה העת: השלב הראשון בקבורה הוא השכבת הגופה במעין מיטת מוות שהוכנה מבעוד מועד, וכוללת אפילו מקום חצוב בסלע להנחת הראש - כפי שניתן לראות. בשלב השני, משנתמלאו כל משכבי המתים, נאספו עצמות המתים והוכנסו לבור מרכזי (בור המאסיפה), שבו נאספו כל בני המשפחה בסופו של דבר.

מי נקבר במערות אלו? קשה לקבוע, אך ברור שהיו אלו עשירים, המסוגלים לממן חציבה בסלע. יש שהעלו את האפשרות כי במקום זה נקבר אפילו עוזיה מלך יהודה. מאחר שהיה מצורע, לא נקבר עם כל בני המשפחה בעיר דוד.

מערות קבורה לחברה הגבוהה (צילום: רון פלד)

כך או כך, במקום נמצאו פריטים שונים שבני המשפחה קברו עם יקיריהם, ביניהם לוחיות כסף זעירות וגליליות, שעליהן נוסח "ברכת הכהנים" המוכרת לנו עד היום. הלוחיות תוארכו לסביבות המאה ה-7 לפנה"ס, והן העדות הקדומה ביותר שנמצאה עד כה לטקסט המוכר לנו מן התנ"ך - נכתבו מאות שנים לפני המגילות הגנוזות שנמצאו בים המלח.

מי קבור כאן?

להמשך הסיור: נתקדם ברגל עם הכביש היורד וחוצה את גיא בן הנום, ונעלה להר ציון, המתנשא מולנו כשעליו כנסיית דורמציון הנראית למרחוק. נעצור אחרי הכנסייה, במתחם המכונה על פי המסורת "קבר דוד"

חצינו את גיא בן הנום, שבעבר נודע לשמצה כמקום שבו היו מוקרבים קרבנות אדם וילדים למולך, אלילם של בני עמון, כמתואר: "וטמא את התפת אשר בגיא בן הנום, לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך" (מלכים ב, כ"ג, י). כיום אין זכר למולך, אך המקום הפך לשמו של הגורל הנורא מכל- הגיהינום.

במתחם קבר דוד שבו אנו נמצאים, ננסה לברר האם דוד המלך אכן נקבר במקום. התשובה, כך נראה, שלילית: "וישכב דוד עם אבותיו, ויקבר בעיר דוד" (מלכים א, ב', י). אנו איננו נמצאים בעיר דוד, וכך נראה שזיהוי המקום כקברו של דוד אינו מדויק. עם זאת, יש הסבורים כי באתר זה נקברו מלכי בית דוד האחרונים, שמקום קבורתם כונה "גן עוזא".

במאות השנים האחרונות התייחסו יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד, למקום זה כקברו של המלך, שהפך את ירושלים לראשונה לבירה. במשך עשרות דורות שפכו פה יהודים את תחינותיהם ותפילותיהם, וסמכו על זכותו של דוד שתעמוד להם.

לפיכך, אין לנו אלא להיכנס ולהתרשם ממתחם הקבר כיום, ולאחר מכן לעלות לגג המבנה, ל"מצפה הר הבית וחדר הנשיא (יצחק בן צבי)", ולהשקיף ממנו מזרחה - אל מורדות הר ציון ואל הר הזיתים, מקומה של עיר דוד המקראית, ומקומם האמיתי, כך נראה, של קברי מלכי בית דוד.

מטיילים עם התנ"ך: בעקבות דוד בשפלת יהודה , פלישתים עליך שמשון

הכותב הוא חוקר ומורה דרך במוסד יד בן צבי