האם ישנו איסור הלכתי לעשן סמים?
שאלה:
האם ישנו איסור דתי/הלכתי לשימוש בסמים ? (אנונימי)
תשובה:
לפי ההלכה אסור להשתמש בסמים, גם בסמים קלים וגם בסמים כבדים. אסור להשתמש גם בסמים שאינם גורמים להתמכרות מיידית.
איסור המריחואנה
הרב משה פיינשטיין זצ"ל נדרש לעניין זה כאשר החלה להתפשט בארה"ב אופנת עישון המריחואנה בין הצעירים, וכך הוא כותב בתשובה משנת תשל"ג (1973) :
"הנה בדבר אשר התחילו איזה בחורים מהישיבה לעשן חשיש (מעראוואנא), פשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה ... סוף דבר הוא פשוט וברור שהוא מאיסורים חמורים וצריך להשתדל בכל היכולת להעביר טומאה זו מכל בני ישראל ובפרט מאלו שלומדין בישיבות" (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן לה)
הנימוקים שהוא מונה שם לאיסור הם:
1. נזק בריאותי.
2. פגיעה בדעת האדם, המבטלת אותו מתורה, תפילה וקיום מצוות ושאר חובות החיים הדורשות דעה צלולה.
3. התמכרות לתאוות – סעיף מאיסורי בן סורר ומורה, האוסר על האדם להתמכר לתאוות באופן שיהפוך לפושע ומזיק לחברה.
4. פגיעה בכבוד ההורים .
5. ביטול מצוות עשה של "קדושים תהיו".
שלושה מעגלים של חיובים דתיים
ההלכה מורכבת משלושה מעגלים של צווים דתיים: תשתית התנהגותית, מצוות ואיסורים. קל להבין שהמצוות והאיסורים כוללים מעשים מסוימים שחובה לעשות אותם או להימנע מהם, אבל מעגל התשתית ההתנהגותית מצריך הבהרה. אדגים את הדבר באמצעות מצוות סוכה.
תארו לכם אדם, שבהתקרב חג הסוכות, אדם אינו בונה סוכה. הוא טוען שההלכה מחייבת לשבת בסוכה,אך אין מצוה לבנות סוכה. כאשר אנחנו באים לשאול אותו על כך, אנחנו מבחינים שהוא אינו לבוש. אין לו כסף לקנות בגדים ואין לו כסף לקנות סוכה. אנחנו מציעים לו ללכת לעבוד, להרוויח כסף ולרכוש לעצמו בגדים וסוכה, או לכל הפחות ללכת ולבקש צדקה. משיב לנו אותו אדם – האם ההלכה מחייבת אותי לעבוד? איפה כתוב בשולחן ערוך שחייבים לעבוד או לחזר על הפתחים ולבקש צדקה?
ביום לפני חג הסוכות הוא הולך לישון. כאשר הוא קם כבר נכנס החג. הוא טוען – איני יושב בסוכה כי אין לי, וגם אם היה לי, אסור היה לי לברך ולעשות קידוש בסוכה כי אין לי בגדים ואסור לברך בעירום.
כעת, ניתן להיכנס עם האדם הזה בדיון על כל פרט – היכן כתוב בהלכה שחייבים לעבוד או להביא כסף ממקום אחר, היכן כתוב שחייבים לבנות סוכה לפני סוכות, היכן כתוב שאסור ללכת לישון בערב החג אם אין לך סוכה וכו'. הדיון כזה הוא עקר, כי פרטים רבים מסוג זה באמת אינם מפורשים בספרות ההלכה.
יש הנחה מובלעת בספרות ההלכתית שקיימת תשתית התנהגותית מחייבת המהווה את האפשרות למצב הדתי של עבודת ה'. במסגרת התשתית הזאת אנחנו מניחים שעל האדם מוטל לדאוג לכך שהוא יהיה עובד ה' כשיר. שישתדל להיות בריא, שישתדל להשיג את האמצעים הנחוצים לחיים של תורה ומצוות, שיהיה בדעה צלולה, שיחיה בסביבה סבירה המאפשרת עבודת ה', וכן הלאה. חז"ל (מסכת ברכות דף לב) למדו זאת מן הפסוקים בספר יהושע : תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. ... דרך ארץ מנין - שנאמר (שמואל ב' י) חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'. רש"י שם מפרש מה הכוונה להתחזק בדרך ארץ : דרך ארץ - אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא - לסחורתו, אם איש מלחמה הוא - למלחמתו.
פסוקים אלו לקוחים מתקופה בה בני ישראל היו במלחמה עם בני עמון וארם, ושם קוראים המפקדים להתחזקות כללית, ומטילים על כל אחד להתחזק בתחומו למען הצלת העם והארץ. זוהי תפיסה כללית, שהתורה ציוותה עליה במספר מקומות בספר דברים, ולדעת הרמב"ן כלולה במצוות עשה של "קדושים תהיו" – החובה לארגן את החיים כך שתוכל הקדושה לשרות בהם.
צרכים שונים להגדרות פרטים
חייל בטירונות לא זז בלי פקודה מהמפקדים. אומרים לו - עכשיו תאכל, עכשיו תקפל את השמיכה, שבע דקות התקלחת וחזרת לפה, עכשיו תמלא מימיות. חייל מבוגר או במילואים אומרים לו – חברים בשעה 16:00 יורדים לשטח, עד אז בבקשה לחתום ציוד אישי, לזווד כלים, ולהיות מוכנים. החיילים הבוגרים יחליטו לבד אם הם קודם חותמים על כלי הרכב או קודם על הקיטבג האישי. לבד יבינו שצריכים בשלב כלשהו ללכת לאכול צהריים, ושכדאי להתקלח לפני שיורדים לשטח לכמה ימים, ושאם לא ימלאו מימיות לא יהיה להם מה לשתות. נותנים להם משימה, סומכים על שיקול דעתם שיתארגנו לביצוע מוצלח.
ההלכה מטילה על היהודי מטלות רבות. יש שלבים בחיים, יש אנשים שמתאים להם לקבל פרוט מדויק של כל ההכנות לחיים הדתיים ולא רק למשימות עצמן. מומלץ למי שמרגיש שהוא כזה להצטרף לסביבה בה כל הפרטים האלו מוכתבים ע"י קהילה תורנית – היכן לגור, מה ללבוש, היכן לחנך את הילדים וכו'. במסגרת זאת חובה גם להבהיר בצורה מפורשת גם הלכות שעשויות להראות פשוטות – כגון החובה לשמור על צלילות הדעת, חובה לשמור על הבריאות, חובה להיות חזק ומוכן לכל משימה בעבודת ה'.
מי שמרגיש שהוא "חייל מילואים" יכול להיות שפירוט כל הדברים ששייכים לסידור תשתיות החיים הדתיים יגרום לו לתחושת מועקה. לאלה נאמר – עלינו להיות חיילים טובים לעבודת ה', אנא דאגו לכל הפרטים והיו מוכנים למשימה.
שימוש רפואי בסמים
כאשר יש צורך רפואי, מותר לתת סמים לחולים סובלים אם הדבר נדרש לצורך הקלת סבלם. כך פסק הרב שלמה זלמן אויערבך וכך נוהגים בכל יום בבתי החולים בישראל, בהסכמת רוב הפוסקים.
בשנת תש"מ, התפרסם בבטאון אסיא כה' מאמר בו העלה הרב א. נבנצל דעה לאסור שימוש בסמים גם במקרים אלו, לאור הנזק הגופני שהם עלולים לגרום, ולטענתו קרוב הדבר לאיסור רציחה. דעה זו אינה מקובלת, ונראה מהמאמר שם שהשואלים לא דייקו בשאלתם, והתשובה ניתנה מתוך התייחסות שגויה למציאות הרפואית שככל הנראה לא הוצגה לרב בצורה שלמה. (משיב: הרב דרור ברמה).
