במטבח של גולדה

מאיר ואנואר סאדאת, 1977 

"גולדה בישלה פוליטיקה", אומר מקורבה של מאיר, שמעון אביזמר. אוכל דווקא לא הרבתה לבשל, שכן לא הייתה בבית. למרות זאת, הקפידה ראש הממשלה להכין אחת לשבוע גפילטע פיש. את מנת הדגים הקרושים לקחה עימה לביקור השבועי אצל בתה בקיבוץ רביבים שבנגב.

בעת אחד מביקוריה בארצות הברית, דווח בשעתו, שאלו אותה העיתונאים בוושינגטון: "גברת מאיר, נכדך בן השבע, גדעון, אומר כי את עושה את הגפילטע פיש הכי טובים בעולם. אם כן, גלי לנו את המתכון שלך". חייכה ראש הממשלה והשיבה: "אני חושבת כי הנכד שלי איננו כל כך אובייקטיבי כלפיי, וגם אני לא אליו" – וסירבה לחשוף את המתכון. באותו נסיעה לאמריקה, כפי שנהגה תמיד במסעותיה לשם, בעיקר לניו יורק, דאגה גולדה לפנות מזמנה כדי לגשת לאחת החנויות לאביזרי מטבח. כמי שנודעה כבעלת חולשה לגאדג'טים שכאלה, הקפידה באדיקות להצטייד במעודכנים שבהם.

באחד מערבי חג הפסח, זמן קצר לאחר שנבחרה לראשות הממשלה בשנת 1969, הגיעה גולדה לרביבים. שם, בפני החברים בחדר האוכל, סיפרה על ימיה הראשונים כעולה חדשה מארצות הברית בקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל, כפי שתעלה על הכתב מאוחר יותר בספרה "בית אבי". "אפיית הלחם הייתה בשבילי הדבר המסתורי היותר בחיי. היינו אז קבוצה של 32-30 חברים. את הקמח היינו קונים בנצרת והוא לא היה מנופה כהלכה, והלחם יצא כולו סגול, ולעתים קרובות גם קצת מר. ומה שהטיל עליי אימה יותר מכל הוא שהוותיקות רצו ללמד אותי ללוש את הלחם יבש. כאשר שופכים לעיסה הרבה מים, אמנם יותר קל ללוש, אבל לא יוצא מזה כלום. כל החוכמה היא אפוא ללוש את הלחם עם מעט מים. כאשר למדתי וידעתי לעשות את זה הייתי באמת גאה מאוד".

גם את השמן קנו הקיבוצניקים הצעירים מהערבים, אך הוא היה מר כמוות, כלשונה, ואת מה שבישלו ואפו עימו פשוט אי אפשר היה לאכול. "חומוס, שהיינו שורים אותו במים 24 שעות, מבשלים אותו עם בצל - וזה היה מרק. אחר כך זה היה דייסה, ובערב היינו טוחנים אותו עם בצל וזה היה סלט".

ואילו את התה, המשיכה גולדה לספר לחברים, שתו אז היישר מן הדוד. "אינני יודעת כמה פעמים בשבוע שתינו תה ממים רתוחים כי למי הייתה סבלנות לחכות עד שיירתח הדוד? התחממו המים – שתו תה. ובשביל כל טיפת תה צריכים היו לבוא למטבח. נדמה לי, שאילו היו אז בקיבוצים האמצעים וההסכמה העקרונית לשני דברים שעכשיו כבר התקבלו: שירותים פרטיים ואפשרות להרתיח כוס תה בחדר – הרי אלפים שעזבו את הקיבוצים לא היו עוזבים", חייכה.

ארוחת בוקר של קיבוץ

המרכיבים:

3 עגבניות

1 מלפפון

3 גזרים

1 חסה

1 פלפל ירוק

7 צנוניות

3 בצלים ירוקים

1 ביצה קשה

לרוטב:

3 כפיות מיץ לימון

3 כפיות שמן

1 כפית מיונז

מלח לפי הטעם

פלפל שחור לפי הטעם

1. קוצצים דק את הבצל הירוק וקורעים את עלי החסה.
2. מגררים את הגזרים ואת הביצה וחותכים את שאר הירקות לקוביות קטנות.
3. שמים את כל הירקות בקערה גדולה.
4. טורפים היטב את מרכיבי הרוטב ויוצקים על הסלט בעת ההגשה. מערבבים בעדינות.
   

עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעיקר מתוצרת הונגרית, שלא יודע לסגור את הפה. אפשר ליצור איתו קשר כאן .