שמש בגבעון: לנבי סמואל בעקבות שאול המלך
חבל הארץ בנימין, בו נולד שאול המלך, ואשר היה בהמשך לבירת ישראל הראשונה, הוא מקום שבו אפשר ממש לראות את שרידיהם של סיפורי התנ"ך. אפרת נתן ממכון יד בן צבי יוצאת לאתרים שההיסטוריה עדיין חיה בהם
נבי סמואל הוא אתר שקט בימים כתיקונם, אבל מתחת לפני השטח, רוחשות רוחות ההיסטוריה. למשל, פעם בשנה, בכ"ח באייר, משנה המקום את פניו ומתעורר לחיים. ביום זה, שבו לפי המסורת נפטר שמואל, מתקיימת בנבי סמואל הילולה שמחה במיוחד, ששורשיה נעוצים אי שם בימי הביניים, המתחרה אפילו בזו המתקיימת במירון.
לפי סברות מסויימות, מקום זה מזוהה עם מצפה, העיר בנחלת בנימין שבה התרחשה משיחתו הדרמטית של שמואל את שאול. או אז כינס שמואל את כל העם אל מול האויב הפלשתי, והפיל את הגורלות שזיהו את שאול איש בנימין והוא הומלך למלך על ישראל.
במצפה גם ישב לאחר הכיבוש הבבלי והחורבן גדליה בן אחיקם שנרצח על ידי אחיו הישראלים שלא קיבלו את שלטונו. ואם לא שבעתם, אליה גם כינס יהודה המכבי בימי הבית השני את צבאו "כי מצפה לפנים מקום תפילה בישראל".
פרט נוסף שאולי לא ידעתם על המקום, הוא שהאתר נהרס כליל במלחמת העולם הראשונה. על חורבותיו שחזרו הבריטים באופן מדוייק את המבנה המקורי, אך האתר שבו נבקר, שבו היסטוריה מקיר לקיר, נבנה לפני 90 שנה בסך הכל.
יוצאים לדרך
נבי סמואל, הוא אם כן, נקודת ההתחלה של סיורינו, וליתר דיוק, מבנה הכנסייה הצלבנית בנבי סמואל, הנמצא על ראש גבעה בקצה שכונת רמות שבפאתי ירושלים. נחצה את החפיר הצלבני, שסביבו נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מימי ממלכת יהודה (המאה ה-8 לפני הספירה), ונגיע אל הכנסייה הצלבנית, שהוסבה בימי הביניים למסגד, וכיום נמצאים בה גם בית תפילה וישיבת מקובלים.
שרידי הכנסייה, המסגד, ואולי גם המשכן? תל שילה (צילומים: אליעזר חיים שטיין)
לאחר שנטפס אל הגג, במדרגות התלולות שמשמאל לכניסה, נבין מדוע זכה המקום לשם מצפה: מדרום, ירושלים במלוא תפארתה, וברקע, רכס חברון; ממערב, מגיע המבט עד השפלה, וממזרח עד הרי מואב. מצפון, נפרשת במת בית אל, איזור כמעט שטוח המאוכלס בצפיפות בישובים יהודיים וערביים, ממש כשם שהיה בתקופות קדומות יותר. זוהי ארץ בנימין.
ממש מתחתינו, על גבעה בלב העמק, נמצא הכפר אל-ג'יב, שבו נמצאו שרידיה של העיר גבעון. נוכל לראות כיצד ניצל יהושע את השמש המסנוורת העולה ממזרח כדי להפתיע את האויב, ולשמוע אותו קורא "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" עם התקדמות המרדף מערבה.
לאחר סיור בחפירות, נצא מנבי סמואל לתל שילה: נחזור לכיוון ירושלים, וניסע צפונה לשכונת פסגת זאב. ממערב לשכונה, על תל אל-פול, עומד השלד של הארמון שבנה חוסיין מלך ירדן מעט לפני מלחמת ששת הימים.
בניית הארמון מעולם לא הסתיימה, אבל 3,000 שנה לפני כן עמד על הגבעה, שנקראה אז גבעת שאול או גבעת בני בנימין, ארמונו של שאול, המלך הראשון בממלכה המאוחדת.
מפסגת זאב נצא לכביש 60 דרך מעבר חזמא. נוכל להיעזר בשמות ישובים לאורך הדרך כדי לשחזר את האירועים המקראיים שהתרחשו באזור זה. א-ראם היא הרמה, עירו ומקום קבורתו של שמואל הנביא. כשנחלוף ליד אדם - גבע בנימין, נראה משמאל את הכפר ג'בע, וכמה ק"מ לאחר מכן נעבור ליד כפר הנושא את השם מוכמש, הלא הם גבע ומכמש; ביניהם נראה את הנחל המצוקי שעל סלעיו טיפס יונתן בן שאול כדי להפתיע את משמר הפלישתים (שמואל א', יג–יד).
שרידים מהאלף השני לפני הספירה
בסמוך לתל שילה, הנמצא למרגלות הישוב שילה, הוקמו מספר כנסיות ומסגדים שנבנו כאן בשל זיהויו של האתר בכל התקופות עם שילה, מקום המשכן. ממש בימים אלו נחפרת כנסייה ביזנטית ענקית למרגלות התל, ובמקום נמצאה כתובת הנושאת את השם שילה, המאששת את הזיהוי הוותיק.
אפשר לנסות לשמוע את התפילה
נציץ אל רצפות הפסיפס ונעלה אל התל, שבו עדיין ניצבים בגאון שרידי חומה מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה, ועליהם נשענים מבנים מסוף האלף השני לפני הספירה, היא תקופת ההתנחלות והשופטים.
לפי המסורת, כינס יהושע את העם בעיר שהיתה שוממה באותה תקופה, ולאחר ששלח משלחת לחקירת הארץ "ויקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה" (יהושע יח, ד), חילק את הנחלות בגורל לשבטים השונים. בשילה הוצב המשכן, אולי על גבי המשטח העצום והמפולס שניצב בצפון העיר, שכיוונו מזרח-מערב ורוחבו 25 מ' (חמישים אמה).
בשקט המשתרר נוכל לנסות להאזין לתפילת חנה הכמהה לבן. כשהבן, שמואל, אכן נולד ונגמל, הוא גדל כאן, במשכן שילה, לצידו של עלי הזקן. כשנעמוד במשטח הצפוני, ונביט אל העיר שעל התל, נזכר בסופה של שילה: ארון האלוהים נלקח מהמשכן כדי לסייע במערכה מול הפלישתים באפק ונשבה על ידיהם.
אז יצא "איש בנימין" משדה המערכה אל שילה כדי לדווח לעלי על החורבן "וגם שני בניך מתו, חפני ופנחס, וארון האלוהים נלקחה" (שמואל א' ד, יז). עם הישמע הבשורות הקשות , נפל עלי אל מותו. חורבן שילה התגלה לעיני החופרים במאה ה-20 בדמות חדרים שרופים וקנקני אגירה ענקיים המכילים חרצני זיתים מפוחמים.
ריקודים בכרמים
אבל לא רק חורבן ידעה שילה. המקרא מספר על חג קדום שנחגג במקום: "חג ה' בשילה מימים ימימה" (שופטים כא, יט), שבו היו הבנות יוצאות לחולל בכרמים (נסו לרקוד מתחת לענבים הבשלים... ועוד בבגדים לבנים). זהו האיזכור הקדום לט"ו באב, עליו אמרו חז"ל ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים".
חג הגפן, המתקיים בעיצומם של ימי הבציר, שיהפוך לחג האהבה, ראשיתו כחג לה' בשילה. נצא משילה אל כרמי הגפן הסובבים אותה, וכשנתעייף מהריקודים נוכל לנסוע צפונה ולפנות לפני תחנת הדלק בדרך עפר משולטת אל "מעין הגיבורים" שמתחת לישוב עלי. שם, בצל התאנה, במקום שבו מתנקזים מי המעין לבריכה עגולה, נוכל להתרענן ולסיים את סיורנו.
הכותבת היא רכזת ומדריכה במוסד יד בן צבי
כתבות נוספות בסדרה "מטיילים עם התנ"ך": בעקבות דוד בשפלת יהודה , פלישתים עליך שמשון , כאן גרה משפחת יבוסי
לפנייה לכתב/ת 
