תכנים פתוחים קיימים רק בזכות זכויות יוצרים
התוכן הפתוח הוא תופעה ברוכה, אשר קמה בצלו ובזכותו של משטר זכויות יוצרים הקיים - משטר אשר נותן תמריץ הוגן ליזמים ליצור תוכן מסחרי, אשר מספק את הגב הכלכלי והרעיוני של התוכן החינם. אם נרצה בהמשך פיתוחו של ענף מבורך זה, נשכיל להמשיך להקפיד על הגנה איתנה על זכויות יוצרים
נחלת הכלל התעשרה בשנים האחרונות בתופעה חדשה ומרשימה: שפע של "תכנים פתוחים", תוכנות מחשב ואתרים שנוצרו על ידי ציבור רחב, אלמוני ומרושת, וביחד מהווים משאב ציבורי חשוב. דוגמה בולטת היא האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה", הנכתבת על ידי מתנדבים וניחנת בקצב עדכונים והיקף מרשימים. דוגמאות נוספות הן אתר הווידיאו השיתופי YouTube ומערכת ההפעלה "לינוקס".
האם זכויות היוצרים מיותרות?
סביב תופעה זאת צמחה תנועה שלמה אשר רואה בה מהפכה כלכלית ותפישתית. תנועת חופש המידע גורסת כי "זכויות יוצרים" כבר אינן חשובות; להפך, זכויות אלה כובלות את המידע, ואילו תנועה זאת גורסת כי "מידע שואף להיות חופשי".
כנגד הממסד האומר שתוכן איכותי לא ייווצר בלי תמריצים בצורה של זכויות יוצרים, הם מצביעים על כך שגם ללא תמריצים אלה ואולי דווקא בגלל העדרם זכינו לוויקיפדיה, ל-YouTube, ללינוקס. המסקנה שלהם היא כי זכויות יוצרים הן שיטה מיושנת, מאובן מן העבר הטרום-רשתי. לפני שהיה כל העולם מחובר היינו צריכים לסמוך על האדם הבודד לקחת אחריות על יצירת תכנים בעלי ערך, אך היום ניתן לסמוך על הכלל המרושת.
המתכנת ריצ'רד סטולמן התווה לתנועה קו אידיאולוגי. סטלמן מתעקש על מינוח קפדני: הוא שולל את הביטוי "תוכן פתוח" ומחייב את הניב "תוכן חופשי", כאשר החופש הוא במובן של חירות, לא של בירה חינם. סטולמן חידש את הרעיון של "רישיון הפוך", חובות יוצרים במקום זכויות יוצרים, כאשר המטרה היא לשמר זכויות העתקה במקום להגביל אותן.
הקשר בין תרבות לזכויות יוצרים
לצד סטולמן, משפטנים כמו הישראלי יוחאי בנקלר, בספר "עושרן של רשתות", והאמריקני לורנס לסיג, בספר "תרבות חופשית" ואחרים, חיברו יחד קו תרבותי, המחייב את התרבות ההמונית המרושתת כמעצימה חברה שוויונית ודמוקרטית יותר, עם קו משפטי אשר מטיל ספק בחיוניותן של זכויות יוצרים כתמריץ ליצירה.אלא שהמאמצים של בנקלר ואחרים למעט כביכול בחשיבותם של זכויות יוצרים מגלים לפעמים בורות כלכלית מצערת. האמת נותרת, שהגנה על זכויות יוצרים חיונית להמשך פיתוח כל סוגי התוכן.
למשל, כאשר בנקלר מנסה להבליט את ערכו של התוכן הפתוח ולמעט בזה של התוכן המוגן, הוא מראה שכיום הכנסות IBM משירותים סביב תוכן פתוח גדולות מאלו ממכירת רישיונות לקניין רוחני. ההשוואה תמוהה, שכן הקניין הרוחני שיב"מ מעמידה לרשות אחרים מהווה אחוז זניח של מכלול הקניין הרוחני של החברה. היקף הרישיונות הוא מדד חסר כל ערך.
במקום אחר כותב בנקלר "אם חלק מיוצרי המידע אינם זקוקים לתפוש את התועלת הכלכלית של הוצאות המידע הספציפיות שלהם, או אם חלק מהעסקים יכולים לתפוס את הערך הכלכלי של ייצור המידע שלהם באמצעים לבד שליטה בלעדית על המוצרים שלהם, אזי ההצדקה להגביל גישה על ידי זכויות יוצרים או פטנטים היא מוחלשת".
המסקנה אינה מתבקשת. מעולם חלק ממייצרי התוכן לא היו זקוקים להגנה, אך חלק חיוני היו והינם זקוקים כן, ובשבילם החקיקה נועדת. במקום אחר בנקלר מצטט מחקרים שמראים שאין תועלת במשטר זכויות יוצרים מחמיר יותר מזה של היום; מזה הוא מסיק: "זה מרשים כמה מעטה התמיכה בכלכלה להתקנת מידע, יידע ויצירה תרבותית דרך הכלי של קניין רוחני". זאת מסקנה בלתי עקבית לחלוטין. וכי ממחקר ששולל העלאת מסים, נסיק שאין צורך במיסוי בכלל?
קידום תוכן פתוח מחייב זכויות יוצרים
כמו כן הרצון לעודד תוכן פתוח אינו מצדיק הקלה כלפי תוכן מוגן. אפשר להיות תומך נלהב של פארקים לאומיים מורחבים ומטופחים, פתוחים לכל אזרחי המדינה, בלי לחשוב שצריך להקל בדיני השגת גבול בקרקע פרטי. רישיונות פתוחים למיניהם הם נהדרים, ואף אחד לא מנסה לאסור על אנשים ליצור תוכן פתוח; השאלה אם נקשה על אנשים ליצור תוכן מוגן.חסידי התוכן הפתוח טוענים שהגנה על זכויות יוצרים מזיקה לתוכן פתוח, אך האמת היא הפוכה: קידום התוכן הפתוח אינו שולל הגנה על זכויות יוצרים אלא מחייב אותן. תוכן זה הוא פריה של המערכת המסחרית הענפה אשר נשענת על הגנה איתנה על זכויות היוצרים. תעשיית התוכן המסחרית היא האווזה המטילה ביצות הזהב של התוכן הפתוח; תוכן זה הוא משני לעמיתו המסחרי מבחינה כלכלית, אינטלקטואלית, ואף מבחינת עצם תוכנה.
התשתית החומרית של מערכת זאת היא מאות מיליוני המחשבים האישיים ברחבי העולם, אשר רוכשיהם מתעניינים בעיקר בתוכן מסחרי. אחרי שמערכת זאת הוקמה על ידי יזמים מסחריים, זה העניק במה מבורכת ליזמות וולונטריות כמו הוויקיפדיה.
התלות ברקע המסחרי מתבטאת לא רק בתשתית החומרית, אלא גם בידע וכישורים של המתכנתים, אשר נוצרו לרוב במגזר הפרטי, או לפרקים במגזר האקדמי אשר רוב מימונו נובע מהמגזר הפרטי. מתכנת מחשבים של חברה תעשייתית גדולה רוכש ידע וניסיון עצום, אשר חלק ממנו הוא מעמיד לרשות הציבור על ידי השתתפות ביזמות השונות של ה"תוכן הפתוח".
יש גם תלות אינטלקטואלית. ויקיפדיה היא נהדרת, אך עלינו להודות שלא נוכל למצוא שם חידושים. השיטה שלה שוללת כל תרומה מקורית. מערכת ההפעלה "לינוקס" מבוססת על מערכת הפעלה מסחרית משנות ה-70, "יוניקס"; הגירסה למחשבים אישיים הוא למעשה ניסיון שיבוט של מערכת Windows של מיקרוסופט. מייצרי ה"תוכן הפתוח" לרוב אינם יוזמים; הם מבררים מתוך התוכן המסחרי הקיים ועוסקים לרוב בשיבוטו.
התוכן הפתוח הוא תופעה ברוכה, אשר קמה בצלו ובזכותו של משטר זכויות יוצרים הקיים - משטר אשר נותן תמריץ הוגן ליזמים ליצור תוכן מסחרי, אשר מספק את הגב הכלכלי והרעיוני של התוכן החינם. אם נרצה בהמשך פיתוחו של ענף מבורך זה, נשכיל להמשיך להקפיד על הגנה איתנה על זכויות יוצרים.
ד"ר אשר מאיר הוא מנהל המחקר של המרכז לערכים בעסקים,ירושלים. הוא פירסם מאמרים רבים על הפן המוסרי של סוגיות כלכליות עדכניות.
לפנייה לכתב/ת 
