סגור לרגל תירוצים
בניגוד לדעתו של אלטון ג'ון ההשפעה של האינטרנט על עולם המוזיקה היא זניחה למדי. ההצעה המופרכת שלו לסגור את הרשת היא בעיקר חסרת משמעות. גיא חג'ג' מתפנה להסביר לו איך זה עובד באמת
השבוע קרא סר אלטון ג'ון, אגדת פופ, לסגור את האינטרנט. זו לא מטאפורה או גימיק או בדיחה, הוא התכוון בדיוק למה ששמעתם: לסגור את האינטרנט. ולא לתמיד, רק לחמש שנות ניסיון. למה? כי לדבריו זה פוגע במוזיקה, זה מונע מאנשים לצאת ולהיפגש וליצור. " אני חושב שזה יהיה ניסוי מעניין אם נסגור את כל האינטרנט לחמש שנים ונראה איזו מוזיקה תיווצר במסגרת הזמן הזו", אומר ג'ון. ובכלל, " אנחנו מדברים על דברים שישנו את העולם ואת הדרך בה מאזינים למוזיקה, וזה לא יקרה אם אנשים ישבו ויכתבו בלוגים".
קוראי ynet הרהוטים כבר הבהירו היטב מה דעתם על הצעתו של ג'ון בטוקבקים לכתבה המקורית במדור מחשבים. בעוד שאני דווקא לא חושב שהוא צריך "לסתום את התחת" או "הלאה המנדט הבריטי סר פלוצטון נוד" כפי שהתפייט אחד הקוראים, אני כן מוצא כמה פגמים קריטיים בתכנית שלו. למשל, היא מטומטמת להחריד וגורמת לי לרצות לטקבק כמו שור זועם. אבל כשחושבים על זה רגע - אין לה כל משמעות.
הסקרנות שלי לא נתנה לי מנוח, ואחרי הכל, הייתי חייב להקשיב ולו לרגע אחד לבן אדם שנולד עם השם המביך רג'ינלד קנת' דווייט, ועשה ב-60 השנה האחרונות עשרות או מאות מיליונים משירי פופ די מטופשים. בתור מי שבטוח פיצח את השיטה, אולי יש משהו בדבריו.
בואו נבדוק את זה רגע היפותטית: מה כבר יכול לקרות למוזיקה אם נסגור את האינטרנט לחמש שנים? האם האינטרנט, על כל הבלוגים, שירותי המלצות המוזיקה, ההורדות, התוכנות ואתרי המוזיקה שלו באמת השפיע עליך ועליי ברמה המוזיקלית? ברור, הוא שינה ועודו משנה את כל חוקי המשחק הכלכליים והמסחריים, הוא משנה את הקשר בין האמן לקהל, מטלטל ומטביע את סירת זכויות היוצרים, ואם יודעים להשתמש בו נכון, הוא גם מרחיב את הטעם והידע המוזיקלי שלנו עד אין סוף. אבל המוזיקה התקיימה עשרות, מאות, אלפי שנים קודם להמצאת האינטרנט. האם הוא באמת שינה, ככלי, את המוזיקה ואת הדרך בה אנו מאזינים למוזיקה?
המצאת הגרמופון, למשל, העבירה את המוזיקה מאולם ההופעות אל הסלון. חובבי המוזיקה כבר לא היו צריכים להתגנדר ולהתאפר ולהגיע לאודיטוריום כדי להאזין לחמישייה קאמרית. הם היו יכולים להאזין לה גם בתחתונים. כל מה שנדרש מהם הוא לסובב את הידית. הרדיו גרם למוזיקה להיות ניידת והביא את היכולת להפיץ מוזיקה לכל מקום, בלי לסחוב איתך תקליטים כבדים או להקה שלמה. זה שינה את כל הקונספט של האזנה למוזיקה.
טכנולוגיות אחרות לא שינו רק את הדרך בה אנחנו מאזינים, אלא את המוזיקה עצמה. הפטיפון הפך לכלי נגינה בפני עצמו ובלעדיו לא היה נולד ההיפ-הופ. שלא לדבר על גיטרה חשמלית, בלעדיה לא היה לנו רוק. אבל מאז הכנסת הסמפלר והסינתיסייזר לחנויות המוזיקה, קשה לי לחשוב על כלי נגינה חדש שנכנס ב-30 השנה האחרונות לשימוש רחב.
שנחזור לסיקסטיז?
אז מה הייתה, בעצם, ההשפעה של האינטרנט על המוזיקה שאנחנו שומעים? על הדרך בה אנו שומעים אותה? זניחה למדי. הוא הפך הכל לנגיש יותר עבור כולם - למאזינים קל יותר לגלות מוזיקה חדשה ולהוריד אותה, למוזיקאים קל יותר ליצור קשר זה עם זה, להעביר הקלטות דרך הרשת, לתקשר עם הקהל ולשחרר קליפים ושירים.
הרשת שינתה את הדרך בה אנחנו צורכים מוזיקה, אבל לא את המוזיקה עצמה ולא את ההאזנה לה. הרוק או הפופ או כל ז'אנר אחר לא התפתח למקום חדש בגלל האינטרנט. כשאנחנו שומעים ברמקולים של המחשב או באוזניות האייפוד מוזיקה שהורדנו ברשת, אנחנו לא עושים משהו שלא יכולנו לעשות גם קודם עם מערכת סטריאו רגילה או ווקמן.
ברור לכל בר דעת שההצעה של אלטון ג'ון לסגור את האינטרנט כדי להציל את המוזיקה היא מופרכת, מגוחכת ופתטית. אבל כשחושבים על זה, לא יקרה למוזיקה שום דבר גם אם נסגור את האינטרנט. אולי יהיה לנו קשה יותר לגלות אותה, להשיג אותה, לסחור בה ולכתוב עליה, אבל היי, בשנות השישים היו רק חנויות תקליטים, רדיו ואת מגזין הרולינג סטון. יצאה משם מוזיקה לא רעה.
טוב שיש את הרשת. טוב שלאוהבי מוזיקה יש את האפשרות להשביע שוב ושוב את הרעב הבלתי נגמר לצלילים חדשים ומעניינים. אבל המוזיקה הייתה פה הרבה לפני שלמדנו להקליט אותה, לפני שלמדנו לשדר אותה ולפני שלמדנו לכתוב עליה. היא תישאר פה תמיד, גם אם סר אלטון ג'ון ימצא את השלטר שמכבה את האינטרנט.
- רגע לפני שסוגרים את הרשת, היכנסו לבלוג הפרעת קשב
